טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

5,000 דונם של אדמות פלסטיניות מעובדות בידי מתנחלים בבקעה

בחסות צו אלוף ישן השתלטה המדינה על אדמות סמוך לגבול ירדן. הקרקעות נמסרו למתנחלים אף שהשטחים רשומים בטאבו. לבעלים אסור אפילו להיכנס

תגובות

מתנחלי בקעת הירדן מעבדים בימים אלה יותר מ-5,000 דונם של אדמות פלסטיניות פרטיות, הנמצאות בין גדר המערכת בבקעת הירדן לבין גבול ירדן. הם קיבלו את האדמות מההסתדרות הציונית בשנות ה-80, ובעליהן המקוריים, שחלקם נמלטו ב-1967 ושבו לגדה אחרי הסכם אוסלו והסכם השלום עם ירדן ב-1994, מנועים עדיין מלהיכנס אליהן, בשל צו אלוף שאוסר זאת.

לאחר כניסת כוחות צה"ל לגדה המערבית ב-1967 הוציא צה"ל את צו 151, שהגדיר את האזור הסמוך לגבול ירדן כשטח צבאי סגור. לאחר מכן, הוקמה גדר המערכת, שבחלקים מסוימים מוצבת במרחק של כשני קילומטרים מנהר הירדן - הגבול הטבעי עם ממלכת ירדן. עד 1994, האזור היה נטוש לחלוטין, על הכנסיות העתיקות שבו, בשל שדות מוקשים רבים. בתחילת שנות ה-80 החליטה הממשלה לעודד את החקלאים לעבד שטחים באזור כדי ליצור אזור חיץ בגבול ולמנוע חדירות מירדן. ההסתדרות הציונית קיבלה מהמדינה את הקרקעות הפלסטיניות הפרטיות והחכירה אותם למתנחלים.

ממסמכים שהגיעו ל"הארץ" עלה כי ביולי 1987 הנחה אלוף פיקוד המרכז דאז, עמרם מצנע, את מפקד החטיבה המופקדת על האזור למנוע כניסת פלסטינים אליו. "אין ספק שמבחינה ביטחונית לא יעלה על הדעת לתת למי שאינו נמנה עם כוחות הביטחון או שאינו יוצא צבא נושא נשק להיכנס לשטח", נכתב במסמך.

מקורות בפיקוד המרכז אמרו ל"הארץ" כי גם לאחר הסכמי אוסלו והסכם השלום עם הירדן לא נערכו בדיקות או הערכות מחודשות ביחס למצב בגבול ירדן ולאישורי המעבר שצה"ל נותן באזור. כך עד היום פועל הצבא לפי הקריטריונים שקבע מצנע, כאשר פועלים תאילנדים, המועסקים אצל המתנחלים, מורשים לעבור את הגדר ואילו פועלים פלסטינים אינם מורשים לעשות זאת. דובר צה"ל דחה את בקשת "הארץ" לסייר בשטחים המעובדים.

בחסות המגבלות הצבאיות, חלה בשנים האחרונות עלייה של יותר מ-110% בהיקף השטחים המעובדים. החל מ-1997 מפיץ המינהל האזרחי מדי שנה תצלומי אוויר המאפשרים למדוד את היקף הגידולים. בעוד בשנה זו עובדו 2,380 דונם של אדמות פרטיות, כעבור 15 שנה, ב-2012, עובדו 5,064 דונם. במרבית האדמות יש מטעי תמרים, ענף הנחשב לרווחי ומשגשג.

בהסתדרות הציונית הסבירו כי ההרשאה לעבודות חקלאיות ניתנה רק ביחס לקרקעות מדינה וקרקעות נפקדים, שהן אדמות השייכות לפלסטינים שנמלטו ב-1967 ולא שבו אליהן. במינהל האזרחי קיים גוף האמור לדאוג לנכסי הפלסטינים, ולפי ההנחיות המשפטיות השימוש בנכסים מותר לצרכים זמניים בלבד, כמו צרכים חקלאיים.

ב-1994, לאחר חתימת הסכם השלום עם ירדן והקמת הרשות הפלסטינית, שבו חלק מהפלסטינים לבתיהם, אולם בהסתדרות הציונית לא בדקו מי הם. בהסתדרות הוסיפו כי איש אינו יכול לנפק מפה של אדמות חלקות הנפקדים, לגבש רשימת שמית שלהם ולבדוק אם שבו לבתיהם. מקור בפיקוד מרכז הדגיש ל"הארץ" כי בשטחים אלה יש קרקעות פרטיות רבות שמעובדות בידי חקלאים ישראלים.

אחד הפלסטינים המחזיקים באדמות באזור הוא מוחמד סלאח עטיאת (46) המתגורר כיום בעיירה עוג'ה, הצפונית ליריחו. עטיאת שומר בביתו את מסמכי הטאבו הירדני, המעידים כי הקרקע שייכת לו. לדבריו, משפחתו התיישבה באזור בשלהי המאה ה-19 בשל מקורות המים הסמוכים. בתקופת העותמאנים, לדבריו, השלטונות עודדו את עיבוד הקרקע במטרה לקבל על כך תקבולי מס. חוקי האימפריה העותמאנית הקנו בעלות לכל מי שעיבד את הקרקע במשך עשר שנים. בתקופת השלטון הירדני עוגנו הזכויות בטאבו, המוכר על ידי שלטונות מדינת ישראל.

עטיאת סיפר כי סבו סלאח גידל באזור שעועית וחצילים וכי בעת מלחמת ששת הימים נמלטו חלק מבני משפחתו. לדבריו, הותר להם תחילה להיכנס לאזור הגבול עד 18:00, אולם ב-1969 הודיעו להם מצה"ל כי האזור ייסגר וכי עליהם לעזוב את ביתם ולעבור לגור במקום סמוך. מאז לא דרכה כף רגלם מעבר לגדר. "בעשר השנים האחרונות התחילו לגדל תמרים על החלקות שלי", אמר ל"הארץ", "אני חוזר לאדמה שלי. אף פעם לא חשבתי למכור אותה, על אף שאנשים רוצים לקנות אדמה עם ניירות".

הסכם השלום שנחתם ב-1994 הפיח בו תקווה. "אחרי ההסכם פנינו כמה פעמים לרשות לבקש את האדמות בחזרה", סיפר, "הם אמרו שהסכם השלום הוא בין ירדן לישראל ושזה לא קשור אליהם".

חוקר ההתנחלויות ופעיל השמאל דרור אטקס הדגיש כי השימוש באדמות נעשה בחסות הצבא. "שוב אנו רואים כיצד מדינת ישראל מנצלת כל הזדמנות וכל אמתלה פסבדו-ביטחונית כדי להמשיך לעשוק ולנשל את תושביה הפלסטינים של הגדה המערבית מאדמותיהם, תוך העברתן למתנחלים", אמר, "חשוב לזכור שלא מדובר בפוגרום של מתנחלים פרועים, גם לא בפעולות פיראטיות ועצמאיות של הצבא. זו מדיניות גזל מכוונת, שסכומים נכבדים מקופת המדינה מוזרמים לשם יישומה על אף שהיא נעשית בהיחבא ומאחורי גדר גבול, שלאנשים מהיישוב אין גישה לשטחים הנמצאים מעברה השני".

ראש מועצת בקעת הירדן, דוד אלחייני, מסר בתגובה כי כל הקרקעות מעובדות בהרשאת ההסתדרות הציונית. מהמינהל האזרחי לא נמסרה התייחסות, ומדובר צה"ל נמסר כי "הנושא המדובר ייבדק".

מהחטיבה להתיישבות בהסתדרות הציונית נמסר כי "בתחילת שנות השמונים התקבלה החלטת ממשלה להכשיר שטחים בבקעת הירדן, הנמצאים מזרחית לגדר המערכת, כדי לאפשר לחקלאים לעבד את הקרקעות עד לקו המים. ההחלטה נבעה מהרצון לייצר פעילות אזרחית לאורך הירדן. מאחר שגדר המערכת מהווה גבול ביטחוני אין למקומיים נגישות, אלא רק ליוצאי צבא. החטיבה להתיישבות הכשירה, בזמנו, את השטחים, יחד עם קק"ל וצה"ל (פינוי מיקוש), בהתאם לתוכנית עבודה מתואמות עם פיקוד המרכז, והשטחים נמסרו ליישובים לעיבוד חקלאי כדי לממש את החלטות הממשלה. שטחים אלה אמורים להוות חלק מ'משבצות' היישובים, שלהם יש הסכמים כלליים מול ההסתדרות הציונית העולמית לגבי שטחי ‘המשבצת' שלהם".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות