13:45
ההודעה של בנימין נתניהו על קידום תוכנית הבנייה בשטח E-1 שבין מעלה אדומים לירושלים עלולה להתברר כאירוע מנהרת הכותל של כהונתו השנייה. כשנתניהו פרץ את הדרך ל"סלע קיומנו" מתחת להר הבית ב-1996 הוא עורר מהומות בשטחים. כשהכריז בסוף השבוע על קידום הליכי הקמת שכונת "מבשרת אדומים" הקים עליו את ארצות הברית ואת ידידותיה הקרובות של ישראל באירופה.
צעדי הענישה נגד הפלסטינים, שהמשיכו אתמול (ראשון) בהחרמת 460 מיליון שקלים מכספי המסים לרשות, לא הסתיימו. השלב הבא יהיה כנראה הגבלת תנועת בכירים פלסטינים, בהם אבו-מאזן, בגדה ואולי סנקציות נוספות. בכירים בממשל האמריקאי ובמדינות הבולטות באירופה אינם יודעים את נפשם מרוב זעם כלפי נתניהו. בוושינגטון, בפאריס, בלונדון ובברלין היתה לפני ההצבעה באו"ם תחושה שנתניהו הבין את המסר ולא ינקוט צעדים נמהרים ביום שאחריה. כשהתברר שההיפך הוא הנכון, התסכול והכעס כלפי ממשלת ישראל רק גברו. ידידותיה הגדולות ביותר של ישראל בעולם רואות בנתניהו פוליטיקאי כפוי טובה שאינו מעריך את הסיוע והתמיכה הבינלאומית העצומים שקיבל במבצע בעזה, בסנקציות על איראן או בשיתוף הפעולה הביטחוני והמודיעיני, ויורק לבאר שממנה הוא שותה.
נתניהו.
צילום: אוליבייה פיטוסי
האמריקאים והאירופים מתבטאים כלפי נתניהו במלים קשות ביותר. הם מציגים אותו כמי שאיבד את עשתונותיו בעקבות המהלך הפלסטיני באו"ם והבחירות הקרובות בישראל, והחליט ליישר קו עם שר החוץ שלו אביגדור ליברמן ולהתנהג כטייס קמיקאזה. במקום להכיל את האירוע ולהגיב במתינות, נתניהו החליט לשרוף את המועדון של הקבוצה היריבה, אך תוך כדי כך גם להצית גם את ביתו שלו. אחרי הכל, הצעדים שביצעה ישראל כדי להעניש את הפלסטינים פוגעים בה באותה מידה, אם לא יותר.
נתניהו נהג כמי שחתך לעצמו את האף כדי להרגיז את הפנים. ההודעה על בולמוס הבנייה בהתנחלויות וקידום התכנית ב-E-1 כבר הביאו למשבר מדיני עמוק בין ישראל לבין ארצות הברית והאיחוד האירופי, שיפגע בסוגיות אסטרטגיות קריטיות לביטחונה של ישראל. החרמת כספי הרשות תפגע במשכורות אנשי מנגנוני הביטחון ולבטח לא תגביר אצלם את המוטיבציה לשתף פעולה עם צה"ל ועם השב"כ כדי לסכל פיגועים. נראה שמה שהכריע את הכף אצל נתניהו לטובת צעדי תגובה חריפים הן הבחירות הקרבות. מכיוון אחד נפתלי בנט נושף בעורפו וגונב עוד ועוד מנדטים מהליכוד, מכיוון שני רשימת הליכוד הימנית-קיצונית ולבסוף הברית הפוליטית עם ליברמן, שהגבירה את כוחו והשפעתו של שר החוץ שלוחץ להפיל את הרשות הפלסטינית. לא בכדי נתניהו נשמע אתמול בישיבת הממשלה כמי שליברמן מדבר מגרונו. הפופוליזם זרם כיין וכך גם הספינים. נתניהו טען שהפלסטינים רוצים להשמיד את ישראל באמצעות תהליך השלום. לא פחות ולא יותר. פצצה איראנית? נשק כימי בידי חיזבאללה? תשכחו מזה. האיום הקיומי החדש לפי נתניהו הוא אבו-מאזן.
נתניהו אף השווה בין החלטת העצרת הכללית של האו"ם להכיר בפלסטין כמדינה לבין החלטת העצרת הכללית מ-1975, שהשוותה בין ציונות לגזענות. זו השוואה מופרכת של מי שנגמרו לו הטיעונים. יש מי שיאמר שזוהי הסתה של ממש. ההחלטה שהתקבלה באו"ם בשבוע שעבר מדברת על חידוש תהליך השלום ועל הכרה פלסטינית במדינת ישראל, על הכרעת סוגיות הליבה כגון גבולות הקבע, הפליטים וירושלים במשא ומתן בלבד. ההחלטה מ-1975 גרסה כי "הציונות "היא איום על שלום העולם, והינה אידיאולוגיה גזענית ואימפריאליסטית שיש להתנגד לה". דבר אחד בהשוואה שעשה נתניהו אינו מופרך. גם ההחלטה ב-1975 וגם ההחלטה בשבוע שעבר היו תוצאת מחדל מדיני חמור של ממשלת ישראל. שניהם הגיעו בתקופת שפל חסר תקדים במעמדה הבינלאומי של ישראל. ב-1977 היה זה מנחם בגין שהחל להוציא את ישראל מבידודה. ב-2013 לא בטוח שיהיה מי שיעשה זאת.
הוספת תגובה
הצעות מיוחדות
© כל הזכויות שמורות להוצאת עיתון הארץ בע"מ
