ההודעה הבוקר (שני) על מינויו של האלוף גדי אייזנקוט לתפקיד סגן הרמטכ"ל הבא היא אות הסיום המתבקש והמאוחר למחול השדים שגרמה פרשת מסמך הרפז בצמרת המטה הכללי של צה"ל.

אייזנקוט נגרר לפרשה הזו בעל כורחו, תחילה על ידי הרמטכ"ל הקודם גבי אשכנזי ואחר כך בעיקר כתוצאה מהתערבות מיותרת של שני חבריו הקרובים, ראש המוסד כיום (אז עדיין רק בחזקת מועמד) תמיר פרדו ואל"מ (במיל') גבי סיבוני. כעת, שנתיים וארבעה חודשים לאחר התפוצצות הפרשה, שבוע לאחר הפצת הדו"ח הסופי של מבקר המדינה בפרשה למעורבים (אף שהדו"ח טרם פורסם בציבור), אושר לבסוף המינוי.

הרמטכ"ל בני גנץ מבקש זה תקופה ארוכה למנות את אייזנקוט כסגנו, תחנת מעבר הכרחית בעיניו לקראת מינויו בעתיד ליורשו. שר הביטחון אהוד ברק העדיף להמתין, על רקע פרשת הרפז. הטיוטה הראשונה של דו"ח המבקר, שיצאה במארס השנה, כללה ביקורת על התנהלות אייזנקוט, אף כי לא היתה חריפה במיוחד וספק אם עמדה כמכשול ממשי בפני המינוי. בטיוטה הסופית הנוסח אף מתון יותר.

כשגנץ ממליץ בחום, המבקר ממתן את עמדתו והיועץ המשפטי לממשלה יהודה וינשטיין קובע שאין מניעה למינוי – ברק נעתר. אילו ברק היה מתעקש ומסרב לאשר את המינוי, היה נראה כמי שפתח בעוד קרב מיותר עם הרמטכ"ל המכהן, מעין שידור חוזר לעימות הגדול בינו לבין אשכנזי, שהחל בקיץ 2009.

המינוי החדש מעמיד את אייזנקוט בעמדת זינוק טובה לתפקיד הרמטכ"ל הבא. עם זאת, מועד תחילת המרוץ עדיין לא ברור. הממשלה, בהשלכה צדדית ומשונה של פרשת הרפז, קצבה את כהונת גנץ לשלוש שנים, המסתיימות בפברואר 2014, אף שהותירה לכאורה פתח צר להארכתה בשנה נוספת, רביעית. אורכה הסופי של הקדנציה יהיה תלוי בנסיבות הביטחוניות, ברצונו של גנץ עצמו ובהחלטת שר הביטחון הבא (עדיין אין לשלול סופית את האפשרות שיהיה זה ברק, כמינוי "מקצועי" של נתניהו, חרף הודעת השר שלא יתמודד בבחירות הקרובות).

המתמודדים האחרים על תפקיד סגן הרמטכ"ל, האלופים אבי מזרחי וטל רוסו, ניהלו את המרוץ האחרון בצורה ג'נטלמנית, בלי שמץ מהאווירה העכורה שאפיינה את הסיבובים הקודמים. אם לא יחולו תקלות מפתיעות בהמשך, סביר שאייזנקוט יירש לבסוף את גנץ. שני מועמדים פוטנציאליים צעירים יותר לרמטכ"לות, ראש אמ"ן האלוף אביב כוכבי ואלוף פיקוד הצפון יאיר גולן, ימתינו עוד ארבע שנים, לסיבוב הבא.

להחלטה על מינוי אייזנקוט – המלצת גנץ, באישור ברק – קדמה סדרת שיחות בהרכבים שונים של המשולש, לבירור משקעי פרשת הרפז. יחסי ברק ואייזנקוט היו טובים בעבר, ואייזנקוט אף שימש כמזכירו הצבאי של ברק כשהאחרון היה ראש הממשלה בשנים 2001-1999. אבל גילויי פרשת הרפז יצרו מתיחות בין השניים.

ברק התרשם כי אייזנקוט נגרר אחרי אשכנזי כשזה הראה לו את המסמך שזייף סא"ל (במיל') בועז הרפז, מקורבו של הרמטכ"ל אז (הן אשכנזי והן אייזנקוט אומרים שסברו באותה עת כי המסמך אמיתי). ברק גם חשד בחלקו של אייזנקוט בהעברת המסמך על ידי חבריו, פרדו וסיבוני, מלשכת הרמטכ"ל אשכנזי לערוץ 2. מבקר המדינה קיבל את עמדת אייזנקוט לפיה לא ידע על המהלך.

ברקע הצבאי של אייזנקוט שנים ארוכות של שירות מסור וכהונות מוצלחות – כמפקד חטיבת גולני, כמפקד אוגדת יהודה ושומרון בשיא האינתיפאדה השנייה, כאלוף פיקוד הצפון אחרי מלחמת לבנון השנייה. יש בו גם קדנציה קצרה ושנויה במחלוקת כראש אגף המבצעים במטכ"ל של דן חלוץ, בתקופת המלחמה עצמה. הוא קצין חושב, נבון, שלפחות עד שנגרר שלא בטובתו למערבולת הבוץ של הרפז, נהנה מקונצנזוס חריג של תמיכה סביבו במטכ"ל. גם כעת, חרף הטעם המר שנותר (בעיקר מול האלוף במיל' יואב גלנט), סבורים רוב האלופים כי הוא המועמד המתאים ביותר לסגנות ובהמשך גם לרמטכ"לות עצמה.

באשר לפרשת הרפז, ספיחיה עדיין אתנו. בקרוב, אם תאפשר זאת ועדת הביקורת של הכנסת, יפורסם דו"ח המבקר הסופי. בינתיים נפתחו בהנחיית הרמטכ"ל שתי בדיקות פנימיות באגף המודיעין על מעללי סא"ל הרפז במחלקת המבצעים המיוחדים, אחת ההסתעפויות החמורות של הפרשה. אבל אפשר לקוות שלפחות במה שנוגע לפיקוד הבכיר של הצבא, צה"ל יכול כעת להתקדם סוף סוף הלאה.