טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

אם אין מים, תשתו בננות

הקצבת המים לבננות של גינוסר ושדמות מחולה שבבקעה שווה ל-25% עד 40% ממכסת המים שאמורה לספק את כל צרכיו של הכפר הסמוך למטע, עין אל-בידא. חקלאי הכפר אפילו לא חולמים על גידול בננות

תגובות

חלק ניכר מהבננות שנמכרות בחנויות הירקות של רמאללה ושכם צומחות במטעים הצעירים יחסית שבצפון בקעת הירדן, כקילומטר מדרום לקו הירוק. בננות זקוקות להרבה מים והבקעה היא חלק מהגדה המערבית. אבל מטע הבננות, ששטחו כ-250 דונם, שייך לקיבוץ גינוסר, בשותפות עם ההתנחלות שדמות מחולה. בכפר הסמוך, עין אל-בידא, שמטעי ההתנחלות משובצים בין אדמותיו, אפילו לא חולמים על גידול בננות. מכסת המים שישראל מקציבה לחקלאי הכפר מספיקה בקושי לגידול ירקות במעט השטח שנותר בידיהם לאחר כל ההפקעות וההכרזות על שטח צבאי סגור מאז 1967.

השטח הכולל של מטעי הבננות שמגדלים חברי גינוסר מסתכם בכ-1,300 דונם, רובם בתחום הקו הירוק. בשיחה טלפונית אמר אורי שמיר, המנהל העסקי של גינוסר: "פנינו ביוזמתנו לשדמות מחולה. אנחנו בקשר עם רוב היישובים, מחפשים את היתרונות היחסיים (בכל אזור). אנחנו מחפשים את הדרך לפרוץ את המסגרות המגבילות המוטלות עלינו (מכסות מים, ע"ה) ומעוניינים לנצל את הידע שלנו, מתוך שיתוף עם אחרים".

חוסר שליטה

שמיר אמר ל"הארץ" שכל דונם בננות במטע צורך כ-2,000 מ"ק מים בשנה. כלומר, 250 הדונם זקוקים לכ-0.5 מיליון מ"ק מים בשנה (החישוב אינו כולל כ-680 דונמים שבהם שדמות מחולה מגדלת פרי הדר, הזולל מים גם הוא, וגם לא את צריכת המים ברפת הגדולה, שבה כ-750 פרות ועגלים). בחלוקה חודשית ממוצעת, לבננות של גינוסר מוקצבים כ-41 אלף מ"ק. זה שווה ערך ל-25% עד 40% ממכסת המים שמקציבה ישראל לכפר עין אל-בידא, שאמורה לספק את כל הצרכים של 1,900 תושביו: שתייה, רחצה, ניקיון והשקיה של עדרי צאן וגידולים חקלאיים.  

דווקא בשיא החום, בספטמבר השנה, הוזרמו לתושבי עין אל-בידא 103,074 מ"ק מים. כך מראה החשבון לפירעון שהגיע לרשות המים הפלסטינית מחברת מקורות. באוגוסט המצב היה יותר טוב. חשבון המים מראה שמהקידוח הסמוך של מקורות הוזרמו אז ליישוב החקלאי הפלסטיני 160,438 מ"ק. במאי קיבלו תושבי עין אל-בידא 128,350 מ"ק, בינואר 133,380 ובאוקטובר השנה כמות שיא – 168,550 מ"ק. חוסר השליטה בכמות החודשית שמזרימה מקורות וחוסר האחידות של ההזרמה הם מהבעיות הגדולות של חקלאי עין אל-בידא, מסביר אחד החקלאים.

מטע בננות בבקעה
עמירה הס

הבעיה השנייה היא כמובן כמות המים עצמה. אין מדובר בכמות שמגיעה בפועל לעין אל-בידא. חישוב התשלום נעשה בנקודת היציאה של המים, על פי מד המים שנמצא בתחום הסגור של באר מקורות בקידוח "ברדלה". מהכמות יש להפחית זליגה טבעית ואת המים לצריכה ביתית (כ-5,700 מ"ק בחודש, על פי המינימום ההכרחי לפי ארגון הבריאות העולמי – 100 ליטר לנפש ביום – נמוך בהרבה מהצריכה לנפש של ישראלים).
כמות המים שמקציבה ישראל לעין אל-בידא מכתיבה מראש צמצום בענף החקלאות. את זה אפשר ללמוד מסוגי הגידולים. חקלאי עין אל-בידא מעדיפים גידולים שדורשים בסביבות 600-300 מ"ק מים בלבד בשנה לדונם – תירס, פול, במיה וקישוא, למשל.

ייבוש-פיצוי

דרור אטקס, החוקר את השתלטות ישראל על אדמות הגדה המערבית,  הוא שנתקל לפני כמה חודשים במטע הבננות של גינוסר. אטקס מזכיר ששטחי האדמה הנרחבים (עד היום כ-5,310 דונם), שניתנו למחולה ולהתנחלות שהתפצלה ממנה ב-1978, שדמות מחולה, הם אדמה פרטית פלסטינית, שנלקחה "באופן בלתי חוקי ממי שהוגדרו 'נפקדים' או מתושבים שנאלצו לקבל אדמה חלופית, של 'נפקדים', במקום האדמה הטובה יותר שנגזלה מהם". בשנות ה-60 וה-70, אומר אטקס, "אדמות נגזלו אפילו בלי הכסות הכביכול חוקית של צו תפיסה".   

בעין אל-בידא שפעו עד תחילת שנות ה-70 שמונה מעיינות מים.  כולם חרבו, כמו המעיינות שזרמו בכפרים הסמוכים ברדלה וכרדלה. הסיבה: שני קידוחי המים של מקורות בברדלה (מתוך 28 קידוחים ישראליים בבקעת הירדן, שכ-32 מיליון המ"ק לשנה שלהם מוקצים בעיקר להתנחלויות החקלאיות). כפיצוי על ייבוש המעיינות סוכם שמקורות תספק מים במחיר נמוך לשלושת הכפרים האלו.

עם השנים הכמות המוקצבת לעין אל-בידא הלכה ופחתה. לפני פחות מארבע שנים, מספרים בכפר וברשות המים הפלסטינית, באו אנשי מקורות והודיעו על הקטנת הכמות המוקצבת ב-22%, "בשל הבצורת": במקום 240 מ"ק בשעה 187 מ"ק בשעה. יש בתים שהמים אינם מגיעים אליהם בקיץ, סיפרו בכפר. בערך באותו זמן שהודיעו לעין אל-בידא על קיצוץ מכסת המים, גינוסר ושדמות מחולה נטעו את מטע הבננות שלהם. כלומר, "לפני שלוש-ארבע שנים", כפי שאמר שמיר ל"הארץ".

שמיר, שנשאל אם הוא מודע למצב המים בעין אל-בידא, ענה: "אז בשביל זה כל ההתעניינות במטע שלנו? אני לא יודע שום דבר על המים בעין אל-בידא. מאיפה אני אמור לדעת את זה? יש לנו מכסת מים ומשתמשים בה. אנחנו שואלים את השותף שלנו אם יש לו מכסה מסודרת בהתאם לחוקי מדינת ישראל, חוק החקלאות, ועושים אתו שותפות. לא עושים שום דבר בהיחבא.  זוהי שותפות מסודרת שמוכרת על ידי משרד החקלאות. בדיוק מהצד השני של הגדר, במעלה גלבוע, יש לנו בננות. אין הבדל. דווקא ב(שדמות) מחולה יש לנו עובדים פלסטינים כי אין בעיה להעסיק שם. לא נותנים אישורים בקלות, לא לעובדים קבועים. היינו שמחים מאוד להעסיק אצלנו פלסטינים".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות