רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

מחושך לאור

כך פורסם סיפורו של בן זיגייר

למרות שביהמ"ש אמור לאזן בין ביטחון המדינה לזכות הציבור לדעת, הפרוטוקולים מראים כי השופטים נעתרו תמיד לבקשות המדינה

תגובות

בית המשפט העליון ובית המשפט המחוזי בלוד התירו היום (רביעי) לפרסום את שורת ההליכים שנקטה האגודה לזכויות האזרח כדי להתיר לפרסום את דבר מעצרו של בן זיגייר והעמדתו למשפט מרגע שפורסם לראשונה במאי 2010. האגודה ניסתה להביא להסרת צו איסור הפרסום בפרשה לאחר שנודע על  החזקתו של עציר מסתורי בבידוד מלא, אך פניותיה למשרד היועץ המשפטי לממשלה, ואחר כך לבית המשפט המחוזי ולבית המשפט העליון נענו שוב ושוב בשלילה מנימוקים של ביטחון המדינה. 

עיון בשורת המסמכים שנחשפו היום מגלה כרוניקה של פרסום ידוע מראש. כתמיד, מצדו האחד של המתרס, עמדה האגודה, שדרשה לשזוף את ההליכים המסתוריים שהתנהלו מאחורי דלתיים סגורות באורה המחטא של השמש. מצדו השני ניצבה המדינה, שמסמכיה נשזרו בנימוקים לאיסור הפרסום מטעמים של ביטחון המדינה. בתווך – עמדו בתי המשפט, שבהחלטותיהם הזכירו שוב ושוב את צורכם לאזן בין עקרון פומביות הדיון לביטחון המדינה, אך בבואם לאזן בין השניים בחרו בעקביות באחרון – ללא איזון של ממש.

ב-13 במאי 2010 התפרסמה ב- Ynetידיעה על אסיר המוחזק בבידוד מלא בכלא איילון מבלי שזהותו ידועה לסוהריו. זמן קצר לאחר מכן הוסרה הידיעה. ב-16 ביוני 2010 פנה היועץ המשפטי של האגודה, עו"ד דן יקיר, אל היועץ המשפטי לממשלה, והביע דאגה: "אין צריך לומר כי מצב בו אסיר או עצור מוחזק בניתוק מהעולם החיצון, ודאי לאורך זמן, הוא מצב מסוכן ביותר", כתב לו, "מעבר לפוטנציאל האדיר לפגיעה בזכויותיו השונות של אדם, שאין לו קשר עם העולם החיצון, הרי עוד בדו"ח משנת 1996 בנושא הפרדת אסירים עמד צוות משותף של שב"ס והמשרד לביטחון פנים על הסכנות הכרוכות בבידוד עמוק".

שער של עיתון אוסטרלי ועליו תמונתו של זיגייר
אי-אף-פי

באותו דו"ח נמצא כי מחקרים רפואיים מלמדים שכליאה בהפרדה יוצרת תגובות פסיכוטיות קשות כגון הזיות חזותיות ואקוסטיות, מראות גוף מעוותות, תחושה של חנק ובלבול מחשבתי, אובדן זיכרון, קושי להתרכז, אובססיות, מצבים פרנואידים ועוד.

"דיווח זה מעלה חשש שמא מדובר בעוד מקרה מדאיג בו מוטל איפול מוחלט וגורף על מעצרו של אדם ואולי אף על העמדתו לדין", כתב יקיר ליועץ, "מעצרים ומשפטים חשאיים אינם קבילים במדינה דמוקרטית חופשית; הם מאיימים באופן ממשי על שלטון החוק ופוגעים באופן עמוק באמון הציבור במערכת המשפט".

בתשובתו ליקיר מ-13 ביולי 2010, השיב עוזרו הבכיר של היועץ, עו"ד רז נזרי (כיום המשנה ליועץ) כי על הפרשה הוטל צו איסור פרסום בהחלטת בית המשפט. "איסור הפרסום במתכונתו הנוכחית, הינו חיוני למניעת פגיעה קשה בביטחון המדינה", כתב לו, והבהיר: "הפרשה האמורה מוכרת לנו, ויחד עם הגורמים הרלוונטיים אנו עוקבים מקרוב על הנעשה בה, ועל כך שזכויות הפרט נשמרות במסגרתה בכפוף להוראות הדין".

בדצמבר 2010, כשבעה חודשים לאחר פרסום הידיעה הראשונה, נמצא זיגייר מת בתאו. ב-22 בדצמבר 2010 פנתה האגודה לבית המשפט המחוזי מרכז וטענה כי "נסיבות מצערות אלה מחייבות לבחון מחדש את ההצדקה לאיסור הפרסום ואת היקפו הגורף".

האגודה הוסיפה כי "קיים אינטרס ציבורי חשוב וכבד משקל, שהציבור יוכל לעקוב אחר הבדיקה שתיעשה ושמנגנוני ביקורת – כגון ועדת הפנים של הכנסת וכלי התקשורת – יוכלו לבדוק את שהתרחש. בין השאר חשוב לאפשר בהקשר זה קיום דיון ציבורי רציני סביב השלכות הסודיות הגורפות במקרה כגון דא על זכויות העצור, בריאותו הנפשית ועוד". גם העיתונים "הארץ" ו"ידיעות אחרונות" הגישו בקשות להתרת הפרסום.

בתשובתה כתבה המדינה כי "אין חולק על מעמדם הרם ועל חשיבותם הרבה של עקרון פומביות הדיון וזכות הציבור לדעת", אך הוסיפה כי "גם עקרון השמירה על ביטחון המדינה הינו ערך בסיסי בשיטתנו המשפטית". המדינה טענה כי "איסור הפרסום בענייננו כלל מעורבות ופיקוח מידי של רשויות התביעה, וזאת על מנת להבטיח שמירה מרבית של זכויותיו הלגיטימיות של הנחקר וביקורת משפטית הדוקה". היא הוסיפה כי איסור הפרסום, שהיה גורף באותה עת, ניתן על ידי בית המשפט "במשורה, בקפידה ובזהירות המתחייבות", וכי "כל פרסום יש בו כדי לפגוע פגיעה ממשית ומוחשית בביטחון המדינה ולסכן באורח ממשי חיי אדם".

ב-9 בינואר 2011 פסקה נשיאת בית המשפט המחוזי מרכז, השופטת הילה גרסטל, בבקשות העיתונים והאגודה: "טוענים באי כוח המבקשים כי רק במקרים נדירים ויוצאי דופן יש הצדקה לאיסור גורף וכולל אפילו על עצם מעצרו של אדם. מקובלת עלי טענה זו – אלא שהמקרה דנן הוא המקרה אליו מכוונת אמירה זו", כתבה.

קבר מצונזר

גרסטל הוסיפה כי "אין לי כל ספק שעסקינן בפרשה רגישה שאזכור כל פרט אודותיה, אודות עצם קיומה, אודות הנאשם, תנאי כליאתו ועצם מעצרו – עלול לפגוע פגיעה קשה ביותר בביטחון המדינה ואנשיה". היא ציינה כי בחנה את הטענה שניתן לאפשר פרסום חלקי ומסויג, אך לבסוף שוכנעה כי "אף פרסום שכזה עלול באופן ממשי להביא לפגיעה בביטחון המדינה".

לגבי הטענה כי מותו של זיגייר שינה את הנסיבות בשיקולים לאסור את הפרסום פסקה השופטת כי "מותו של הנאשם במקרה דנן אינו מעלה ואינו מוריד בכל הנוגע לצורך באיסור פרסום כל פרט הרלוונטי לנאשם, לתיק, למותו של הנאשם ואף לקיומו של צו האיסור עצמו".

ב-20 בינואר 2011 ערערה האגודה לבית המשפט העליון וטענה כי "השארת הצו על כנו בנסיבות אלה עלולה לעורר את החשש, שמא תכליתו למנוע דיון ציבורי חופשי בישראל אודות מעצרו של הנאשם, ולאפשר לרשויות לחקרו ללא מבטה הבוחן של התקשורת והציבור הרחב".

כמו השופטת גרסטל, גם השופטות דורית ביניש, מרים נאור ועדנה ארבל זכו לסקירה מקיפה על הפרשה מנציגי זרועות הביטחון במעמד צד אחד, ובסופה דיווחו לאגודה כי מתנהל הליך חקירת סיבות מוות והמליצו לאגודה למחוק את ערעורה.

בהודעה לבית המשפט כתבה האגודה כי היא מברכת על חקירת סיבות המוות, אך "כיוון שאף הליך זה מתקיים הרחק מאור השמש המחטא, מעורבות בו רשויות הביטחון החזקות במדינה, וכבר היו דברים מעולם – לא נחה דעתה".

האגודה הסכימה למחוק את הערעור אך טענה כי יש מקום שבית המשפט העליון יתווה הלכה מנחה בנושא צווי איסור פרסום הנוגעים לביטחון המדינה. בהחלטתו מ-15 במארס 2011 הורה בית המשפט העליון למחוק את הערעור, וכתב כי הערעור אינו המסגרת המתאימה למתן פסק דין מנחה בנושאים אלו, "מה גם שפסק דין כזה מן הראוי שיהא גלוי ומפורסם", נכתב בהחלטה.

תא "חללית" בכלא איילון
מוטי מילרוד

בסופו של דבר, כמו במקרים רבים אחרים שחסו תחת צווי איסור פרסום בישראל, הפרשה פורסמה בכלי תקשורת זר שאינו כפוף לצווי בתי המשפט. בעקבות פרסום התחקיר בטלוויזיה האוסטרלית, פנתה האגודה ב-13 בפברואר 2012 למשנה ליועץ המשפטי לממשלה, עו"ד שי ניצן, וכתבה כי "אם יש אמת בפרסום שהמדובר במי שהיה עובד המוסד, ואם נכונה ההערכה של מומחי המודיעין האוסטרלים שמדובר במסירת מידע בעל סודיות ורגישות עליונה, ייתכן שיש הצדקה לאיסור פרסום לגבי פרטי הפרשה. יחד עם זאת קיים אינטרס ציבורי עליון לדעת אלו מסקנות הוסקו בעקבות הפרשה ואילו לקחים הופקו כדי למנוע הישנות מקרים דומים בעתיד".

האגודה ביקשה להתיר לפרסום פרטים מחקירת סיבות מותו של זיגייר, בטענה כי ניתן לפרסמם תוך שמירה על ביטחון המדינה. "האינטרס הציבורי בפיקוח ובבקרה על רשויות השלטון – לרבות זרועות הביטחון – מחייב מתן דין וחשבון על מחדלים קשים שהתרחשו ועל הדרכים לטיפול בהם ולתיקונם", כתבו.

תחילה הסכימה המדינה להתיר לפרסום את עצם קיומה של חקירת סיבות המוות, ואתמול הסכימה לפרסם לבקשת כלי תקשורת גם פרטים ראשונים מתוכה. גם אחרי שלל הפרסומים בנושא, בתי המשפט שטיפלו בהתרת איסורי הפרסום קיבלו את עמדת המדינה, כלשונה.

מפרסום חקירת סיבות המוות התברר כי המדינה אכן ביקשה לסגור את התיק ללא בדיקות נוספות בטענה כי לא נמצאו בו מחדלים המהווים עבירה, אך השופטת דפנה בלטמן-קדראי דווקא מצאה ראיות לכאורה לרשלנות השב"ס והורתה לפרקליטות לשקול הגשת כתבי אישום בפרשה.

גם אחרי הפרסום, רשימה ארוכה של שאלות על טיפול הרשויות בזיגייר נותרה פתוחה – האם החזקתו בבידוד היתה הכרחית והטיפול בו מידתי? האם נערך לו אבחון פסיכיאטרי ומעקב פסיכיאטרי כנדרש? מה היתה מידת הפיקוח עליו? לאילו לחצים היה נתון במשא ומתן עם המדינה? וכמובן - מה העבירה שבגינה עמד למשפט?

מעל לכל מרחפת השאלה האם איזון אחר של בתי המשפט בבואם לשקול את איסורי הפרסום היה מביא לטיפול אחר בזיגייר או לתוצאות שונות בפרשה?

דן יקיר
מוטי מילרוד

ניסיון השנים האחרונות, והכרוניקה הזו, מלמד כי בענייני ביטחון המדינה בתי המשפט נוטים לקבל את עמדת המדינה ללא סייג. בהסכימה לפרסם – יתירו, ובבואה לחסות – יאסרו – ללא ביקורת של ממש. הכרוניקה הזו מלמדת כי סופם של דברים חסויים להתפרסם, גם אם בחלוף זמן, גם אם בחו"ל, וכי לצד עינן הבוחנות של רשויות אכיפת החוק ובתי המשפט, נחוצה גם עינו הביקורתית של האזרח.

עו"ד דן יקיר מסר בתגובה כי "גם במקרים בהם יש הצדקה לצו איסור פרסום ולניהול משפט בדלתיים סגורות, אין להשלים עם מעצר חשאי ומשפט סתר במדינה דמוקרטית. אסור שבתי משפט ישמשו חותמת גומי לבקשות של רשויות הביטחון. עליהם להפעיל שיקול דעת עצמאי, להגן על זכות הציבור לדעת ולאפשר ביקורת ציבורית מינימלית על ההליכים. רשויות השלטון בכלל וזרועות הביטחון בפרט נוטות להסתיר כישלונות ומחדלים, ועל בתי המשפט להבטיח שלא ייעשה שימוש לרעה בטענות של פגיעה בביטחון המדינה. לצערנו לא כך נהגו בתי המשפט במקרה זה".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות