סדרה של התפתחויות שאירעו באחרונה מצמצמת את הסיכויים לתקיפה ישראלית עצמאית של אתרי הגרעין באיראן, בלא תיאום מוקדם עם ארצות הברית, לפחות בחודשים הקרובים. איראן אמנם תעמוד במקום גבוה בסדר היום של ביקור הנשיא האמריקאי ברק אובמה בישראל בחודש הבא, אולם אובמה מגיע לכאן כשברקע ההערכה כי הדיון כבר נסגר: ישראל תתקשה לתקוף את מתקני הגרעין.

כרגיל בשנים האחרונות, לקראת תום החורף מתחדש הדיון בתקשורת הבינלאומית באפשרות של הפצצה ישראלית. איום הגרעין האיראני, שבניגוד לציפיות המוקדמות נדחק לשולי הדיון הפוליטי במערכת הבחירות, נמצא שוב במוקד העניין ברגע שמשתפר מזג האוויר ומתפזרים העננים מעל אתרי הגרעין. גם האירועים התקופתיים – הדו"ח הרבעוני של הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית (סבא"א) וחידוש השיחות בין המעצמות לאיראן, ששניהם צפויים להתפרסם בשבועות הבאים – מעלים במקצת את הברומטר. אבל צירוף של כמה נסיבות מקטין את הסיכוי לתקיפה.

ההתפתחות הראשונה נוגעת להאטת קצב ההתקדמות של התוכנית האיראנית. סוכנות רויטרס ציטטה שלשום "גורמים דיפלומטיים בווינה" (שם הקוד הקבוע שבו התקשורת מתייחסת לסבא"א) כי הדו"ח הבא של הסוכנות יעיד שהאיראנים ממשיכים להפנות כמויות של אורניום מועשר ברמה של 20% לצורכי כור המחקר המדעי שלהם. זו הערכה התואמת את התחזיות שהובאו ב"הארץ" לפני כעשרה ימים מפי מקורות ישראלים. המשמעות: איראן נמנעת מלהתקרב לקו האדום שסימנה ישראל – צבירות כמות אורניום מספקת (כ-250 קילוגרמים) לייצור פצצת גרעין אחת. בלא חציית הקו, ומרגע שאיראן כבר נכנסה בסוף 2012 ל"מרחב החסינות" שישראל שרטטה בעבר, יהיה קשה לנתניהו להסביר בעולם תקיפה. בכירים ישראלים כבר הודו באחרונה בשיחות עם דיפלומטים זרים כי להערכתם, איראן תימנע מיצירת משבר סביב התקדמותה לפחות עד הקיץ.

אחמדינג'אד בתהלוכה שהתקיימה בתחילת השבוע לכבוד יום השנה למהפכה האיסלאמית באיראן. צילום: אי–פי

ברקע ממשיך ממשל אובמה לשים דגש על מדיניות הסנקציות של הקהילה הבינלאומית נגד טהראן. אף שהשרים המיועדים לכהן בממשל במסגרת הקדנציה השנייה של הנשיא הבהירו בשימועים בקונגרס את מחויבותם למניעה ולא להכלה של איום הגרעין, בוושינגטון מרוצים מהנזק המהותי שגורמות הסנקציות לכלכלה האיראנית וסבורים שבשלב זה, זו הדרך שיש להוסיף ולצעוד בה.

גישה זו מקבלת משנה תוקף לקראת הבחירות לנשיאות איראן ביוני. בממשל מאמינים כי המנהיג הרוחני האיראני, עלי חמינאי, נמצא בלחץ כבד עקב החשש כי השפעות הסנקציות ולצדן הטלטלה בעולם הערבי ישפיעו גם על האווירה הפנימית באיראן, אולי עד כדי גל מהומות נוסף בנוסח "המהפכה הירוקה" שכשלה באביב 2009. בשלב זה הדגש האמריקאי עובר לשאלת המתיחות הפוליטית באיראן, יותר מאשר להפעלת כוח חיצוני לעצירת הגרעין. האמריקאים גם מפנים כעת את נושאות המטוסים שלהם מהמפרץ הפרסי, אחרי חודשים ארוכים שבהם צברו שם בהדרגה לא מעט כוחות.

כשאלה הנסיבות, ארצות הברית מצפה מישראל לא להפריע. ראש הממשלה בנימין נתניהו, שנמנע מלהכריע בעד תקיפה צבאית בצומתי החלטה קודמים בשנים האחרונות, יצטרך להתחשב בעמדת אורחו מוושינגטון. נתניהו צריך לקחת בחשבון גם את ההתנגדות המובהקת של הדרגים המקצועיים במערכת הביטחון (ובעיקר צמרת צה"ל והמוסד) להפצצה לא מתואמת בעיתוי הנוכחי, את סדר היום של השותף המרכזי המסתמן בקואליציה החדשה שלו (מצביעיו של יאיר לפיד בחרו אותו כדי להביא לשינויים חברתיים, לא לפתוח חזיתות חדשות) ואולי גם את עמדת שר הביטחון הבא. ספק אם נתניהו התגבר לגמרי על התרגיל שעשה לו שר הביטחון היוצא, אהוד ברק, שנראה כי חזר בו ברגע האחרון מתמיכה בהפצצה בסתיו שעבר. אם אכן ימונה בוגי יעלון ליורשו של ברק, עמדתו ברורה אף יותר: בשאלת איראן, יעלון היה בקוטב המתון של דיוני השמינייה בארבע השנים האחרונות.