הבוקר (רביעי) קיימו שופטי בג"ץ דיון בשתי העתירות שהוגשו נגד בניית גדר ההפרדה באזור הכפר בתיר, מדרום לירושלים. עתירה אחת הוגשה על ידי תושבי הכפר והשנייה על ידי ארגון "ידידי כדור הארץ" ותושבים יהודים מהאזור. העותרים טוענים כי הגדר צפויה להרוס את הטרסות העתיקות שעומדות להיות מוכרות על ידי אונסק"ו כאתר מורשת עולמית.

אתמול הגישה רשות הטבע והגנים את תגובתה לעתירות ובה היא יוצאת נגד עמדת הפרקליטות ומשרד הביטחון, וקוראת לשקול מחדש את הקמת הגדר באזור מחשש לפגיעה בלתי הפיכה בטבע ובמורשת התרבותית של המקום.

בתשובת רשות הטבע והגנים נכתב כי הנוף באזור הוא "מפעל בנייה שנמשך אלפי שנים, שראשיתו בכניסת בני ישראל לארץ בתקופת יהושע, דרך תקופת בית שני ועד ימינו אנו. הגדר תהווה פצע בנוף הקדום וחמור מכך תגרום לניתוק החקלאים מאדמתם, דבר שיוביל לחיסולה של התרבות החקלאית הקדומה. הפתרון המוצע למעבר בשערים חקלאיים לא יפתור את הבעיה...".

בדיון דחה ראש מנהלת קשת צבעים (מנהלת גדר הפרדה), אל"מ עופר הינדי, את הטיעונים ואמר שהפגיעה הצפויה תהיה מינימלית ותסתכם ב"פגיעה ויזואלית" ובהרס של "טרסה אחת או שתיים". "בסוף ננסה להגיע למצב שבו החיפוי של האבן יתאים לסביבה", אמר הינדי.

על כך העיר שופט בית המשפט העליון עוזי פוגלמן: "אתם קצת מגזימים, אתם יכולים להגיד שיש התנגשות בין ערכים ושהביטחון גובר, אבל אתם אומרים שלא קרה שום דבר. שמים גדר באמצע אתר מורשת. זה שאתם אומרים ששום דבר לא יקרה זה לא משכנע". עם זאת השופטים, בראשות נשיא בית המשפט העליון אשר גרוניס, הבהירו לעותרים כי הם לא יקבלו עמדה שלפיה לא תוקם כלל גדר וגם לא הסכימו לדון בתוואי החלופי שהעלו העותרים.

לטענת הינדי, תוואי הגדר שמציע משרד הביטחון הכרחי להגנה על מסילת הרכבת הישנה בין ירושלים לתל אביב. על כך השיבו באי כוח העותרים, עו"ד גיאת נאסר ועו"ד מיכאל ספרד, כי הגדר צפויה להרוס טרסות ונוף שנוצר במשך אלפי שנים כדי להגן על מסילת רכבת שתמשיך לפעול לכל היותר כמה שנים בודדות עד להשלמת קו הרכבת החדש לירושלים.

מנגד טענה עו"ד חני אופק, שייצגה את מערכת הביטחון בדיון, שמערכות ההשקיה לא יושפעו מהגדר וכי ממילא רק חקלאים ספורים מבתיר מגיעים לעבד את האדמות שייוותרו מעבר לגדר. "הפגיעות פה הן הפיכות. נכון שהרסנו טרסה אחת אבל במסה הקריטית של הנוף לא תהיה פגיעה".

עו"ד ספרד טען כי המערכת החקלאית באזור, המבוססת על שיטות השקיה מסורתיות, לא תשרוד כאשר גדר תחצה אותה. "מהניסיון שלנו, במקרה הטוב חקלאים יוכלו לעבור בשערים במסיק ובחריש. השימור של האתר הזה תלוי בכך שחקלאים בכפר בתיר יוכלו לנוע לצד השני באופן בלתי אמצעי, להשקות ולעבד בחלקות שבהן מגדלים את האוכל למחר. אם זה לא יקרה האתר הזה ייחרב, הוא לא יהיה יותר אתר שמתאר את התרבות החקלאית של ימי המקרא. אתר מורשת תרבות ייחודי ייחרב".

עוד טען ספרד: "כשאנחנו רואים מה עומד מנגד, צריך לראות מה זו הרכבת הזו. בכל הכבוד הראוי לא מדובר במערך להסעת המונים. זה לא כביש ירושלים-תל אביב. הרכבת הזו היא כמעט דבר תיירותי. ואם הרכבת היא זמנית אז צריך למצוא פתרון זמני ולא להרוס משהו שהוא כמעט נצחי. 4,000 שנה - זה נצח במושגים שלנו".

רשות הטבע והגנים מעדיפה שלא תיבנה כלל גדר באזור אלא יימצאו פתרונות תצפית ופיקוח שייתרו את הצורך בגדר. איש רשות הטבע והגנים, זאב הכהן, טען בדיון שהגדר תקטע את השטח ותפחית את היכולת של המערכות האקולוגיות לשרוד. "אנחנו פונים למערכת הביטחון ואומרים יש מערכות טכנולוגיות, יש תצפיות. אחרי שחלפו שבע שנים מאז ההחלטה הקודמת אנחנו לא מוציאים את ההחלטה מהמגירה כמו שהיא, אלא אומרים שיש לבחון אפשרויות נוספות".

ממשרד הביטחון נמסר בתגובה: "תוואי גדר הביטחון סמוך לכפר בתיר בדרום ירושלים הוא הפרצה האחרונה שנותרה בהגנה על תושבי ירושלים, כחלק מ'עוטף ירושלים'. התוואי תוכנן לצורך ביטחוני מובהק שהוכר בבג"ץ. משרד הביטחון מדגיש כי התוואי המתוכנן אינו פוגע בטרסות העתיקות (למעט הטרסה התחתונה, הצמודה לתוואי) ואינו פוגע בשיטת ההשקיה המסורתית. בתכנון התוואי ניתן משקל רב להשפעתו על הסביבה ונמצאו פתרונות ייחודיים להבטיח שהפגיעה תהיה מזערית, תוך לקיחת סיכונים ביטחוניים".