13:13
לישראל יש ארסנל גרעיני שאותו ייתכן ש"הפעילה או שהשימה עצמה מפעילה" במלחמת יום הכיפורים – כך קובע מחקר של מחלקת ההיסטוריה בסי-איי-אי על תפקוד המודיעין האמריקאי באוקטובר 1973, שפורסם בסוף השבוע. המחקר, לדברי עורכיו, "אינו מיישב" את הסוגיה. יתר על כן, בלוח הזמנים המפורט של אירועי המלחמה, מדלג המחקר על תשעה באוקטובר, היום שפרסומים קודמים ציינו כמועד איתות מצד ישראל בדבר נכונותה לנקוט צעדים נואשים.
המחקר חוזר על טענה שהושמעה עוד בעצם ימי המלחמה, כי כישלונו של המודיעין האמריקאי ובמרכזו הסי-איי-אי בהתרעה מפני המתקפה המצרית-סורית המשולבת על ישראל ב-6 באוקטובר 1973, נבע - בין השאר ואולי אף בראש ובראשונה - מהסתמכות-יתר על ההערכה המרגיעה של המודיעין הישראלי. ואולם המחקר החדש מוסיף לטענה הסבר מדיני – ההערכה הישראלית הותאמה לשאיפתה של ממשלת גולדה מאיר להימנע ממיקוח עם נשיא מצרים, אנואר סאדאת. בלשון הסי-איי-אי, "מאחר שהנרי קיסינג'ר דרבן את ישראל לכיוון משא ומתן לשלום, שמנהיגיה לא רצו, ייתכן שהמעיטו בכוונה במידת דאגתם מפני התקפת פתע, מחשש שהבית הלבן יגביר את לחציו עליהם למשא ומתן כזה".
המחקר אינו מתיימר להביא גילויים מרעישים. הוא קובע שהמסמכים המובאים בו חוזרים ומאשרים את מה שנודע ופורסם עד כה, בתוספת קטנה של דקויות חדשות. ענוותם של עורכי המחקר מוצדקת, כי יש בו גם שגיאות מביכות, כמו תצלום של "חיילים מצרים" המנופפים בתמונתו של סאדאת – אלא שהחיילים הם בבירור ישראלים, כפי שעולה גם מהמילה "צה"ל" על חולצותיהם.
גולדה מאיר ויועצה דיניץ, עם קיסינג'ר. "דרבן את ישראל לכיוון מו"מ".
צילום: משה מילנר / לע"מ
עורכי המחקר טועים בייחוס "הקונספציה" השגויה של אמ"ן, כאילו ייהנה תמיד מ-48 שעות של התרעה, וכאילו סאדאת לא ייצא למלחמה לפני שיצטייד במטוסי קרב שיאזנו את עליונות חיל האוויר הישראלי, ללקחי מלחמת ששת הימים. דומה שהם אף מבלבלים בין האלוף בדימוס חיים הרצוג, כפרשן המלחמה, לבין אחד מבניו, תא"ל בדימוס מייק הרצוג.
ההיסטוריונים של הסי-איי-אי מנסים לאזן את ביקורתם על כישלון ההערכה לקראת המלחמה בשבחים לעבודת המודיעין במרוצת המלחמה, בכלל זה לקראת הפעלתה של הרכבת האווירית לישראל ובאומדן אבדות הצדדים ותוכניותיהם להמשך הלחימה. בין השאר, התמקדו אז במעקב אחר פעולות ישראל ואמינות טענותיה. לקראת סוף המלחמה, דיווחו כי "הרושם הוא שישראל מנסה לבסס את הישגיה, בעודה מאשימה את המצרים בהפרת הפסקת האש".
לפי סדר חשיבותם במחקר, גורמי הכישלון המודיעיני היו הסתמכות-יתר על המודיעין הישראלי, שחזקה עליו שייטיב לדאוג לביטחון ישראל; דעות קדומות, בהן באשר לכושרם של צבאות ערב; אמון בדיפלומטיה; שגיאה בהבנה שהיגיון הזולת – במקרה זה סאדאת ונשיא סוריה חאפז אל-אסד - שונה מההיגיון האמריקאי של המעריך בסי-איי-אי; בעיות פנימיות בסי-איי-אי ובמיוחד ארגון מחודש של גורמי ההערכה, ערב המלחמה, כך שבתפקידי מפתח שובצו מעריכים חדשים, ללא ניסיון בשטח, ובכך אבד זיכרון מוסדי חשוב.
ראש הסי-איי-אי ויליאם קולבי, שניצח על השינויים, נכנס בעצמו לתפקידו רק כחודש לפני המלחמה, והיה ממודר ממידע מדיני רגיש שהחזיק בידיו קיסינג'ר, שר החוץ והיועץ לביטחון לאומי. קולבי טען שקיסינג'ר לא שיתף אותו במסרים חשאיים שהעביר סאדאת לבית הלבן ובאזהרות אישים סובייטים שעקבו מקרוב אחר הנעשה במצרים ובסוריה – הנשיא ליאוניד ברז'נייב, שר החוץ אנדרי גרומיקו והשגריר אנטולי דוברינין.
בסי-איי-אי בלט מתח בין גורמי האיסוף והמחקר. קציני מינהל המבצעים שעסקו באיסוף, כמפעילי סוכנים, היו מודאגים יותר, אך לא הצליחו לשכנע את עמיתיהם מהמחקר "להחמיר את האזעקה" בהערכות שמסרו לבית הלבן. קיסינג'ר היה שותף להסתייגות מהמעריכים ואמר לאחד מאנשי הסי-איי-אי שהוא מבקש לשמוע חוות דעת ממינהל המבצעים, ולא "מהממזרים ממינהל המודיעין".
כשלון נוסף - בהתרעה מפני כוונת יצרניות הנפט להטיל אמברגו ולייקר את מחיר הדלק - הוסבר בהפרדה בין המעריכים המדיניים לבין המעריכים הכלכליים. קהילת המודיעין האמריקאית סבלה מפערים בכיסוי איסופי עצמאי ולכן פיתחה תלות מופרזת בשירותים זרים (ישראל וירדן). בסוכנות המודיעין של הפנטגון, די-איי-אי, המנהלים הבכירים קיבלו ללא ערעור את הערכות אמ"ן וביטלו מפניהן אזהרות של מעריכים זוטרים יותר.
אשר למנהיגים, סאדאת, "המוח שמאחורי ההתקפה, הוליך שולל במהלך מבריק" את ירושלים ואת וושינגטון כאחת, ואילו הנשיא ריצ'רד ניקסון, ששקע בביצה הטובענית של פרשת ווטרגייט, לא היה מעורב בהכרעות ולאנשי הסי-איי-אי נרמז שברגעים גורליים היה שתוי.
הוספת תגובה
-
- 4minus
- 3plus
-
- 0minus
- 8plus
-
- 0minus
- 3plus
- 0minus
- 27plus
הצעות מיוחדות
© כל הזכויות שמורות להוצאת עיתון הארץ בע"מ
