התבוננות במפת העיר העתיקה בירושלים מעוררת תהיה: בעוד שהרוב המוחלט של רחובות העיר העתיקה הם בצורת "ספגטי", קסבה צפופה של סמטאות מתפתלות, ישנם מספר רחובות ישרים כסרגל שחוצים את העיר, ממזרח למערב ומצפון לדרום. המוכרים מבין הרחובות הללו הם: בית הבד והגיא שיוצאים משער שכם, רחוב דוד משער יפו והוויה דולורוזה.

בדומה לשאר רחובות העיר העתיקה, הרחובות הסרגליים צרים, אך בניגוד לאחרים הם שומרים על שלד היסטורי שעומד בבסיס העיר העתיקה של ימינו. השלד הזה נוצר, כך מסכימים רוב הארכיאולוגים, לא בתקופות ההירואיות של ירושלים - תחת השלטון היהודי, הנוצרי או המוסלמי - אלא דווקא בתקופת העיר הרומית, איליה קפיטולינה, שנוסדה על הריסות ירושלים, לאחר חורבן בית שני בשנת 70 לספירה. דווקא רחובותיה של עיר האימפריאלית והפגאנית, שלכאורה לא הותירה מורשת תרבותית לירושלים של זמננו, היא שהורישה לעיר את המבנה השלדי ששרד עד היום.

בתולדות ירושלים היהודית, איליה קפיטולינה היא תקופה שחורה משחור. העיר הרומית היא התגלמות התבוסה והחורבן, האם היולדת של הגלות והתזכורת להשפלה של הרס בית המקדש והקמת המקדש הפגאני תחתיו. הדימוי הזה הרחיק מאיליה קפיטולינה גם את אבות הארכיאולוגיה הישראלית, שנמשכו באופן טבעי על העיר היהודית המפוארת שקדמה לה. "אף אחד לא הסתיר את איליה קפיטולינה, אבל רצינו לדבר על בית שני", אומר ארכיאולוג רשות העתיקות, ד"ר עופר שיאון. "איליה קפיטולינה היתה עיר מקוללת, עיר שגורשנו ממנה. יותר אידיאליסטי היה לחפור את בית שני".

עשו לנו לייק וקבלו את מיטב הכתבות ועדכונים ישירות לפייסבוק שלכם

ואולם, בעשור האחרון שבה איליה קפיטולינה ועולה מבין החפירות הארכיאולוגיות בכל רחבי ירושלים. המידע שהצטבר, מביא רבים מהמומחים לחשיבה מחודשת על העיר הרומית. כמעט כל הארכיאולוגים שעוסקים באיליה קפיטולינה משתמשים בביטוי "עיר חמקמקה". בניגוד לירושלים של ימי בית שני שקדמה לה וירושלים הביזנטית שאחריה, איליה קפיטולינה לא נחשפה בבירור בחפירות הרבות שנערכו בעיר מאז 1967.

תושבי איליה קפיטולינה לא הותירו אחריהם טקסטים כתובים, דוגמת ספריו של יוספוס פלביוס מתקופת בית שני וספרי הנוסעים הנוצרים בתקופה שלאחר מכן. ידוע שהעיר הרומית הוקמה בידי הקיסר אדריאנוס בין שנת 130 ל-140 לספירה. לאחר מרד בר כוכבא (שנת 135) נאסר על יהודים להיכנס אל העיר והאנשים החשובים ביותר בה היו חיילי הלגיון העשירי, שחנו בירושלים במשך 200 שנה. בעקבות גל החפירות האחרון, שהחל באמצע שנות התשעים, משתכנעים יותר ויותר ארכיאולוגים כי איליה קפיטולינה היתה עיר גדולה וחשובה יותר ממה שחשבו, ושהשפעתה על התפתחות ירושלים של ימינו היתה דרמטית. איליה קפיטולינה צצה מחדש ובאופן משמעותי בלא פחות מארבע חפירות גדולות שנערכו באזור העיר העתיקה ובעוד מספר חפירות בחלקים אחרים של ירושלים. רוב החפירות הן חפירות הצלה של רשות העתיקות שנועדו לאפשר פיתוח ובנייה, כך שבעוד מספר שנים עתידה איליה קפיטולינה לשוב ולהיעלם מתחת לבניינים חדשים. בחלקה האחורי של רחבת הכותל, במקום שבו מתכוונת הקרן למורשת הכותל להקים בניין גדול בשם "בית הליבה", גילתה החוקרת שלומית וקסלר-בדולח , רחוב רומי מפואר ורחב, בנוי לתלפיות עם חנויות משני צדדיו. זהו הקרדו המזרחי, שעל התוואי שלו נבנה לימים רחוב הגיא.

300 מטרים דרומה משם, גילה חוקר אחר של רשות העתיקות, ד"ר דורון בן עמי, את המקום שבו הסתיים ככל הנראה הרחוב הרומי. פינת הרחוב נמצאת סמוך לחניון גבעתי שבמעלה סילוואן, במקום שבו מתכננת עמותת אלע"ד להקים מרכז מבקרים גדול. בחפירת הצלה גדולה שנעשית במקום בשנים האחרונות, חשף בן עמי וילה רומית גדולה ומפוארת, שאינה דומה לשום מבנה אחר מהתקופה הזו בארץ. "כולם מדברים על המהפכה הרומית, אבל אף אחד לא חשב על עוצמה כזו של בנייה", אומר בן עמי. להערכתו, הווילה שגילה היא ביתו של מושל או מרכז שלטוני אחר.

בחפירה אחרת, במנהרות הכותל, תארכו מחדש וקסלר-בדולח והארכיאולוג אלכסנדר און, גשר גדול שהוביל להר הבית. בדומה מונומנטים קדומים אחרים, גם במקרה זה התגלה כי מדובר בגשר רומי ולא מבית שני. דוגמה אחרת היא בית מרחץ ובריכת שחייה רומיים שחשף שיאון לפני כשנה וחצי. "זה ספא אדיר, קאנטרי קלאב", אומר שיאון כשהוא משווה את בית המרחץ עם מתקנים דומים שהתגלו באזורים אחרים של האימפריה הרומיתה.

הגילויים הרומיים המתרבים, מחזקים את התפיסה שהר הבית, גם לאחר החורבן, לא נותר ריק ושימש לפולחן פגאני. אבל לא רק העיר העתיקה והאזורים הסמוכים לה העלו ממצאים חדשים על איליה קפיטולינה. בחפירות שנערכו לפני כמה שנים באזור בנייני האומה, לשם הרחבת בית המלון קראון פלאזה, נחשף כפר קדרים גדול ששימש בית היוצר המרכזי לכלי חרס ורעפים של הלגיון. לאורך תוואי הרכבת הקלה התגלו שרידים של מפעל המים הגדול של הלגיון ובאזור שועפאט התגלה ישוב יהודי מאותה התקופה.

החפירות האחרונות מאפשרות לארכיאולוגים לשרטט את דמותה של איליה קפיטולינה בצורה טובה בהרבה מכפי שהיה ניתן לעשות לפני כעשור. כל המומחים מסכימים כי מדובר בעיר מתוכננת להפליא, שנבנתה על פי הדגם של ערים אימפריאליות, בהוראה שהגיעה ישירות מהקיסר. הוקמו בה רחובות רחבים, שערים מפוארים, מקדשים ומתקני תשתיות, ואף צמחה בה אליטה חדשה של קציני צבא וחיילים משוחררים. כל אלה הפכו את איליה קפיטולינה לעיר אזרחית משגשגת.

"כשאני התחלתי לעסוק בתולדותיה של העיר הרומית, זה היה שדה בור לא חרוש", אומר פרופ' יורם צפריר, מוותיקי הארכיאולוגים בארץ. "היום ברור שמתווה השלד העירוני של ירושלים הוא של איליה קפיטולינה". צפריר מתאר תהליך בו אחרי התקופה הרומית, מחליפות בהמות משא את העגלות, השלטון המרכזי הולך ונחלש וכך הרחובות עוברים תהליך של "הפרטה". התהליך הזה משרטט, את מפת ירושלים כפי שאנחנו מכירים אותה היום.

"כמו שתקופת המנדט הבריטי נמשכה רק 31 שנים אבל השפיעה מאוד על ירושלים המודרנית, מבחינת יצירת השפה האדריכלית, כך התקופה הרומית הנחילה שפה חדשה, אימפריאלית, שמשפיעה עד היום", מסכם ד"ר גיא שטיבל . שטיבל גם מצביע על האירוניה של ההיסטוריה: "דווקא ההחלטה של אדריאנוס להקים את איליה קפיטולינה היא שמצילה את ירושלים. הוא מעלה אותה מחדש על במת ההיסטוריה. היא חוזרת כמו עוף החול".