ישראל חיסלה את קבלן המשנה שלה בעזה

תפקידו של ג'עברי היה לאכוף את השקט על שאר הארגונים, והוא דאג לחזרתו של שליט. ישראל טענה שלא מילא את חלקו - והוא הוצא להורג בפעולת ראווה

אחמד ג'עברי היה קבלן המשנה, שהופקד על שמירת ביטחונה של ישראל בעזה. התיאור הזה יישמע בוודאי מופרך למי ששמעו היום (רביעי) את תיאוריו כ"רב-מחבלים", "רמטכ"ל הטרור", או "בן לאדן שלנו". אבל זו היתה המציאות בחמש וחצי השנים האחרונות. ישראל דרשה מהחמאס לקיים את הפסקת האש בדרום, ולאכוף אותה על שלל הארגונים החמושים ברצועה. האיש שהופקד על ביצוע המדיניות הזאת היה אחמד ג'עברי.

בתמורה לאכיפת השקט, שמעולם לא היתה מושלמת, מימנה ישראל את שלטון החמאס דרך הזרמת שקלים במשאיות משוריינות לבנקים בעזה, והמשיכה באספקת שירותי תשתית ורפואה לתושבי הרצועה. ג'עברי גם היה הפרטנר של ישראל למו"מ על "עיסקת שליט", הוא ששמר על שלומו וביטחונו של החייל השבוי, והוא שדאג להחזרתו הביתה בסתיו שעבר.

עכשיו טוענת ישראל שקבלן המשנה שלה לא מילא את חלקו ולא קיים את השקט המובטח בגבול הדרומי. הטענה השגורה נגדו היתה שהחמאס לא מצליח להשתלט על הארגונים האחרים, למרות שאינו מעוניין בהסלמה. אחרי שג'עברי הוזהר בגלוי (עמוס הראל ואבי יששכרוף בישרו כאן כבר בתחילת השבוע שחיסול בכירי החמאס יחודש), הוא הוצא להורג בפעולת התנקשות פומבית, שישראל מיהרה ליטול עליה אחריות. המסר היה פשוט וברור: נכשלת – חוסלת. או כמו ששר הביטחון אהוד ברק נוהג לומר, "במזרח התיכון אין הזדמנות שנייה לחלשים".

ההתנקשות בג'עברי תיכנס להיסטוריה כעוד פעולת ראווה צבאית, שהממשלה היוצאת יזמה ערב בחירות. מה שהחוקר פרופ' יגיל לוי כינה "ליבוי הסכסוך כאסטרטגיית שליטה פנים-מדינתית": העימות החיצוני עוזר לממשלה לחזק את מעמדה כלפי פנים, כי הציבור מתלכד מאחורי הצבא, ובעיות החברה והכלכלה מורחקות מסדר היום הלאומי.

המתכונת הזאת מוכרת מ- 1955, כשדוד בן גוריון חזר מגלותו בשדה בוקר והוביל את צה"ל לפעולות תגמול נרחבות בעזה ואת מפא"י לניצחון בבחירות. (ברק נזכר בערגה בתקופה הזאת, כשנאם בשבוע שעבר באזכרה למשה דיין). מאז ועד היום, כשמפלגת השלטון מרגישה איום בקלפי, היא מקלה את אצבעה על ההדק. הדוגמאות ידועות: שיגור הטיל "שביט 2" בקיץ 1961, בעיצומה של פרשת לבון; הפצצת הכור העיראקי ב-1981; מבצע "ענבי זעם" בלבנון ב-1996; ומבצע "עופרת יצוקה" בעזה ערב בחירות 2009. בשני המקרים האחרונים, הפעולה הצבאית התגלגלה לתבוסה בבחירות.

בין ההיסטוריונים יש מחלוקת, אם צריך להוסיף לרשימה גם את מלחמת יום הכיפורים, שפרצה ערב בחירות 1973. הערבים ירו אז ראשונים, אבל החלטתם לצאת למלחמה התקבלה על רקע הקצנה בקו המדיני של ממשלת גולדה מאיר – שדחתה את הצעת השלום של נשיא מצרים אנואר סאדאת, והכריזה על הרחבת ההתנחלויות בסיני. זו למשל דעתם של החוקרים פרופ' מוטי גולני ושושנה אישוני-ברי.

המבצע הנוכחי, "עמוד ענן", שייך לאותה קטגוריה. ראש הממשלה בנימין נתניהו מעוניין לנטרל כל יריב פוטנציאלי, ושר הביטחון ברק נאבק על אחוז החסימה. מלחמה נגד החמאס תחסל את מועמדותו של המתלבט אהוד אולמרט, שחסידיו ציפו ממנו להודיע הערב על ריצתו לבחירות – ותעיף מסדר היום את "הנושא הכלכלי חברתי" שמשרת את מפלגת העבודה בראשות שלי יחימוביץ'. כשהתותחים יורים, רואים על המסך רק את נתניהו וברק, וכל הפוליטיקאים האחרים צריכים להריע להם.

התוצאה הפוליטית של המבצע תתברר ב-22 בינואר. ההשלכות האסטרטגיות שלו מורכבות יותר: ישראל תצטרך למצוא קבלן משנה חדש שיחליף את ג'עברי כשומר הגבול שלה בדרום, ולהבטיח שפעולתה בעזה לא תמוטט את חוזה השלום עם מצרים בהנהגת האחים המוסלמים, פטרוניה של תנועת החמאס. אלה אתגרים לא פשוטים, ותוצאות המבצע ייבחנו בהתאם למידת השגתם.

סיקור נרחב: מבצע "עמוד ענן": כל העדכונים || רכבת אווירית דיפלומטית להשגת רגיעה בדרום || נתניהו דחה יוזמה "חובבנית" לרגיעה || רהט: 4 מיגוניות לרבבות תושבים || הסברה והסברה - אבל לשם מה? || חמאס רושם בעיקר הישגים מדיניים || השיחה המפתיעה בין אהוד יערי לעמיתו בחמאס || תמונות מלחמה: היונה שמתה מהלם קרב || אלי ישי: השר לענייני הסתה || ארי שביט: לרדת מעמוד הענן

הוצאה להורג ראוותנית ערב הבחירות? הגיבו כאן באמצעות הפייסבוק שלכם


תגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
  1. 5