מדענים מהרווארד ו-MIT הצליחו להשפיע על השיפוט המוסרי של בני אדם באמצעות הפעלת גירוי מגנטי על אזור מסוים במוחותיהם. חוקרת המוח ליאן יאנג, שהשתתפה במחקר, אמרה בשיחה עם "הארץ" כי אחת המסקנות שעלו בעקבות הגירוי היא כי "יכולתם של המשתתפים בניסוי לזהות אשמה מוסרית נהייתה דומה יותר לזו של ילדים בני 3-4".

במסגרת המחקר, שתוצאותיו פורסמו ב-PNAS - כתב העת הנחשב של האקדמיה הלאומית למדעים בארה"ב - 20 מתנדבים התבקשו לקרוא עשרות סיפורים קצרצרים ולשפוט את תוכנם המוסרי. אלא שלפני קריאת הסיפורים - או מיד אחרי הקריאה עצמה - הם ספגו מנת גירוי מגנטי הישר אל אזור במוח הידוע כ-RTPJ (הצומת הימני של האונה הרקתית והאונה הקודקודית Right Temporo -Parietal Junction). הפעילות העצבית ב-RTPJ הופחתה באופן זמני באמצעות מכשיר TMS - Transcranial Magnetic Stimulator (גירוי מגנטי תוך-גולגולתי), שיצר שדה מגנטי באזור המגורה.

לדברי החוקרים, אזור זה, הנמצא מעל ומאחורי האוזן הימנית, משמש לפענוח מצבי תודעה ואמונות של בני אדם אחרים. הם ביקשו להציג בעבודתם ראיות לתפקיד המרכזי של אזור ה-RTPJ בכל הנוגע לשיפוט מוסרי.

הסיפורים שהוצגו למשתתפים בניסוי נועדו לעורר שיפוט מוסרי צפוי אצל האדם הסביר: סיפור אחד הציג בחורה שמאמינה שהיא שמה סוכר בקפה של חברתה, אלא שמתברר שמדובר באבקת רעל, וחברתה מתה; סיפור אחר הציג בחורה, שחושבת שהיא שמה רעל בקפה של חברתה, למרות שמדובר בסוכר. האדם הסביר אמור היה לגנות את ניסיון ההרעלה שכשל, ולהיות סלחני יותר כלפי ההרעלה הקטלנית שנעשתה שלא בכוונה או במודע.

אולם מהמחקר עלה כי לאחר ההפחתה המכוונת בפעילות המוחית באזור ה-RTPJ, המשתתפים התחשבו פחות בכוונות שמאחורי הפעולות ויותר בתוצאותיהן, ולכן היו סלחניים יותר לניסיון ההרעלה שכשל - גירוי דומה באזור אחר במוח הסמוך לאזור לא העלה תוצאות דומות. לדברי ליאן יאנג, שיפוט מוסרי מסוג זה אופייני לילדים בגילים 3-4, שכן בגילים אלה היכולת לפענח את כוונותיהם של אנשים אחרים אינה מפותחת.

לדברי הפרופ' מיכל לבידור, העומדת בראש מעבדת TMS במרכז לחקר המוח באוניברסיטת בר אילן, לצוות המחקר יש מומחיות רבה בפרדיגמה של שיפוטים מוסריים. עם זאת, לא סביר שקיימת נקודה ספציפית במוח שאחראית על השיפוט המוסרי. שיפוט מוסרי הוא פעילות מורכבת וגבוהה מאוד בסולם הקוגניטיבי, הנתמכת, לפיכך, על ידי רשת עשירה שמערבת גם זיכרון, שפה וקבלת החלטות, לדוגמה. מה שכן שאפשר לטעון, אומרת הפרופ' לבידור, זה שהאזור המסוים שגורה במחקר הוא חלק חיוני ברשת הזאת. לדבריה, זו מסקנה אופיינית למחקרי TMS, הכלי היחיד המאפשר ביסוס קשר סיבתי בין אזור מוחי ותפקוד קוגניטיבי במוח בריא.

עיתונאים רבים ברחבי העולם הפגינו את דאגתם שתוצאות המחקר ייושמו למטרות זדוניות. אולם לדברי יאנג, "אין כל סיבה להיות מוטרדים. אין כל דרך ליישם TMS ללא ידיעתם של אנשים. זו טכנולוגיה מאוד מיוחדת - סוג מיוחד מאוד של מגנט שמרעיש מאוד - ואנשים יכולים להרגיש אותו על ראשם. גם היינו צריכים לסרוק את המוחות של כולם במשך למעלה משעה. חוץ מזה, חקרנו שיפוט מוסרי, לא התנהגות. מי יודע מה הקשר בין הדברים".

החוקרת ליאן יאנג