רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

הפסיכולוגים שמים את עצמם על הספה

קבוצת חוקרים מאירופה ומארה"ב החליטה לבדוק את אמינות המחקרים בפסיכולוגיה על ידי שחזור כל הניסויים שפורסמו ב-2008 בשלושה כתבי עת מובילים בתחום

תגובות

לפני שנים ספורות, פרופ' נירה ליברמן מאוניברסיטת תל אביב פרסמה יחד עם עמיתים מגרמניה ומארה"ב מחקר שמציע דרך מועילה להתמודד עם הדחיינות, אותה תופעה שגורמת לנו למצוא כל תירוץ כדי להימנע מהעבודה לה אנו מחויבים. ממצאי המחקר העלו שככל שמטלה מתוארת באופן קונקרטי יותר, כך פוחתת הדחיינות. בהתחשב בנוכחות האוניברסלית והיום-יומית של התופעה, שלא פסחה על ענקי רוח כמו קארל מרקס, ובהתחשב בכתב העת הנחשב בו פורסם המאמר, לא מפתיע לגלות שהוא זכה לחשיפה רבה בתקשורת העולמית.

אלא שהמחקר הזה, כמו רבים נוספים, צפוי לעמוד בקרוב למבחן. כחמישים חוקרים מארצות הברית ומאירופה הודיעו באחרונה על מיזם רחב היקף שבו ינסו לשחזר מספר רב של מחקרים פסיכולוגיים במטרה לבחון את מהימנות ממצאי המחקרים. במסגרת המיזם, החוקרים בחרו לנסות לשחזר מחקרים שממצאיהם התפרסמו ב-2008 בשלושה כתבי עת מובילים: Journal of Personality and Social Psychology ,Journal of Experimental Psychology: Learning, Memory and Cognition, וכן Psychological Science. החוקרים כבר פנו למחברים של עשרות מחקרים, מלבד בודדים, כולם שיתפו פעולה והעבירו את המידע על אודות המחקר הראשון.

המחקר של ליברמן פורסם ב-2008, והוא התפרסם בכתב העת Psychological Science. מיזם בחינת השחזור - בלועזית, - Reproducibility Project נמצא כבר בעיצומו, וצפוי להסתיים עד סוף השנה. "אנו מוטרדים מהשאלה האם זו בעיה לשחזר מחקרים", אמר מוביל המיזם, בריאן נוסק מאוניברסיטת וירג'יניה, בראיון לכתב העת Science; "אם יש בעיה במחקרים אנו נחשוף אותה, ואז נמצא דרך לתקן אותה".

לפני חודשים ספורים כותרות העיתונים ברחבי העולם הוקדשו לשערורייה אקדמית שבמרכזה עמד הפסיכולוג ההולנדי דידריק סטאפל. התברר כי המדען היה אחראי לפברוק ממצאים שהתפרסמו בעשרות מאמרים, ואף כתב על ניסויים שמעולם לא התקיימו. מפתה לראות במיזם של נוסק ועמיתיו ניסיון לזהות מקרי רמאות מהסוג שהתגלה במחקריו של החוקר ההולנדי, אבל נראה שאין זה המקרה.

"סטאפל הוא לא העניין", אומר הפסיכולוג פרופ' אשר כהן מהאוניברסיטה העברית. כמו שאר החוקרים שהתראיינו לכתבה הזו, הוא רואה במקרה של סטאפל דוגמת קצה בלבד; "רמאות היא דבר נדיר בתחום, משום שתמיד יש לך הרבה חוקרים מעורבים. הבעיה שבגללה הפרויקט הזה קיים קשורה לעבודה של אנשים ישירים".

לדברי כהן, מיזם שחזור המחקרים עשוי לחשוף מאמרים שביטאו לא יותר מאשר חריגות סטטיסטיות, ולא ממצאים ממשיים: "הצורה שבה המערכת הסטטיסטית עובדת היא שגם אם אתה לא צודק בהשערה שלך, בשניים או שלושה אחוזים מהניסויים תקבל תוצאות שבהן נראה שאתה צודק. ברגע שמקבלים תוצאות יוצאות דופן, אנשים לא עומדים בפיתוי, ולא משחזרים את הניסוי פעמים נוספות. הם משכנעים את עצמם שזה המצב".

print-image-1.1693753-1

גם הפסיכולוג פרופ' חיליק קלר מאוניברסיטת תל אביב אומר כי המיזם עשוי לחשוף מקרים שבהם "יש מי שלא מספרים את כל הסיפור ומעגלים קצת פינות. במחקר תמיד נאסף יותר חומר ממה שמתפרסם, ובדרך כלל אנשים לא מפרסמים את כל ה'טייקים' שלהם". המשמעות היא שגם אם חוקר או חוקרת ערכו מספר רב של ניסויים, הם עשויים לפרסם רק את הניסוי שבו מתגלות תוצאות "מושלמות", תוך מתן רציונליזציה כזו או אחרת לדחיית שאר הניסויים הכושלים שלא התאימו להשערת המחקר.

הפיתוי לכך מתחזק בשל לחצים מקצועיים כבדים. לדברי ליברמן, "ההכרעה אם תקבל או לא תקבל משרה אקדמית יכולה להיות תלויה במאמר יחיד שהתקבל או לא התקבל כי ההבדל בין שניים או שלושה מאמרים, ואם הם מתפרסמים בכתב עת הוא מספיק טוב. במצב כזה נוצר לחץ מאוד גדול לפרסם". פסיכולוגים מבקשים להדגיש שהתחום האפור של ממצאים בעייתיים הזה אינו ייחודי לפסיכולוגיה.

אם כן, מהו ההיקף של אותו תחום אפור? על כך אמור המיזם לתת תשובה. כיום, לחוקרים אין מוטיבציה לשחזר את מרבית הניסויים, אלא אם כן מדובר במחקרים בעלי מעמד מרכזי. גם כאשר ניסויים משוחזרים ומתבררים כחסרי ערך - המחקרים האלה אינם זוכים לפרסום. "פרסום כזה לא יביא לך תהילה מדעית. תגליות יביאו לך תהילה מדעית", אומר כהן. הוא מוסיף כי בטווח הארוך מרבית הממצאים חסרי הערך נחשפים, אך עד אז, מתבזבז זמן יקר של חוקרים אחרים שהסתמכו על הממצאים והתייחסו אליהם בעבודתם.

לכתבי העת תפקיד מפתח בכל הסיפור הזה. "הפרסום נעשה הרבה יותר קצר רוח, והרבה פעמים לא רק הכותב רוצה שהמחקר שלו יהיה מושלם, גם כתבי העת דוחפים לכיוון הזה", אומר פרופ' קלר. בעניין זה נבדלים כתבי העת זה מזה: Journal of Personality and Social Psychology, שאותו ערכה בעבר ליברמן, נוטה לדרוש מאמרים מקיפים שכוללים תיאורים של כמה ניסויים והסברים לתופעה.

print-image-1.1693754-2

מנגד, Psychological Science ידוע ככתב עת יותר סנסציוני, אם כי גם לו חשיבות מדעית רבה: "זה כתב עת שמרבים לצטט ממנו", אומר קלר; "הוא מפרסם מאמרים קצרים, שבהם יש רעיון חדשני שמנוגד לאינטואיציה. לכתבי עת מהסוג הזה תהודה ציבורית גדולה מאוד, ויש תחרות רבה מאוד לפרסם ממצאים מהסוג הזה".

גם אם מובילי מיזם השחזור לא יגידו זאת במפורש, נראה שהם מעוניינים להשוות את כתב העת Psychological Science לשני כתבי העת האחרים, שנחשבים "כבדים" יותר. "יש איזו אג'נדה נסתרת בקרב חלק מהחוקרים שמתמרמרים נגד Psychological Science", ליברמן אומרת, ומוסיפה שהיא מזהה תחרות סמויה נוספת שמתקיימת במסגרת המיזם, בין מחקרים בתחום הפסיכולוגיה הקוגניטיבית לבין מחקרים בפסיכולוגיה חברתית.

שלושה מחקרים שפרסמה פרופ' ליברמן עם עמיתים שונים עונים על הקריטריונים של המיזם. המחקרים אמנם אינם מופיעים כרגע ברשימת המאמרים שעוברים שחזור, אך הרשימה עוד צפויה לגדול. ליברמן מודה שיש בכך משהו מלחיץ. "החוקרים תמיד אומרים שהם לא יעסקו במי הם החוקרים, אבל בסוף זה כן יקרה".

ליברמן מכירה בערך של המיזם והיא אומרת כי "לא יזיק לנו לגרד את הראש", אך היא מזהירה מכך שהיכולת לשחזר מחקרים היא בכלל לא ברורה מאליה. לדבריה, המיזם לא ייתן תשובה באשר להיקף ולעומק של אותו תחום אפור של ממצאים בעייתיים, כיוון ששחזור מחקרים לאו דווקא יכול לתת לנו מידע אמין על אמינות המחקר המקורי. לפעמים, היא אומרת, "השחזור לא אומר שהמחקר המקורי לא היה נכון, אלא שאולי התופעה מוגבלת יותר, או שהטענות צריכות להיות פחות גורפות". במקרים אחרים, השחזור עצמו עשוי להיות מושפע מכל מיני גורמים באופן שאינו יכול לשפוך אור על המחקר המקורי.

היא נותנת את מחקר הדחיינות שלה כדוגמה. המחקר נערך בגרמניה, והיא ניסתה לשחזר אותו בישראל. "אמרנו לסטודנטים לעשות מטלה ולהחזיר לנו במייל. במדגם הישראלי לא ראינו מספיק שונות: כולם החזירו קרוב לדדליין. הייתי מגדירה את זה כשחזור לא אינפורמטיבי כי ממילא אנשים מחזירים כאן סמוך לדדליין". היא מסבירה: "תיקח למשל את הדוגמה הבאה: מחקר שמראה שאם לומדים יותר, מצליחים יותר. זה הכי טריוויאלי בעולם. אבל אם תיתן לנבדקים מבחן קל מדי או קשה מדי, התוצאות לא יהיו אינפורמטיביות". כך קרה, לדבריה, בשחזור של הניסוי בישראל, שבו השפיעו גורמים תרבותיים.

הפסיכולוג ד"ר יואב בר-ענן מאוניברסיטת בן-גוריון נלהב מרעיון השחזור וחושב שאין עושים בו מספיק שימוש. "אני נוטה להאמין שהרבה מהממצאים שמתפרסמים נמצאו במזל. אם תערוך ניסוי מספיק פעמים, ייראה כאילו יש קשר בין שני משתנים כשלמעשה הקשר לא קיים וזו רק טעות שקורית אחת לעשרים פעמים". לדבריו, "המדע יודע את זה ומוכן לחיות עם הטעות הזאת כי אנו אמורים להסתמך על שחזורים. כל עוד לא שחזרנו ממצא אנו לא יכולים להסתמך עליו. אני מאוד ספקן לגבי ממצאים שמתפרסמים, בטח אם ב-Psychological Science".

אך כמו ליברמן, הוא אומר שצריך להכיר בכך שישנם מחקרים רבים שלא ניתן לשחזר. מסיבה זו, גם אם רק 60% או 70% מהמחקרים יעברו שחזור מוצלח במסגרת המיזם, הוא יראה בכך הצלחה. "הסיכוי שכל המחקרים ישוחזרו הוא פחות או יותר אפס. לרעידת אדמה אמיתית בתחום, צריכים להיות אחוזי הצלחה מאוד נמוכים - 20%-10%".

כך או אחרת, בכלי התקשורת לא צפויים לראות את הדברים בצורה זו, וחוקרים רבים חוששים מהאופן שבו היא תתווך את ממצאי המיזם. גם העובדה שהמחקר נערך רק בפסיכולוגיה ולא בתחומים אחרים מעלה את החשש בקרב פסיכולוגים שהדבר ישים דגש בלתי מוצדק על תחום המחקר הזה, תוך פגיעה באמינותו. "ברגע שהעורך של אתר חדשות יראה את התוצאות וירצה להגביר את הקליקים באתר, זה יגרום נזק לפסיכולוגיה", אומר בר-ענן.

לדברי ליברמן, "בכל מיני מקומות - בעיקר בארצות הברית - החרב של המימון תמיד מונחת על הצוואר של הפסיכולוגים. שם הקונגרס דן בחלוקת התקציבים למדעים השונים. הדבר הזה יכול לעלות כנשק בידי השמרנים, שגם ככה לא מתים על המחקר שלנו. בעולם של הרעיונות אני חושבת שזה יעשה טוב: אנשים יכעסו, ויתווכחו. אבל בעולם האמיתי זה יכול להביא לסבל".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות