16:40
ב-1931 ריחפה ספינת צפלין גרמנית ענקית מעל העיר העתיקה בירושלים. תמונה שצולמה מסיפון הצפלין סייעה באחרונה בפתרון תעלומה היסטורית ארוכת שנים, הנוגעת למקום הימצאה של אחת המדרסות (בתי המדרש) האיסלאמיות הקדומות בירושלים, ששכנה באזור רחבת הכותל של היום מאז המאה ה-12. פתרון התעלומה איפשר לזהות, בין היתר, שלד שנמצא בין אבני הבניין העתיק, אך הסב גם מפח נפש לחוקרים, משום שחודשים ספורים לפני שהתגלה מיקום הבניין פורקו השרידים האחרונים שלו על ידי אנשי רשות העתיקות, שלא הבינו את חשיבותו.
המדרסה אל-אפדליה נקראת על שמו של אל-מלכ אל-אפדל, בנו של כובש ירושלים, צאלח א-דין. לפי חיבור מהמאה ה-15, אל-אפדל עצמו בנה את המדרסה לפני יותר מ-800 שנים בלב שכונת המוגרבים של ירושלים העתיקה. המדרסה היתה המרכז הרוחני של השכונה הקטנה, שאוכלסה במוסלמים מצפון אפריקה. עם השנים היא הפכה למקום שנודע כמסגד שייח' עיד. עיד היה אחד ממנהיגי העדה המוגרבית במאה ה-17 ונקבר בתוך המסגד. המסגד הפך למוקד חשוב לעולי רגל מוסלמים, בעיקר סופיים, ולמיסטיקנים מימי הביניים ואילך.
השכונה ובה המסגד שרדו עד 1967, אך ימים ספורים לאחר כיבוש העיר העתיקה ישראל הרסה אותם כדי לפנות מקום לרחבת הכותל של ימינו. הבולדוזרים לא פסחו על המדרסה הקטנה, אחת משלוש או ארבע שנותרו שלמות מתקופת צאלח א-דין. "זה היה פשע ארכיאולוגי", אמר ההיסטוריון וסגן נשיאת האקדמיה הלאומית למדעים ב"ז קדר, שפתר את התעלומה.
המסגד העתיק (מוקף בעיגול) בתצלום האוויר הגרמני משנת 1931.
צילום: מוזיאון הצפלין בגרמניה
קדר החל להתעניין בגורלה של המדרסה ההרוסה בעקבות שיתוף פעולה אקדמי בין ישראלים לפלסטינים, במסגרת פרויקט משותף לאוניברסיטה העברית, אוניברסיטת אל-קודס, בית הספר למקרא של המנזר הבנדיקטי הצרפתי ויד יצחק בן צבי. בעקבות הפרויקט יצא ב-2009 לאור הספר Where Heaven and Earth Meet"", שעסק בתולדות הר הבית במרוצת הדורות. "היה לנו ברור שכדי לאתר את מקום המבנה אנחנו חייבים תצלום אוויר טוב", הסביר קדר, שב-2009 נסע למוזיאון הצפלין שבדרום גרמניה, ביקש לקבל מידע על הטיסות מעל ירושלים וקיבל 30 תצלומים, שבאחד מהם זיהה את מבנה המסגד.
השוואה בין הצילום לבין התיאורים ההיסטוריים, מפה מהמאה ה-19 וצילומים נוספים איפשרו לו לראשונה להצביע במדויק על מקום הימצאו של המסגד. אולם זמן קצר לפני שקדר השיג את הצילום ואיתר את מקום הימצאה של המדרסה, פירקו אנשי רשות העתיקות את שרידי המבנה כדי להגיע לשכבות הקדומות יותר, בעיקר זו הרומית.
החפירה ברחבת הכותל נועדה לאפשר את הקמת בית הליבה - מבנה משרדים ושירותים פרי חזונו של רב הכותל שמואל רבינוביץ, שנועד לשרת את באי הכותל. כמה מטרים מתחת לשרידי המדרסה חשפו שלומית וקסלר-בדולח ואלכסנדר און, שניהלו את החפירה מטעם רשות העתיקות, את שרידיו המרשימים של רחוב מהתקופה הרומית. החפירה, שנחשבת לאחת החשובות בירושלים בשנים האחרונות, תרמה רבות לידע על ירושלים הרומית. עם זאת, את המחיר שילמו השרידים מהתקופה המוסלמית, במקרה הזה שרידי המדרסה.
דו"ח החפירה אימת את השערתו של קדר. הוא העלה כי בשכבת התקופה המוסלמית נמצאו אבנים שעיטרו את שער הכניסה למדרסה. האבנים תואמות במדויק צילום של שער הכניסה מ-1943. בחפירות התגלה גם שלד אדם שנקבר לפי כללי הקבורה המוסלמים. כיום יכולים החוקרים לקבוע בוודאות שזהו השלד של שייח' עיד, שעל שמו נקרא המסגד. "זה היה צירוף נסיבות משונה", סיפר קדר, "מצאתי את מיקום המסגד בספטמבר 2009, בעוד ששלומית וקסלר-בדולח סיימה את החפירות כמה חודשים קודם לכן. כשמצאתי את קצה החוט שאיפשר לזהות את המקום, הוא היה כבר הרוס. אם הייתי יודע על כך בזמן, הייתי עוצר את זה בגופי".
רחבת הכותל. החפירה בסמוך לרחבה נועדה לאפשר בניית מבנה משרדים ושירותים לבאי הכותל.
צילום: אמיל סלמן
קדר אכן היה יכול לעצור את החפירה, שכן באותה התקופה הוא שימש יו"ר מועצת רשות העתיקות. בעקבות המקרה החל קדר להוביל ברשות העתיקות יוזמה להגברת המודעות של הארכיאולוגים לתקופות המוסלמיות, שפעמים רבות שרידיהן נפגעים כתוצאה מהניסיונות להגיע לשכבות קדומות יותר. "זה נעשה בתום לב", אמר קדר, "אבל מישהו היה צריך להבין שאם יש קבר בלב העיר, כנראה שיש לזה משמעות".
קדר, וקסלר-בדולח ותאופיק דעאדלה מהאוניברסיטה העברית חיברו באחרונה מאמר על סיפורה של המדרסה, שהתפרסם בכתב העת הצרפתי היוקרתי Revue Biblique. טיוטת המאמר הונחה לפני מספר שבועות גם על שולחנה של הוועדה המחוזית לתכנון ובנייה, כחלק מההתנגדות שהגישו עשרות ארכיאולוגים והיסטוריונים להקמתו של בית הליבה.
המתנגדים להקמת המקום מצביעים על החפירה הארכיאולוגית, ובעיקר על הממצאים הרומיים החשובים שייעלמו מתחת לבניין. עתה הם מצרפים גם את סיפורה של המדרסה, בתקווה שהוא יסייע להטות את הכף נגד הבניין החדש. "אפשר לומר שהריסת שכונת המוגרבים ב-1967 היתה הכרח בל יגונה", אומר מוביל ההתנגדות לבניין, הארכיאולוג הפרופ' יורם צפריר, "הרסו אותה אז כדי לאפשר להמונים לבוא לכותל, לא כדי לבנות במקומה בניין חדש". באזור הכותל עדיין טמונים שרידים ממבנה המדרסה, והחוקרים מעריכים שמדובר בכשליש מהמבנה שטרם נחשף. הקמת בית הליבה, טוענים המתנגדים, תגרום כמעט בוודאות לכך שלא ניתן יהיה עוד לחשוף את אותם שרידים.
מהקרן למורשת הכותל המערבי נמסר בתגובה כי "החשיפות באזור הכותל המערבי נועדו להגיע לתקופה הקדומה ביותר שניתן. ברור שלא ניתן להגיע אליהן בלי להרוס תקופות מאוחרות, יהיו אשר יהיו. באחריות רשות העתיקות להחליט איזה מהן מתעדים ומסירים ואיזה מהן משמרים. בחשיפות הללו התגלו ממצאים מתקופת בית שני ולראשונה מתקופת בית ראשון. החשיפות הושלמו במלואן, וכדי שיתאפשר לכל אדם לבקר במקום בצורה ראויה, מבלי לפגוע ברחבת הכותל המערבי, ותוך יכולת הגנה עליהם ועל המבקרים, הרי שהמבנה הוא צורך ברור".
הוספת תגובה
הצעות מיוחדות
© כל הזכויות שמורות להוצאת עיתון הארץ בע"מ
