1. מהומת הנתונים. דווקא המאמץ הלגיטימי של ראש הממשלה, בנימין נתניהו, מר הסברה בימים כתיקונם, לפשט ולהבהיר את חומרת האיום האיראני בנאומו בעצרת האו"ם, סיבך במקצת את היוצרות. סביר להניח שרוב הצופים זוכרים מהנאום בעיקר את האיור בנוסח הסרטים המצוירים בדבר הפצצה האיראנית. אבל הדברים יצרו כנראה בלבול גם אצל לא מעט פרשנים. מהידיעות בכמה כלי תקשורת הבוקר השתמע כאילו נתניהו מסמן את הקו האדום הישראלי באשר לטהראן בנקודה שבה יגיעו האיראנים להעשרת אורניום ברמה של 90% (למעשה, רמה של 93%).
אבל זו לא היתה כנראה כוונתו של נתניהו. 93% העשרה היא רמה המספיקה לייצור נשק גרעיני – וזה בלאו הכי קו אדום מבחינתה של הקהילה הבינלאומית כולה (בוודאי עבור המעצמות במערב), משום שהוא מעיד על יכולת מהירה לייצר מתקן נפץ גרעיני. אילו סימן נתניהו את הקו, היה בכך ביטוי דווקא לעמדה רכה יחסית מבחינתה של ישראל.
ה-90% שעליהם מדבר נתניהו כקו אדום, מייצגים כמות, לא איכות: הכוונה היא לשיעור של 90% מתוך הכמות הדרושה לייצור פצצה גרעינית (כרבע טון). אבל ראש הממשלה עדיין מדבר על אורניום מועשר ברמה של 20% (רמת השיא שאליה הגיעה איראן עד עתה), שממנו ניתן יהיה להפיק בהמשך פצצה גרעינית, אחרי העשרת האורניום לרמה גבוהה עוד יותר. זה, אומר נתניהו, יהיה סף בלתי קביל מבחינתה של ישראל - והוא עלול להיחצות בקיץ הבא, אם איראן לא תיעצר עד אז.
גם כשנתניהו מתייחס ל-70%, באיור המפורסם, הוא אינו מדבר על אחוזי העשרה (אינני מכיר דיון על אורניום מועשר ברמה כזו כרף רלוונטי בכלל), אלא לשיעור החומר שיש כעת בידי איראן, מתוך כמות האורניום המועשר הדרושה לה לייצור פצצה לבסוף.
מעבר לכך, ראש הממשלה לא מתייחס כלל לשלב שלאחר השגת הכמות המספקת. גם אם תעשיר איראן אורניום לרמה הגבוהה ביותר, עדיין יידרש לה זמן להתאים את הפצצה כך שתוכל להידחס לראש נפץ גרעיני, המותקן על טיל בליסטי. הערכות שונות אומדות את פרק הזמן הזה בחצי שנה עד שנתיים.
2. לוח הזמנים. מרוב עיסוק באיור, הוחמץ כאן היבט חשוב נוסף. נתניהו כמעט ומבטל למעשה את הדיון על תקיפה ישראלית לפני הבחירות לנשיאות בארה"ב ב-6 בנובמבר. בפועל, ראש הממשלה דוחה את הדיון בפעולה ישראלית עד לתקופה שבין האביב לקיץ בשנה הבאה. זהו הישג זמני לנשיא ארה"ב ברק אובמה, שכנראה יכול להפסיק לחשוש שתקיפה ישראלית מוקדמת באיראן תשבש לו את מערכת הבחירות. אבל נתניהו אינו מבטל בכך את הצורך בדיון עתידי באפשרות שישראל תתקוף בעוד פחות משנה. האיום הישראלי לפעול לבד נגד איראן, במקרה הצורך, נותר בעינו. ייתכן שהוא אפילו הופך דרמטי יותר, אחרי שראש הממשלה אומר זאת על במת האו"ם.
3. היחסים עם ארה"ב. נתניהו שילם בנאומו מס שפתיים למהלכי ארה"ב נגד איראן, כששיבח את המאמץ שנעשה. עם זאת, באותה נשימה הוא חזר על עמדתו כי הסנקציות שנקטה עד כה הקהילה הבינלאומית לא הסירו את איראן מדרכה אל הגרעין. כשנתניהו משבח את אובמה, נדמה שהוא אינו עושה זאת באותה מידה של שכנוע עצמי שבה נהגו באחרונה לפניו שר הביטחון אהוד ברק והשדולה היהודית-אמריקאית אייפא"ק, שפרסמו הודעות המברכות את הנשיא אובמה על תרומתו לביטחון ישראל. ועדיין, ניכר בנאום ראש הממשלה אמש ניסיון לצנן במידת מה את המתיחות עם הממשל. זו לא השפה שבה דיברה סביבת נתניהו על הבית הלבן רק לפני כמה שבועות.
© כל הזכויות שמורות להוצאת עיתון הארץ בע"מ
