טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

11.11.1955 ישראל יוצאת למלחמה בארבה

היום לפני 54 שנה:

תגובות

כמו בסיפור המקראי, הם באו ממצרים - רבבות של חרקים ורודים וחזקים. הם נעו בלהקות אימים אל עבר הגידולים החקלאיים של הנגב הצחיח, ובתוך שעות ספורות חיסלו שטחים גדולים של ירק ומספוא והטילו מומים בעצי פרי ובכרמים. "למעשה", דיווח "הארץ" ב-11 בנובמבר 1955, "כיסה הארבה את מרבית שטחי הנגב... השדות באיזור 'כביש הרעב' נגועים כולם. אם כי הארבה טרם בגר ואינו מסוגל עדיין להטיל ביצים, כבר נגרמו נזקים חמורים".

"הארץ" דיווח באותו יום שהמלחמה תוגבר, "ויועסקו מאות פועלים במלאכת ההדברה, בהדרכת אנשי המחלקה להגנת הצומח של משרד החקלאות". אבל בקיבוץ ניר יצחק של השומר הצעיר החברים לא ידעו את נפשם מרוב מועקה, ופנו בזעקה לממשלה שלדעתם לא עשתה די לעזור בהדברת המכה. "רבבות דונמים נגועים בארבה המשמיד כל צמחייה", קראו חברי הקיבוץ הסמוך לרפיח, שהיה נתון גם כך ב"מצב בטחוני קשה ובמצב כלכלי מן החמורים ביותר". וכל שעשה משרד החקלאות בינתיים היה לעזור "אך ורק בהדרכה ובייעוץ".

בקיבוץ ארז הצליחו אנשי המשק לגרש את הארבה מערבה, ואז יכלו לשמוע איך "פלחים באזור הרצועה רועשים בפחים ובמקלות לגרש את הארבה שפשט על השדות הירוקים". אך אנשי "יישובי הספר" מסרו כי "נוסף על השיטות הפרימיטיביות שנקטו הפלחים", נראו "סימני פעולות ריסוס גם באזור הרצועה".

בישראל גויסו בינתיים מטוסי ריסוס של חברת כים-אוויר ומטוס צבאי מסוג דקוטה, ועל הקרקע הוכרז מצב הכן במשקים, "וגברים, נשים, ילדים וזקנים נמצאים כל הזמן בשדות ונלחמים בארבה". ימים ארוכים של עמל במטעים עוכלו בשניות בקיבותיהם של היצורים הוורודים, שהמשיכו עכשיו הלאה לחלקיה הצפוניים של הארץ. לעתים, כה מהירים היו הפולשים, שכבר הספיקו להימלט לפני שהיו הלוחמים באים להניסם, מותירים אחריהם עצים עירומים בכל מקום.

להקות הארבה שיטו גם במתוחכמים שבמטוסי הריסוס. "הארץ" סיפר כי "מסתבר שלעתים קרובות כתוצאה מנדודיו הבלתי פוסקים של הארבה מטפלים המטוסים בריסוס ובאיבוק אותן להקות ארבה שכבר טיפלו בהן קודם. להקות הארבה האלה עושות דרך של 25 קילומטרים בממוצע ליום", והן עמידות גם לרעל הרסס: "אפילו אם נפגעו מן הריסוס הרי לא מיד הן פוגרות במקום".

לא עבר חודש מאז החלה פלישת הארבה בזירה הדרומית, והנה באו הלהקות הוורודות אל העיר הגדולה במרכז. ב"הארץ" נראו תמונות של "מרבד הדשא הירוק של גן העצמאות" אשר כוסה ב"כיסוי אדמדם", וסופר ב"מחזה נדיר ביותר" של "נחילים עצומים של ארבה, שהעיבו לעתים את אור השמש". מטוסי הריסוס דלקו אחר הוורודים, וגם קהל רב של תל אביבים שהתאסף בגן העצמאות לצפות באורחים.

"צדקת. גם אנו כותבים על הארבה", כתב נתן דונביץ בטורו הקבוע ב"הארץ", "אדם בכרך", אשר בתור שכזה נדרש עכשיו גם הוא לחרק זה "שנעשה אחד מנושאי הקבע של העיתונים בארץ, בדיוק כמו צרת הנחשים או מכת הכלבת".

אך אם במשקים עסקו במעללי החרק בכובד ראש, הרי שבתל אביב היה הארבה "אטרקציה ונושא לעניין. עובדה היא שנחת דוקא ליד בתי המלון לתיירים". דונביץ פנה אל גדעון כהן, "חיפני בן 39, העומד בראש המחלקה להגנת הצומח", ושאל אותו שאלות של אדם שהארבה אינו מאיים בשום אופן על מחייתו. למשל, אם במתקפה הנוכחית נרשמו מקרים של אכילת ארבה. כהן סיפר ש"היו קצת צרות", למשל בבאר שבע, שם מכרו "פח של ארבה בחמש לירות. התימנים אוכלים את הארבה, וחלק מן הארבה היה מורעל, מן הרעלים שריססנו בהם את השדות והמטעים".

אחר כך באו הימים הקרים וציננו את מתקפת הארבה.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות