זה 15 מיליון שנה שוכן אגם של מים מתוקים מתחת לארבעה קילומטרים של קרח אנטרקטי בניתוק מוחלט מהעולם - הרחק מאור השמש, מהאוויר וממגע החיים שעל פני השטח. גוף המים הזה, שידוע כאגם ווסטוק, הוא הגדול מבין יותר מ-150 אגמים המשתרעים מתחת לקרח האנטרקטי: הוא מתפרש לאורך 250 קילומטרים, לרוחב 50 קילומטרים ולעומק ממוצע של כ-340 מטרים (עד אלף מטרים). להערכת מדענים, אגם ווסטוק - כמו גם יתר מאגרי המים התת-קרחוניים - נוצרו בשל פליטות חום מפנים כדור הארץ.

האגם מעורר סקרנות רבה בקהילייה המדעית. השאלה הגדולה היא אם עשויים להימצא בו חיים, בהתחשב בתנאיים הקיצוניים השוררים במאגר אדיר-הממדים הזה - תנאים של לחץ, טמפרטורות נמוכות ובלתי משתנות והיעדר כל אפשרות לקיום פוטוסינטזה. שאלה נוספת היא אילו מן חיים אלה יהיו. בעבר כבר התגלו באוקיינוס השקט אוכלוסיות של חיידקים באזורים של ארובות געשיות במעמקים, שאינן מסתמכות על פוטוסינטזה אלא על תהליכים כימיים אחרים, אולם עוד נותר לגלות כיצד הסתגלו חיים לתנאים הייחודיים של המאגר האנטרקטי.

גילוי חיים באגם עשוי לשפוך אור על אפשרות קיומם של חיים בתנאים דומים מחוץ לכדור הארץ. ההשוואה המתבקשת היא לאירופה, ירח של כוכב הלכת צדק; להערכת מדענים, מתחת למעטה הקרח המכסה את הירח שוכן ככל הנראה אוקיינוס של מים נוזליים.

עשו לנו לייק וקבלו את מיטב הכתבות והעדכונים ישירות אליכם

כבר יותר מ-20 שנים קודחים חוקרים ליד תחנת המחקר ווסטוק שממוקמת מעל האגם. לפני שנה, בינואר 2011, הגיע צוות קידוח רוסי למרחק של מטרים בודדים ממי האגם, אך צניחת הטמפרטורות לעשרות מעלות צלזיוס מתחת לאפס לא אפשרה את המשך השהות במקום. הקודחים נלאצו לנטוש את האתר רגע לפני הפריצה למאגר.

כעת עובד הצוות על המשך הקידוח, ונראה שיפרוץ את שכבת הקרח כבר בימים הקרובים. אין בכוונת הקודחים לשבור לחלוטין את שכבת הקרח, אלא רק במידה מספקת שתאפשר להם לשאוב קצת מים לחור הקידוח. הסיבה לכך היא חשש שהמים המתוקים "יזוהמו" במיקרואורגניזמים שהצוות יביא עמו מהעולם החיצון - דבר שיפגום ביכולת לחקור את האגם. נוסף על כך, באגם ישנם ריכוזים גבוהים של חמצן וחנקן שעשויים להשתחרר ולמנוע מחקר נטול השפעות מכריעות על גוף המים.

למעשה, זו אחת הסיבות לעיכוב המתמשך במיזם. האגם התת-קרחוני התגלה בשנות ה-70 בתצלומי רדאר אוויריים, והקידוח מעליו החל כבר ב-1989. חוקרים רוסים, צרפתים ואמריקאים החלו אז להוציא חתך עומק של קרח כדי לבחון את ההיסטוריה האקלימית של הקוטב הדרומי. באמצע שנות ה-90 קיבל הקידוח את ייעודו הנוסף - חקר אגם ווסטוק ואיסוף דגימה של המים הבלומים. לקראת סוף העשור, כאשר המקדחות הגיעו לעומק של 3,650 מטרים אל מעמקי הקוטב הדרומי ורק כמאה מטרים של קרח הפרידו את החוקרים מהאגם, הקידוח הוקפא. מזכירות הברית האנטרקטית הכריזה על הפסקת הקידוח מחשש שהמאגר יזוהם על-ידי מיקרואורגניזמים מפני השטח, כמו גם הקרוסן, נוזל המתקבל מזיקוק נפט, שבו נעשה שימוש בכמויות גדולות בקידוח. רק בשנה שעברה חודש הקידוח, וגם הפעם יש לקודחים זמן מוגבל לפני שהחורף יהפוך לבלתי נסבל.

פריצת ארבעת הקילומטרים של קרח, אם אכן תתרחש בימים הקרובים, תהיה המגע הראשון עם אחד מהאגמים התת-קרחוניים באנטרקטיקה. בשנה הקרובה צפויות משלחות נוספות לערוך קידוחים מעל אגמים קטנים יותר בקוטב הדרומי.