ישראל מזהירה את העולם: בעל הבית ישתגע

במשרד החוץ טוענים שקמפיין פלסטיני באו"ם בעת הפריימריז יוליד תחרות "נץ נולד" בליכוד. למרבה ההפתעה, זה בדיוק המסר שהשגרירים הונחו להעביר

עונת הבחירות בישראל בעיצומה. ראשי המפלגות מציגים את הכוכבים החדשים שמצטרפים אליהם במסיבות עיתונאים חגיגיות, הפרסומאים והיועצים האסטרטגיים שוקדים על סיסמאות הקמפיין וחברי הכנסת, בעיקר בליכוד, כורעים ממגיפת הפריימריטיס.

אבל במקביל להכנות לקרב הפוליטי מתנהל מאחורי הקלעים קרב דיפלומטי סוער סביב נושא אחר לגמרי - כוונתם של הפלסטינים להעלות להצבעה בעצרת הכללית של האו"ם את בקשתם להכיר בפלסטין בגבולות 1967 כמדינה שאינה חברה מלאה בארגון, אך בעלת מעמד של משקיפה.

בשיח הציבורי והתקשורתי בישראל נדחק הנושא לשולי החדשות. גם הפוליטיקאים אינם עוסקים בו - בנימין נתניהו מתמקד בגרעין האיראני ובפייגלין, שלי יחימוביץ' במלחמה בטייקונים ויאיר לפיד במלחמה על מצביעיו של אביגדור ליברמן.

אבל הצעד הפלסטיני באו"ם, שצפוי לצאת לפועל בחודש הבא, עלול לטרוף את הקלפים. ניצחון פלסטיני בהצבעה, חודשיים לפני שישראל תלך לקלפי, יחזיר את הנושא המדיני לראש סדר היום הפוליטי ויחליף את איום הגרעין האיראני - בחשש מחודש מפני בידוד בינלאומי ואינתיפאדה שלישית. החבירה בין נתניהו לליברמן אמש תחדד עוד יותר את ההבדלים בין הגושים הפוליטיים בכל הנוגע לסוגיה הפלסטינית.

הנחת העבודה של משרד החוץ ולשכת ראש הממשלה היא שהפלסטינים ילכו להצבעה בחודש הבא. ההערכה היא שיבחרו לכך מועד סמלי. יו"ר הרשות מחמוד עבאס (אבו-מאזן) הבטיח לממשל האמריקאי כי לא יבצע את המהלך לפני הבחירות לנשיאות ארה"ב ב-6 בנובמבר. אולם מיד לאחר מכן קופצים שני תאריכים פוטנציאלים.

הראשון הוא ה-15 בנובמבר - המועד שבו בשנת 1988 הכריז יו"ר אש"ף דאז יאסר ערפאת על עצמאות. המועד השני מוכר יותר לישראלים - כ"ט בנובמבר - היום שבו הצביעה העצרת הכללית של האו"ם ב-1947 בעד תכנית החלוקה. בדצמבר 1977 קבע האו"ם את התאריך הזה כיום זיכרון בינלאומי להפגנת סולידריות עם העם הפלסטיני. מאז, לצד אירועי הזיכרון שמתקיימים במטה האו"ם בניו-יורק, מנצלות מדינות ערב את היום למרתון של החלטות אנטי-ישראליות, גם אם סמליות בלבד.

הצבעה בעצרת הכללית של האו"ם היא צעד סמלי בעיקר בשל העובדה שלהחלטה שמתקבלת אין מעמד מחייב. רק מועצת הביטחון יכולה לקבל מדינה כחברה מלאה. הפלסטינים ניסו לקבל מעמד כזה בשנה שעברה, אך נכשלו בעקבות לחץ ישראלי ואמריקאי כבד על חברות המועצה.

עם זאת, להכרה של העצרת הכללית בפלסטין כמדינה, גם כזו שאינה חברה באו"ם, יש משמעויות מדיניות ומשפטיות מרחיקות לכת. למשל, החלטה כזו תאפשר לפלסטינים להתקבל כחברים בבית הדין הפלילי הבינלאומי של האו"ם ולתבוע את ישראל ומנהיגיה על ביצוע פשעי מלחמה. בנוסף, מדינות רבות בעולם יטענו כי ישראל אינה מחזיקה עוד בשטח שבמחלוקת, אלא כובשת מדינה אחרת.

בחודש האחרון פתחה ישראל בקמפיין דיפלומטי כדי לנסות ולהשפיע על קבלת ההחלטות ברמאללה בכל הנוגע לפנייה באו"ם. איש בירושלים לא חושב שניתן יהיה למנוע את המהלך לחלוטין, אבל גם דחייה שלו בכמה חודשים, עד אחרי הבחירות בישראל, תיחשב הישג.

החשש העיקרי במשרד החוץ, שמרכז את המאמצים הדיפלומטיים בעניין, הוא שפנייה פלסטינית לאו"ם בעיצומו של קמפיין בחירות בישראל, בדגש על הפריימריז בליכוד, תביא לתוצאות הרות אסון. הח"כים, השרים וחברי המפלגות יתחרו זה בזה סביב השאלה מי מציע תגובה ציונית הולמת וחריפה יותר. "כבר היום האווירה בלשכת ראש הממשלה היא של - הפעם נראה להם מה זה", אמר פקיד בכיר לשעבר שמעורה בדיונים שמקיימים נתניהו ויועציו בנושא. "ליברמן ינסה לעקוף מימין, שרי הליכוד ילחצו והסקרים יבהילו. משם ועד לתגובה שתביא להתלקחות אלימה או לקריסתה של הרשות הפלסטינית, המרחק קצר".

זה בדיוק המסר שהדיפלומטים הישראלים מנסים להבהיר לכל מי שמוכן לשמוע. בכירי משרד החוץ ושגרירי ישראל מזהירים מתרחיש שבו "בעל הבית ישתגע" ביום שאחרי קבלת ההחלטה באו"ם. למרבה ההפתעה, הדרג המדיני לא נעלב, אלא נותן לקו הזה רוח גבית.

"אנחנו מציעים לאיחוד האירופי להתחשב בצרכים הפוליטיים של ישראל", נכתב במסמך שהכינו אנשי משרד החוץ לסגן השר דני אילון לקראת פגישה שקיים השבוע עם שליח האיחוד האירופי אנדריאס ריינקה. "ישראל נכנסת לתקופת בחירות ויש לקחת בחשבון שגם ממשלתה עשויה להימצא תחת לחצים פוליטיים ולהגיב בהתאם למהלכים פלסטינים חד-צדדיים".

לדברי מקור במשרד החוץ, מסמך עם אותם מסרים הוכן לשר החוץ אביגדור ליברמן לקראת הפגישה שקיים ביום רביעי עם שרת החוץ של האיחוד האירופי קתרין אשטון. שגרירי ישראל באיחוד האירופי ובמדינות מרכזיות התבקשו להעביר בדיוק את אותו מסר.

לדברי פקיד ישראלי בכיר, ראש הממשלה בנימין נתניהו ושר החוץ ליברמן אמרו לאשטון שפנייה פלסטינית לאו"ם תהיה "מהלך משנה משחק". מה שהיה לפניו, הוא לא מה שיהיה אחריו. צעד חד-צדדי פלסטיני שכזה, הדגישו הבכירים הישראלים, יגרור צעדים חד-צדדיים ישראלים. "עכשיו זה השלב שבו אנחנו מבקשים מכל אותן מדינות להבהיר לפלסטינים את המשמעויות המסוכנות של המהלך שלהם", אמר הפקיד הבכיר.

למרבה האירוניה, השר ליברמן, שאנשיו מנהלים את הקמפיין לבלימת המהלך הפלסטיני באו"ם, דווקא ממתין לו בכיליון עיניים. במקרה הזה הוא יוכתר ללא ספק בתור "הראשון שזיהה" את הפוטנציאל האלקטוראלי של האירוע. כבר שלושה חודשים שהוא מנהל קמפיין שמכוון נגד איש אחד - אבו-מאזן. בפגישתם ביום רביעי אמר ליברמן לאשטון כי ישראל מכינה ארגז כלים של תגובות אפשריות. לדברי בכיר במשרד החוץ, יש שם שורה של הצעות לפעולות תגמול - החל משלילת תעודות VIP מבכירים פלסטינים או ביטול אישורי עבודה לפועלים פלסטינים בישראל ועד צעדים קשים יותר.

לצד זאת, יש גם הצעות לצעדים קשים יותר - אישור בניית אלפי יחידות דיור בהתנחלויות, הפסקת העברת כספי המסים שישראל גובה עבור הרשות - צעד שמשמעותו עלולה להיות קריסה כלכלית, ואפילו הכרזה של ממשלת ישראל על אבו-מאזן כלא רלוונטי. "אנחנו אומרים לאירופים בצורה גלויה שאם אבו-מאזן ילך לאו"ם הוא לא יהיה יותר פרטנר בעיני ההנהגה הישראלית ביום שאחרי", אמר פקיד ישראלי בכיר.

ביום רביעי בערב התכנסו במוקטעה ברמאללה כמה עשרות מבכירי תנועת פתח למפגש חגיגי עם יו"ר הרשות לרגל חג הקורבן. אבל האווירה בימים אלה בסביבתו של אבו-מאזן היא הכל חוץ מחגיגית. העגמומיות, הייאוש והתסכול בולטים למרחוק.

בפגישות שקיים אבו-מאזן בשבועות האחרונים עם ח"כים ופעילי שלום ישראלים דיבר בציניות ובמרירות על מצבו. כשדיבר על האביב הערבי הוא נשמע ספקן ומסויג לא פחות מבנימין נתניהו. במשרד החוץ סבורים שהמהלך באו"ם מונע בעיקר משיקולים פנימיים ואף אישיים של יו"ר הרשות. "הוא פוחד לסיים כמו מובארק", אמר פקיד בכיר.

אבו-מאזן הבהיר לחברי הפתח שבאו למוקטעה כי הוא לא מתכוון לסגת מהמהלך באו"ם, חרף הלחץ הכבד שמופעל עליו מכל כיוון. "זה כבר לא נושא למשא ומתן מבחינתי", אמר. לדבריו, הצעת ההחלטה תדבר על הכרה בשתי מדינות - ישראל ופלסטין בגבולות 1967. בנוסח יובהר שהפלסטינים ישובו למשא ומתן ישיר עם ישראל ללא תנאים מיד אחרי ההצבעה.

אם שלב ההרתעה ייכשל, נערכים כבר במשרד החוץ לשלב ההצבעה. המערכת כבר מתורגלת מהשנה שעברה, כאשר הפלסטינים פנו למועצת הביטחון. אז היה מדובר ב-15 מדינות בלבד. הפעם תפעל ישראל מול למעלה מ-100 מדינות מתוך 193 החברות באו"ם, שעליהן היא סבורה שניתן להשפיע. במשרד החוץ כבר הוכנו טבלאות אקסל בהן שובצו כל המדינות הרלוונטיות, ההערכה לגבי אופי הצבעה שלהן והמנופים אותם ניתן להפעיל כדי לגרום להן להתנגד בהצבעה או לפחות להימנע.

הפלסטינים מצדם גם מנהלים קמפיין אגרסיבי בעולם. למרות שיש להם רוב אוטומטי בכל הצבעה, הם לא יסתפקו בתמיכה של 120 מדינות. הם רוצים הצבעה דרמטית בה יזכו לתמיכה מהדהדת של 170-160 מדינות. לשם כך הם צריכים את תמיכתן של לפחות מחצית ממדינות האיחוד האירופי.

במשרד החוץ טוענים כי המדינות המרכזיות באיחוד האירופי - ובראשן גרמניה, בריטניה וצרפת - אינן תומכות בצעד הפלסטיני. גם מדינות ערב לא מתלהבות מהמהלך, במיוחד ירדן וסעודיה. אלה חוששות שיביא להסלמה ועוד יותר מכך - יאפיל על הצורך הדחוף להפיל את אסד מהשלטון בסוריה ולהביא לסיום מלחמת האזרחים במדינה. גם בתוך הרשות הפלסטינית יש לא מעט מתנגדים למהלך ובראשם סלאם פיאד - ראש הממשלה. האחרון מבין כי התוצאה של פנייה לאו"ם עלולה להיות קריסת הרשות.



תגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות