תעלומה בת 3,400 שנה: מי שרף את הארמון בתל חצור

ארמון כנעני שרוף ומזון מפוחם שנחשפו באתר מעוררים מחלוקת בין ארכיאולוגים בשאלה מי אחראי לחורבן: יהושע בן נון או מרד פנימי

קירות מפויחים, לבנים שבערו והתקשו בחום, תקרה שקרסה וקורות שרופות מעץ ארז הלבנון; האבנים בגן הלאומי תל חצור חושפות בעונת החפירות הזו פרק נוסף ומסעיר בסיפורן.

משלחת ארכיאולוגים מהאוניברסיטה העברית, בראשות הפרופסור אמנון בן-תור והד"ר שרון צוקרמן, חשפה לאחרונה ארמון חרוך שבמחסניו ממצאים נדירים - כדים בני 3,400 שנה ובהם תבואה שרופה. כל אלו מגבירים את ביטחון החופרים בסיפור המקראי על כיבוש וחורבן חצור הכנענית, העיר החשובה בארץ עד נפילתה במחצית המאה ה-13 לפנה"ס.

העיר היתה אחד היישובים החשובים לאורך הקשת הפורייה, עמדה בקשרי מסחר עם ערי בבל וסוריה, ואליה נשלחו כמויות גדולות של בדיל לתעשיית הברונזה. את החפירות המשמעותיות בחצור הוביל בשנות ה-50 וה-60 יגאל ידין, שהיה מחשובי הארכיאולוגים בישראל הצעירה ושאחראי גם לתגליות חשובות במצדה, מגידו ועוד. חפירות אלו הציבו את התל בקדמת הארכיאולוגיה העולמית והמקראית והקנו לאתר מעמד של אתר מורשת עולמית, לצד התלים המקראיים במגידו ובבאר שבע.

מבנה הענק שהתגלה הוא למעשה הארמון השני שנחשף בתל חצור. בניגוד לארמון השוכן בעיר העליונה שהיה על פי הערכות מתחם טקסי, החופרים מאמינים כי הארמון ה"חדש" שימש לצרכים אדמיניסטרטיביים. הוא ניצב בשולי העיר, שהתפרשה על פני כ-800 דונמים והיתה בית לכ-20-18 אלף איש.

לפי המקרא, חורבנה של חצור הכנענית היה אירוע מכונן בכיבוש הארץ בהנהגתו של יהושע בן-נון, כפי שמופיע בספר יהושע (פרק י"א, פסוק י'-י"א): "וַיָּשָׁב יְהוֹשֻׁעַ בָּעֵת הַהִיא, וַיִּלְכֹּד אֶת-חָצוֹר, וְאֶת-מַלְכָּהּ, הִכָּה בֶחָרֶב: כִּי-חָצוֹר לְפָנִים--הִיא, רֹאשׁ כָּל-הַמַּמְלָכוֹת הָאֵלֶּה. וַיַּכּוּ אֶת-כָּל-הַנֶּפֶשׁ אֲשֶׁר-בָּהּ לְפִי-חֶרֶב, הַחֲרֵם--לֹא נוֹתַר, כָּל-נְשָׁמָה; וְאֶת-חָצוֹר, שָׂרַף בָּאֵשׁ".

מהנכתב בהמשך ניתן ללמוד כי מפלתה של העיר איפשרה את התיישבות בני ישראל מהערבה ועד החרמון (פס' ט"ז- י"ז): וַיִּקַּח יְהוֹשֻׁעַ אֶת-כָּל-הָאָרֶץ הַזֹּאת, הָהָר וְאֶת-כָּל-הַנֶּגֶב וְאֵת כָּל-אֶרֶץ הַגֹּשֶׁן, וְאֶת-הַשְּׁפֵלָה, וְאֶת-הָעֲרָבָה; וְאֶת-הַר יִשְׂרָאֵל, וּשְׁפֵלָתֹה. מִן-הָהָר הֶחָלָק, הָעוֹלֶה שֵׂעִיר, וְעַד-בַּעַל גָּד בְּבִקְעַת הַלְּבָנוֹן, תַּחַת הַר-חֶרְמוֹן.

בשל חשיבות המקום, תל חצור הוכרז בעבר כאתר מורשת עולמית. הארמון החל להיחשף כבר בשנות ה-90'. בתחילה לא היה ברור מהו אותו מבנה, אך ככל שהתקדמו החפירות עלה כי מדובר במבנה מונומנטאלי; יש בו אבנים גדולות מסותתות ובקירות משולבים קורות של ארזי הלבנון. "זו ללא ספק בנייה מלכותית. זה לא מבנה פשוט, לא מבנה מגורים", מסבירה צוקרמן. לפי בדיקות שונות, בזמן השריפה עלו מידות החום בארמון לכ-1,300 מעלות. לכך תרמו העץ שהיה משולב במבנה, כמויות שמן שאוחסנו בתוכו ורוחות חזקות.

הכדים השרופים נמצאו במחסני המבנה הגדול. "זהו ממצא מרגש מאוד, נדיר ולא רגיל", אמר ל'הארץ', בן-תור, שחופר בתל חצור מאז שנת 1958, שנתיים לאחר שהגיעה לראשונה למקום משלחת של הפרופסור יגאל ידין. חשיפת 13 הכדים (פיתסים) שנפחם כ-500 ליטר כל אחד, היוותה את שיאה של עונת החפירות הנוכחית. לדברי בן-תור, זרעי הדגנים נשרפו, אבל אפשר לתארך אותם בתארון פחמן 14 - וכך לתארך את השריפה."הארכיאולוגיה של ארץ-ישראל נולדה מתוך ניסיון לעמת ולאמת את הסיפור המקראי עם השטח. אם היה בחצור חורבן אדיר, הגענו לחורבן הזה: שריפה שהפכה את הלבנים לבטון והתיכה כלי חרס", קובע בן-תור שמסיק כי חורבן חצור "נעשה על ידי נוודים ונוודים למחצה שאחר כך יקראו ישראלים".

אל ההנחה הזו הגיע בן-תור לאחר ששלל אפשרויות אחרות, בהן אפשרות שמצרים, פלשתים או יושבי עיר אחרת החריבו את חצור. ואולם, יש להניח שחלק מהארכיאולוגים הישראלים לא יסכימו עם הפרשנות.

הוויכוח שמסעיר את הארכיאולוגיה הישראלית בעשורים האחרונים נוגע לשימוש בטקסט המקראי לפירוש ממצאים ארכיאולוגים. על הגישה הקלאסית, אליה משתייך בן-תור, חולקים אנשי הגישה הרוויזיוניסטית, שהמוכר שבהם הוא פרופ' ישראל פינקלשטיין מאוניברסיטת תל אביב. הם רואים בתנ"ך טקסט שמשרת צרכים פוליטיים ופולחניים של זמננו יותר מאשר ספר היסטוריה שמתאר את מה שהתרחש במציאות. 

בין שתי האסכולות, ד"ר צוקרמן מעלה תיאוריה שונה ומייחסת את חורבנה של העיר למתחים פנימיים שרחשו בתוך העיר. לדבריה "עולה כי יש פער של כ-150-100 שנה בין חורבנה של חצור לבין התיישבות בני ישראל. מי שהרס את העיר עזב אותה, ורק מאוחר יותר התיישבו בה בני ישראל".

לדבריה, "חורבן חצור היה סופו של תהליך; חלק מהמבנים הציבוריים ננטשו קודם לחורבן, חלקים ממבנים נעקרו ובסוף לא היה כאן שליט", היא טוענת. "ממה שמצאתי עולה כי השליטים, האליטות, השקיעו בבניה אדירה ובהשגה של עושר גדול מאד שבא על חשבון התושבים פשוטי העם. אותם פשוטי עם ששילמו מסים ובנו את העיר, שילמו את מחיר האדרת השליטים".

צוקרמן מצאה עדויות לחורבן רק במבנים ציבוריים. היא מספרת שחפרה לפני שנתיים בבית מגורים בעיר התחתית בו לא ניכרו סימני שריפה ואפילו נראה כי דיירי הבית הספיקו לאטום אותו בטרם עזבו. "ההבדל בין החורבן האדיר הממוקד במבנים ציבוריים לבין נטישה מסודרת של פשוטי העם אומר שיש כאן סיפור אחר מסיפור של כיבוש".

הארכיאולוגים מעריכים כי הממצאים יאפשרו לשרטט את תוכנית העיר וללמוד על אורח החיים בה במאות ה-13 ו-14 לפני הספירה. אבל לפני שיוכלו לעשות זאת, הכדים שנחשפו יועברו למעבדות שימור ושיקום, והמבנה העצום ישוב ויכוסה בחול, עד לעונת החפירות הבאה. 

הירשמו עכשיו כדי לקבל עדכון יומי מאתר הארץ
נא להזין כתובת מייל חוקית
ברצוני לקבל ניוזלטרים, מידע שיווקי והטבות


תגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות