פניית הפלסטינים לאו"ם

לישראל נגמר האשראי

אחרי שניצלה ב"עמוד ענן" חלק לא קטן מהאשראי הבינלאומי שעמד לרשותה, נדרשת ישראל לשלם. לנתניהו שיקולים פוליטיים משלו מדוע לא לעורר מהומה

החלטתה של ישראל לרכך את תגובותיה למהלך הפלסטיני באו"ם היא תולדה ישירה של בחירתו מחדש של הנשיא ברק אובמה, תוצאה בלתי נמנעת של מבצע עמוד ענן בעזה, הכרה הגיונית בצורך להתמקד באיום הגרעין האיראני וגם צעד פוליטי מתבקש - בחוכמה שלאחר מעשה, כמובן - לנוכח הגוון הנצי-קיצוני של הרשימה החדשה של הליכוד לכנסת.

שהרי הדבר האחרון שראש הממשלה בנימין נתניהו זקוק לו עכשיו, פחות מחודשיים לפני הבחירות, הוא לנקוט צעדי ענישה קשים נגד הרשות הפלסטינית. צעדים אלו עלולים להביא למימוש תסריט האימים שמפניו מתריעים יריביו משמאל מאז שנודעו תוצאות הפריימריז בליכוד: בידוד בינלאומי, מתיחות מחודשת עם הממשל האמריקאי, עימות, אולי אלים, עם הפלסטינים בשטחים והתלהטות יצרים כללית שבה מככבים, כהרגלם, כמה מהבכירים החדשים בעשיריה הראשונה והשנייה בליכוד. לציפי לבני, שלי יחימוביץ' ויאיר לפיד, ביחד או לחוד, זהו בונוס תעמולתי שערכו לא יסולא גם במיליוני שקלים של מימון מפלגות.

מרחב האופציות העומדות לרשותו של נתניהו ממילא הצטמצם בעקבות המבצע בעזה, שבו ניצלה ישראל חלק לא קטן מהאשראי הבינלאומי שעמד לרשותה. ממשלות רבות שגילו הבנה כלפי ההפצצות של חיל האוויר בעזה, כמו צרפת, חשות צורך עכשיו לפצות את הפלסטינים על ידי תמיכה בבקשתם לזכות בהכרת האו"ם כמדינה לא-חברה. גם הסובלנות של הקהילה הבינלאומית לצעדים ישראליים שעלולים לערער את שלטון הרשות או להביא לשינוי הסטטוס קוו בשטחים פחתה מאוד: אלה עלולים להיתפש לא רק כ"המשך המלחמה באמצעים אחרים", כהגדרתה הקלאסית של הדיפלומטיה, אלא כאישוש לתיאוריות הקונספירציה הרווחות, שעל פיהן ביד אחת ישראל מחזקת את חמאס בעזה ובידה השנייה היא מחלישה את הרשות הפלסטינית בגדה המערבית, והכל כדי לסכל סופית כל אפשרות לפתרון שתי מדינות.


אבל אולי החשוב מכל הוא שארצות הברית מטילה וטו למעשה על צעדים ישראליים חריפים שעלולים לבודד לא רק את ישראל אלא את אמריקה עצמה. ממשלו של הנשיא אובמה עשה אמנם מאמץ למנוע את המהלך הפלסטיני או לפחות לרככו, אך כבר בשיחותיה של שרת החוץ קלינטון בישראל בשבוע שעבר היה ברור שהפור נפל, שהנשיא הפלסטיני מחמוד עבאס נדחק לפינה וחש שאין לו כל ברירה, ושהמשימה האמיתית היא לפעול להכלת המשבר שעתיד להיווצר.

ישראל, שנזקקה למעורבות אמריקאית כדי להביא לרגיעה בעזה, נדרשת עתה לתרום את חלקה על ידי בלימת הידרדרות ברמאללה - וגם בוושינגטון. הממשל מצפה מנתניהו שלא יזעיק לקרב את גדודיו בקונגרס או בקרב ראשי הארגונים היהודיים ושישראל תחדל מלתאר את הכרת האו"ם בפלסטין כסכנה קיומית. לממשל האמריקאי אין כל עניין בצעדי ענישה קשים מדי של הקונגרס כלפי הרשות הפלסטינית, אך גם לא כלפי האו"ם, שעשוי למלא תפקיד מפתח במערכה הקרבה נגד הסכנה הקיומית האמיתית והיחידה: הגרעין האיראני.

נתניהו, מבין, כמובן, שזהו האתגר הגדול העומד בפניו, שכל שיקול אחר כפוף להשגתו - ושלכל שבת יש מוצאי שבת, גם בוושינגטון. נתניהו אמנם מכחיש את דבר תמיכתו במיט רומני בבחירות לנשיאות, אך זהו הרושם הברור שנוצר, ולא בכדי, אצל בכירי הממשל החדש-ישן בוושינגטון. אובמה אולי איננו טיפוס שנוקם ונוטר, אבל נתניהו בכל זאת נמצא במעין תקופת מבחן המחייבת אותו לזהירות ולהתנהגות טובה, כל עוד ניתן.

ראש הממשלה, למזלו, יכול להרשות לעצמו להתחשב בבקשותיו של אובמה, לפחות עכשיו, לפני הבחירות, כשסיעת הליכוד החדשה עדיין נתונה למשמעת אלקטורלית ולפני שהיא מתחילה לעשות לו את המוות, בכנסת וסביב שולחן הממשלה.

האם ישראל צריכה להכיר בפלסטין? מה יכול להיות הצעד הבא שלה?


תגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
  1. 5