אחת העדויות המעניינות שנחשפו היום (ראשון) מהפרוטוקולים של ועדת אגרנט היא של תת-אלוף אריה שלו, מי ששימש ב-1973 ראש המחקר באגף המודיעין בצה"ל - הגורם המקצועי הבכיר ביותר בתחום זה באגף המודיעין. שלו מתאר בעדותו את אופן איסוף הידיעות ואת עבודת המחקר שביצעו הוא וקציניו. חברי הוועדה מנסים לברר מה גרם לכשל בהערכת המודיעין, ושואלים אותו האם הידיעות שקיבל היו טובות דיו כדי לגבש מסקנה חותכת. שלו עונה: "אם אתה שואל אותי האם הידיעות שהיו לי אפשרו להגיע למסקנה שתהיה מלחמה, אני חושב שלא".

חברי הוועדה ממשיכים לשאול את שלו בנושא, עד שלפתע עוצר אותו השופט משה לנדוי וקובע: "אני מבין שאילו היתה לכם ידיעה שב-6 באוקטובר תפרוץ מלחמה היה יותר טוב". תא"ל שלו משיב: "קשה לענות על השאלה. מפני שאני לא שבע רצון אף פעם מהידיעות שיש לי. תמיד אני רוצה עוד ידיעות. לאותו זמן קיבלנו די הרבה ידיעות". הרמטכ"ל לשעבר יגאל ידין שואל אותו: "האם לפי מיטב ידיעתך במשך 10 הימים האחרונים שכללו את 6 באוקטובר, בכל הדרגים של הקונצנזוסים היה איזה שהוא קצין שאמר: 'רבותי, אני לא מקבל את הקונצפט הזה שזה תמרון, לפי דעתי זה לא תמרון?'". שלו עונה לו כי אינו יודע אם מישהו עמד על כך. "בדיונים שהיו לא זכור לי, אצל ראש אמ"ן או אצלי, שקדמו למלחמה, שמישהו מהמשתתפים אמר שלפי דעתו זו מלחמה. דבר שני, זכור לי שביום חמישי מאוחר בלילה, כשחזרתי למשרד, בא אלי ראש ענף מצרים, סגן אלוף יונה בנדמן, ואמר לי שרצה להיכנס אלי ראש המדור המדיני ששמו אלברט סודאי, אבל הוא כבר הלך הביתה. הוא רצה לומר לי שיש לו קצת הרגשה מוזרה, לפחות כך. זה הדבר הקרוב ביותר לנושא שאתה שואל אותי שאני זוכר אותו".

שלו מתאר את הערכת המודיעין שגיבש כך: "ההערכה שלנו ביום שישי, 5.10, היתה הערכה של סבירות נמוכה. אתה צודק. אבל אתה יכול להגיד אולי שזה שינוי. כי קודם אמרנו שלפי דעתנו לא תהיה מלחמה". הוא מוסיף ומסביר כי במשך תקופה ארוכה "הכיסוי המודיעיני" על מצרים ועל סוריה היה ירוד. עוד מציין שלו בעדותו כי יחידה 8200 לא העבירה ידיעות ממשיות הנוגעות לאפשרות של מלחמה בחזית. "בניגוד למה שצפינו לא היו בידינו בימים שלפני תחילת מלחמת יום הכיפורים ידיעות קונקרטיות מ-848 (שמה הקודם של יחידת 8200) בדבר הליכה למלחמה או שמצביעות על כך", הוא מתאר. "דיבורים קונקרטיים על מלחמה (חלק מהטקסט מצונזר, ג"כ), כל מיני דברים כאלה לא באו לידי ביטוי בכלל. אני משתמש בהם כדוגמאות שהם סימנים קונקרטיים למלחמה, או שיכולים להצביע על מלחמה". ועדת אגרנט קבעה בסוף דיוניה כי שלו "נושא באחריות למשגה החמור ביותר של המחלקה שבראשה הוא עומד, ומשום כך אין הוא יכול להמשיך בשירותו באמ"ן".

"מתקפה סורית זו הערכה פרטיזנית"

מהעדויות עולה עוד כי הידיעה המקדימה שהעביר אגף המודיעין, לפיה הצבא הסורי מכין עצמו למלחמה בסוף ספטמבר, התקבלה בתגובה צוננת בקרב בכירי הצבא. אביעזר יערי, מי שהיה ראש ענף סוריה באגף המודיעין (רע"ן 5), הוא שהעביר את המידע הזה לקצין המודיעין של פיקוד הצפון. בעדותו בפני ועדת אגרנט, מתאר יערי כיצד קיבל את הידיעה בטלפון בשלוש בלילה, לאחר שראש ענף מצרים בחיל, יונה בנדמן, העיר אותו ואמר לו שהמצרים יתקפו ב-1 בחודש. יערי מספר לחברי הוועדה כי אף שהובהר לו כי מדובר בתרגיל מצרי בלבד, הוא הורה לברר האם מוגדרת שעת תקיפה, מה שיחזק את האפשרות שלא מדובר רק באימון. "צלצלתי לקמ"ן צפון הביתה ואמרתי לו שיש ידיעה אחת כזאת, היא לא מאושרת עדיין על ידי מקורות אחרים אבל יש ידיעה כזאת, שהמצרים עומדים לתקוף", הוא מדווח לוועדה. "לדעתי אם המצרים יתקפו, גם הסורים יתקפו", מסביר יערי את המסר שהעביר לאנשי פיקוד הצפון.

יערי מספר בעדותו כי כמה שעות לאחר שיחת הטלפון הלילית צלצל אליו קצין המודיעין של הפיקוד ואמר לו כי אלוף הפיקוד (יצחק חופי) כועס. "יש שקט בכל העולם. הם צלצלו לפיקוד דרום, ושם גם האלוף ישן וגם הקמ"ן ישן, למרות שהם קיבלו את הידיעה, ואין דאגה. המערכת לא דואגת", מתאר יערי בעדותו את השיחה בין השניים. "מה אני יכול לעשות? זו היתה דעתי", הוא מסביר מדוע החליט להעביר את הידיעה לפיקוד. בסביבות השעה שמונה, נזכר, צלצל אליו תא"ל אריה שלו, ראש המחקר באמ"ן, ונזף בו על כך שהעביר את הידיעה הזו, ועוד ללא הערכת אמ"ן לאותה עת – ולפיה לא יקרה דבר. "כיוון שמסרתי, לא מסרתי את הערכה שלא קורה שום דבר", הסביר יערי לחברי ועדת אגרנט. יומיים לאחר מכן, נקרא שוב אל תא"ל שלו, יחד עם קמ"ן פיקוד הצפון, לבירור. "כותרת הבירור, אם אני זוכר אותה טוב, היתה: איך לדאוג לזה שלפיקוד צפון תגיע הערכת מחקר ולא ידיעות או הערכה פרטיזנית. זה היה הבירור". לאחר מכן, מתוודה יערי כי "מערכת הבירורים הזאת השפיעה עלי בכיוון של כתיבה זהירה אותו שבוע". "לא לעשות פניקה", אומר לו השופט לנדוי, חבר הוועדה. "לא לעשות פניקה, בהחלט", הוא משיב.

חבר הוועדה והרמטכ"ל לשעבר יגאל ידין לא מרפה ושואל את יערי: "האם באותו שבוע כאשר ראית את עצמך כאלרמיסט, בכל אופן היית די מודאג, אחרי התמונה שקיבלת כפי שאתה אומר והזהרת, ואתה מצד שני ראית את ראש המחקר, ראש אמ"ן מרגיעים שזה שום דבר. האם לא חשבת שכדאי, רצוי, שאתה בעניין זה תבקש רשות לדבר עם הרמטכ"ל, או שבכל זאת יינתן ביטוי לדאגה שלך...". יערי עונה לו בנחרצות: "אני רוצה להגיד לך שאתה צודק. מבחינה זאת אני רואה את האחריות שלי גדולה, אולי לא פחות מהאחריות של מישהו אחר. אני גם חושב, אמרתי זאת לראש אמ"ן, שמבחינה זאת, אני אולי צריך להאשים את עצמי. אני גם האשמתי את עצמי אחר כך למה לא צעקתי עד לב השמיים", הוא משתף וממשיך: "מה שקרה הוא, שבמערכת הזאת המערכת הלכה והשתכנעה ב'אימפרובביליטי' של המלחמה. אני אתמול קראתי את הלקטים שלי וראיתי שבמאי אנחנו תארנו את ההכנות הסוריות למלחמה, היו לנו ידיעות שוב של (שם של סוכן שצונזר בידיעות, ג"כ) וכל החבורה, תארנו שהסורים מכינים את עצמם למלחמה, ואמרנו: הם מכינים למלחמה והם חושבים במושגים של מלחמה עם המצרים. אבל, אולי הם מכינים ולא יבצעו אותה במאי. ביולי, הוצאתי יחד עם יונה בנדמן לקט האומר שוב פעם שיש ידיעות על כך שביולי תהיה לחימה. אבל, לא במונחים קונקרטיים. הרושם היה, וזה גם מה שיצר עלינו לחץ פסיכולוגי, הרושם היה שכל המערכת הולכת ומשתכנעת ב'אימפרובביליטי' שמצרים תפתח בלחימה".

אלון: לא רציתי להיות נודניק

יגאל אלון, שר החינוך בממשלת גולדה מאיר וחבר הקבינט הביטחוני, מתאר בעדותו בפני ועדת אגרנט את הלכי הרוח לפני ההחלטה על גיוס המילואים. כדוגמה, מביא אלון את אופן גיוס המילואים בממשלתו של לוי אשכול במלחמת ששת הימים. "אשכול הביא לממשלה הצעה, בתוקף תפקידו... היה לו זמן לעשות זאת. אותו אשכול שהחליט החלטה נכונה בזמן הנכון, נפל קרבן להחלטתו, כי ככה זה אצלנו. אתה עושה את המעשה הנכון, מגייס בזמן אבל לא פותח מיד באש, אתה מתחיל להיות מבוקר על כך שהיססת כביכול ולא פתחת באש, לא יצאת למלחמה", אמר אלון. "אני לא בטוח אם הטראומות של הימים ההם לא נתנו את אותותיהם בשיקול הדעת אם לגייס את המילואים או לא ערב מלחמת יום הכיפורים. האי-נוחיות הזאת של להיות מגויס עם צבא גדול ואינך פותח במלחמה". אלון מתאר את ההתחבטות הזו כ"דילמה נוראית, במדינה כמו שלנו, שלעתים קרובות יש בה גיוס מלא". לכן, הוא אומר, ההחלטה צריכה להיות בגדר פשרה. "הברירה לא חייבת להיות תמיד בין מצב כוננות ג' בצבא הסדיר, בצבא החובה, לבין גיוס טוטאלי כללי. בין שתי האפשרויות האלה יכול גם להיות גיוס חלקי, מאוגדה עד שתי אוגדות, לפי הצורך, לפי הרושם".

בהמשך עדותו, אלון מתאר את הבלבול שחל בקשר לשעת המתקפה, לפי המסר שהעביר הסוכן אשרף מרואן לראש המוסד, צבי זמיר, בפגישתם בלונדון. בישיבת הממשלה, אליה הגיע אלון באיחור מביתו בגינוסר, הוא מתאר שדיבר עם ראש הממשלה, גולדה מאיר, ואמר לה כי השעה שהוצגה, 18:00 בערב, אינה מתיישבת בעיניו. "שעה 6 בערב, שדברו בה כשעת האפס, שעת ה-ש, של ראשית המלחמה מצד האויב, איננה נראית לי כי אני יכול להאמין שהם רוצים לתפוס זמן מה של לחימה בשעות הערב, ולהיכנס לחסות החשיכה, ושאולי אולי לא אמרו שעה 6 אלא 16. כלומר 4", הוא מספר לאנשי הוועדה. "לא שהיתה לי ידיעה כזאת, ואני מוכרח לומר רבותי, עד רגע זה שאני יושב אתכם, אינני יודע מאיפה נכנס לשיקולים שעה 6 בערב. חקרתי וחקרתי, שאלתי את צביקה זמיר, שאלתי את הרמטכ"ל, ואיש לא יכול היה לתת לי תשובה. לכן, כשהבעתי לראש הממשלה כמה ממחשבותיי, אמרתי לה, השעה 6 איננה נראית לי, איננה נראית לי הגיונית. זה כבר מאוחר מדי, זה כבר יותר מדי קרוב לשקיעת השמש.... אולי מתכוונים ל-16, ל-4. גם היא אחר כך שאלה את זה".

כשאלון נשאל על ידי חברי הוועדה מה עוד עשה עם תהיותיו, הוא משיב: "לא חשבתי שאני צריך להיות נודניק של הישיבה. באתי מאוחר, הכריעו בעד זה שמגייסים ארבע אוגדות, שלום, כולם הולכים. יוצאים לפעולה. נשארתי איתה (גולדה מאיר) ועם ליאור (המזכיר הצבאי של ראש הממשלה), שאלתי מה המקור. אמר לי צביקה... אמרתי לו רגע אחד: מדוע זה 6, אולי זה 16 מפני שנדמה לי ש-16 זה יותר ברור, כי אז יש לנו שעתיים של אור, ומיד באה חשיכה ועוזרת להם".