חשיבותן של ועידות בינלאומיות אינה במה שנאמר על הבימה מול מיקרופונים פתוחים. בוועידות כאלה המסדרונות והחדרים האחוריים הם המטבחים האמיתיים שבהם נאפות תוכניות, נרקמות מזימות ומוחלפות קריצות. ועידת הביטחון שהתקיימה במינכן לא היתה יוצאת דופן. מה מצא לפתע שר החוץ הרוסי סרגיי לברוב להיפגש בה עם מנהיג האופוזיציה, מעאז אל-חטיב, יו״ר הקואליציה הלאומית הסורית, גוף האופוזיציה הגדול שזכה בהכרה בינלאומית? מה משמעותו של המפגש בין שר החוץ האיראני, עלי אכבר סאלהי, עם אל-חטיב? ומדוע מיהר סעיד ג׳לילי, ראש המועצה האיראנית לביטחון לאומי להתייצב בדמשק לשיחות עם אסד? האם יש קשר בין שני המפגשים הללו לבין הצהרותיו של ג׳ו ביידן אתמול בדבר נכונותה של ארה״ב לנהל משא ומתן ישיר עם איראן בסוגיית הגרעין? ומה לכל אלה ולהסכמה על חידוש שיחות הגרעין בסוף החודש בקזחסטאן במקום בקהיר, כפי שהציע אחמדינג׳אד, שיבוא מחר - לראשונה מאז המהפכה באיראן - לביקור במצרים.

הספקולציות משתוללות, אבל אי אפשר להתעלם מכמה התפתחויות של השבועות האחרונים, שעשויות להצביע על התפתחותו של מארג אסטרטגי חדש. רוסיה משדרת זה שבועיים כי איננה מחויבת לאסד כנשיא, ומבקרת אותו בפומבי על טעויותיו בניהול המשבר. אבל רוסיה עדיין דורשת שהשינוי בסוריה יהיה בדרך של דיאלוג פוליטי על בסיס ההסכמות שהושגו עם ארה״ב בחודש יוני שעבר. מבחינת מוסקבה, על אסד אפשר לוותר ובתנאי שהתחליף יהיה מוסכם עליה.

על פי מקורות דיפלומטים מערביים חל שינוי גם בעמדת ארה״ב בעקבות דיאלוג אינטנסיבי עם רוסיה. על רקע זה, ובעיקר בשל היעדר אופק להכרעה צבאית בסוריה, הצהיר בשבוע שעבר מנהיג האופוזיציה מעאז אל-חטיב, כי הוא מוכן להידבר עם נציגי המשטר ובתנאי שישוחררו תחילה 160 אלף אסירים פוליטיים. מהצהרתו נעדר באופן בולט התנאי הקבוע שלפיו על אסד להסתלק לפני קיום הדיאלוג. על הצהרתו זו זכה אל-חטיב במחמאות מצד ארה״ב ורוסיה, כשמנגד עוררו הדברים סערה גדולה בקרב עמיתיו בארגון האופוזיציוני.

בעקבות ההצהרה הסכימו שר החוץ הרוסי ושר החוץ האיראני להיפגש עמו בשולי ועידת מינכן ובכך, לראשונה, העניקו לאל-חטיב ולאופוזיציה מעמד של נושא ונותן לגיטימי. בהמשך לדיאלוג בין אל-חטיב ללברוב ואכבר סאלהי נפגש היועץ לביטחון לאומי האיראני, סעיד ג׳לילי, עם הנשיא אסד כדי להעביר אליו את הסיכומים שהושגו במינכן ולהבהיר לו שאיראן תומכת בדיאלוג הלאומי. אולם לא ברור עדיין אם אסד מוכן לקבל את התנאים שנלווים לשיח כזה.

אם הושגו הסכמות בין איראן, רוסיה וארה״ב על מתווה מדיני לסיום המשבר בסוריה, הן אינן מנותקות כל הנראה מן הדיאלוג בנושא הגרעין האיראני. וושינגטון עברה מרמזים להצהרות כאשר סגן הנשיא ג׳ו ביידן הודיע על נכונותו של הממשל האמריקאי לנהל דיאלוג ישיר עם טהראן בשאלת הגרעין. על כך זכתה וושינגטון לתגובה חיובית מותנית כאשר שר החוץ סאלהי אמר במינכן שארצו תהיה מוכנה לדיאלוג כזה אם ארה״ב תוכיח את רצינותה. השאיפה של איראן היא להרחיב את יריעת הדיאלוג מניהול משא ומתן על הגרעין בלבד למגעים שיכללו גם הסכמות בעניין הסורי.

ב-25 בפברואר צפויות להיפתח שיחות הגרעין בין איראן לבין קבוצת החמש פלוס אחת (החברות הקבועות במועצת הביטחון יחד עם גרמניה) ועד אז ינסו טהראן ווושינגטון לנסח את מתווה הדיאלוג ביניהן. הדילמה הקשה של איראן היא אם לוותר בשאלת הגרעין כדי להשיג הישגים בסוריה, כך שתוכל להמשיך להשפיע במאחז המדיני החשוב שיש לה במזרח התיכון או להפריד בין הנושאים. זוהי גם הדילמה האמריקאית, שמבקשת להפסיק את שפיכות הדמים בסוריה ולעצב פתרון שלא יהפוך אותה למדינה איסלאמיסטית רדיקלית. באופן פרדוקסלי, דווקא איראן, שבעצמה חוששת מפני השתלטותם של האחים המוסלמים וארגונים סונים רדיקליים בסוריה המסונפים לאל-קאעידה, עשויה לשמש לוושינגטון שותפה יעילה. איראן כבר הוכיחה, הן בסוריה והן בקשריה עם הכורדים בעיראק, כי אינה נרתעת משיתוף פעולה עם משטרים שאינם דתיים, כל עוד היא יכולה לקדם באמצעותם את האינטרסים שלה.

מוקדם אמנם לחגוג את ההתקרבות המדינית בין איראן לארה״ב, וגם סוריה עדיין אינה מונחת בכיסו של צד כלשהו, אבל נראה כי נוצר בימים האחרונים חלון הזדמנויות שעשוי לייצר תבנית אסטרטגית חדשה באזור.