היתה זו בירתם של ה"החבר'ה הרעים" מהתנ"ך, עירו של גוליית ובסיס הכוח שאיים במשך מאות שנים על יהודה. גת הפלשתית, המוכרת היום כתל צפית, לא הרחק מקרית גת, נחפרת זה 16 שנים על ידי משלחת בראשות פרופ' אהרון מאיר מאוניברסיטת בר-אילן. החפירה הניבה עד היום ממצאים ארכיאולוגיים מרגשים שמספרים סיפור היסטורי דרמטי. בשנה שעברה נחשף שם מזבח מרשים והשנה נחשפה מערכת ביצורים גדולה מהתקופה שקדמה לפלשתים. בין לבין נמצאו באתר מאות כלי חרס ואלפי ממצאים אחרים. אבל מכל הממצא העשיר הזה מתמקד הדוקטורנט יותם אשר ממכון ויצמן בכמה כתמים לבנים דהויים על גבי הסלע.

חייבים להודות שקשה להתרגש מהכתמים הלבנים, המזבח עטור הקרניים היה מרשים יותר. למעשה קצת קשה לחשוב עליהם כעל ממצא ארכיאולוגי. עד לפני כמה שנים גם רוב הארכיאולוגים היו מתעלמים מהם ומסירים אותם בלי לחשוב פעמיים בדרכם לראות מה יש מתחת. אבל ההתמקדות בכתמים האלו מסמלת את הדרך החדשה שאליה פונה הארכיאולוגיה בכלל והארכיאולוגיה הישראלית בפרט. הדרך הזו מכונה ארכיאולוגיה מדעית או מיקרו ארכיאולוגיה ועיקרה הוא שימוש בכלים מהמדעים המדויקים כדי לפענח עוד כמה פיסות מהסיפור הקדום. השימוש בכלים האלה הופך את הסיפור שמספרת הארכיאולוגיה למורכב יותר, עשיר יותר בפרטים וגם אנושי יותר. במקום מלכים גדולים שכובשים ערים, רוצחים, הורסים ונרצחים, מספרת הארכיאולוגיה החדשה גם את סיפורם של בני העיר הפשוטים. המלחמות הגדולות נפרטות לפרוטות קטנות ומספרות סיפור על השתנות תרבותית מורכבת יותר.

נחזור לכתמים הלבנים. הם מכונים פיטוליטים, אלו הם השרידים הבלתי אורגניים של צמחים קדומים: רוב רובו של הצמח הוא חומר אורגני שנרקב ונעלם עם השנים, אבל בתנאים מסוימים מותיר אחריו הצמח מעין שלד שברירי עשוי מינרלים - להלן, הפיטוליט. אשר, שאת התארים הראשונים שלו עשה בכימיה, עובד על עבודת הדוקטורט שלו בנושא הפיטוליטים ומה שניתן ללמוד מהם.

"הפכתי את עצמי להיבריד-ארכימאי", הוא מעיד על עצמו. הכתמים בתל צפית למשל מתוארכים לתקופת הברונזה המאוחרת, כלומר שאלו שרידי שרידיהם של צמחים מלפני כ-3,300 שנים. הכתמים מלמדים שתושב העיר שהתגורר לא הרחק מהחומה השתמש באחד החדרים כדי לאחסן תוצרת חקלאית. בחינה ראשונית במיקרוסקופ מעלה שכתם אחד הוא מה שנותר מערימת חיטה מתורבתת ואחר של צמחי בר לא מזוהים. "יש שם אזורים שונים. יכול להיות שבמקום אחד היה שק עם חציר ובמקום אחר שק עם חיטה או שזו צמחייה שהיתה על הגג שקרס", אומר אשר.

לא הרחק מהכתמים הלבנים יושב פרופ' סטיב ויינר ממכון ויצמן, מי שנחשב לאבי המיקרו ארכיאולוגיה שגם כתב ספר בשם זה. ויינר לא ממתין במעבדה שלו לממצאים כדי לבחון אותם, הוא מצטרף לחופרים עם מעבדה ניידת שנותנת תוצאות בתוך דקות. כך למשל, ביום שביקרנו באתר לקח ויינר שתי דגימות קרקע מהמקום. לאחר תהליך עיבוד קצר שכולל שימוש במכתש ועלי קטנטנים ודחיסת החומר לקפסולה הוא סרק דגימה בסורק אינפרה אדום נייד. בתוך שתי דקות הופיע על גבי מסך המחשב הנייד גרף המתאר את ההרכב הכימי של הקרקע. סידור המולקולות לא מטעה: "זה ללא ספק שטח שריפה קבוע", קובע ויינר. "גם אם תעשה מדורת ל"ג בעומר במשך לילה שלם לא תגיע לתוצאות כאלו". במלים אחרות, עכשיו ברור לחלוטין היכן היה המטבח. ויינר, יחד עם ד"ר אליזבטה בוארטו, גם היא ממכון ויצמן, מחלץ מאותו מקום פירורים של חרצני זיתים שרופים, שיאפשרו לתארך את השטח בשיטת פחמן 14. באוקטובר הקרוב תתקדם ישראל צעד חשוב נוסף בתחום - במכון ויצמן יתחילו להפעיל מאיץ חלקיקים שיאפשר בדיקות פחמן 14 ללא צורך לשלוח אותן לחו"ל. בוארטו תנהל את מעבדת הפחמן 14 הישראלית הראשונה.

בנוסף, הארכיאולוגים נעזרים גם בסורק לייזר שנותן תמונת תלת-ממד ברזולוציה גבוהה של האתר ועליה מסומנים בדיוק רב המיקומים של הממצאים השונים. מודם סלולרי שולח את המידע הזה ואת התמונות מהמצלמה לענן הדיגיטלי.

השאלה המעניינת היא כיצד משפיעים כלי המחקר החדשים על הסיפור ההיסטורי שהארכיאולוגיה מספרת? "זה אולי קצת פוסט-מודרני", אומר פרופ' מאיר, מנהל החפירה, "אבל זה כמו שהחיים האמיתיים הם סיפור הרבה יותר מסובך. קח למשל את העלייה לארץ ישראל ב-200 השנים האחרונות. עוד אלפי שנים, כשארכיאולוג יסתכל על זה, הוא יוכל לחשוב שזה סיפור של שנה אחת. אנחנו יודעים שזה יותר מורכב והיו כל מיני קבוצות וכל מיני עליות. מה שאני עושה כיום בארכיאולוגיה הוא כמעט מקצוע שונה ממה שלמדתי לפני 30 שנה. זה לא שאנחנו מבינים את כל העבר, אבל הפרספקטיבות שאנחנו נחשפים אליהן, אלו דברים שבלעדיהם תמונת העבר הרבה יותר מורכבת". לדבריו, "לאנשי מדעי הרוח יש חיווט שונה בראש מאשר מדעי הטבע, זו עבודה יותר סיזיפית אבל היא מעשירה את ההבנה שלנו".

כ-150 איש בממוצע השתתפו בימי החפירה - ארכיאולוגים, סטודנטים, חיילים, מתנדבים ועובדים. ד"ר עמית דגן, גם הוא מאוניברסיטת בר-אילן, שמנהל את אחד משטחי החפירה, מונה את הלאומים בשטח שלו: "סטודנטים מהונגריה, דרום אפריקה, דרום קוריאה, ארה"ב, אנגליה ואירלנד. אין יותר כור היתוך מזה". באחד מריבועי החפירה עובדים זה לצד זה מנהל מוזיאון ארכיאולוגי מגרמניה עם אשתו וילדיו; דן ארנון, ילד בן 14 מפרדס חנה שמאז היה בן תשע הוא עובד מן המניין בחפירה; סטודנטית מאלסקה ומתנדבת מבוגרת מאנגליה, ג'ואן ניל, שזה לה הקיץ ה-30 ברציפות שהיא באה לחפור בישראל. בפינה אחרת מנקה בעדינות ד"ר ליאורה קולסקה הורביץ - ארכו-זואולוגית מהאוניברסיטה העברית - שלד של פרה. "היה לה גידול בעצם. אולי היא היתה פרה מבוגרת או שהיא עבדה בשדה", היא קובעת.

מבעד לשטף הפרטים עולה תמונה של עיר שמתגלגלת לאורך אלפי שנים. העיר הראשונה במקום הוקמה על ידי הכנענים לפני כ-3,500 שנה. בעונה הנוכחית גילו החופרים ביצורים גדולים שהקיפו את העיר הזאת. מאיר רואה בכך חשיבות, שכן רוב ערי כנען באותה התקופה היו לא מבוצרות. העיר הפלשתית הוקמה במאה ה-12 לפני הספירה ושגשגה במשך למעלה מ-300 שנה. בניגוד לתפישה המקובלת, החפירה חושפת שגת הפלשתית היתה בעלת תרבות מעורבת - יהודאית, כנענית ואגאית. לצערם של תומכי התיאורים המקראיים, לא נמצאו בתל צפית עדויות לכיבוש גת בידי ממלכת ישראל (דוד ושלמה) בתקופה הרלוונטית, כפי שמספר לנו התנ"ך. "אי אפשר להגיד שסביב המאה העשירית יש השתלטות עוינת של גורם שבא מהמזרח", מציין מאיר.

האירוע הדרמטי ביותר בתולדות גת היה חורבנה בשנת 830 על ידי המלך הארמי חזאל. לאירוע יש הד בטקסט המקראי: "אז יעלה חזאל מלך ארם, וילחם על גת, וילכדה, וישם חזאל פניו לעלות על ירושלם", נכתב במלכים ב'. הרס גת בידי חזאל הביא לדעת מאיר לשינוי גיאופוליטי עצום באזור וגם לעלייתה של ממלכת יהודה. נפילתה של העיר "ערבבה את הקלפים הגיאופוליטיים", לדברי מאיר, ואפשרה לממלכת יהודה להתרחב ולהתבסס. בגבעות שסביב התל נראים היטב עד ימינו, 2,800 שנה לאחר שהוקמו, קווי המצור הארמיים, במערכת המצור שנחשבת לקדומה ביותר בעולם. כמאה שנים מאוחר יותר סופגת העיר מהלומה נוספת בדמות רעידת אדמה שנרמזת גם היא במקרא, בפסוק הראשון בספר עמוס: "...בימי ירבעם בן יואש מלך ישראל, שנתיים לפני הרעש". בסיוע אנשי המכון הגיאולוגי הצביעו הארכיאולוגים על זווית קריסת הקירות ומציעים אפשרות שהקריסה נבעה מרעש גדול. במאה השמינית לפני הספירה יהודה שולטת בעיר זמן קצר אך לאחר מכן העיר מצטמקת ולבסוף ננטשת. היא תעלה שוב לגדולה רק כמעט 2,000 שנים מאוחר יותר כאשר מלך אנגליה, ריצ'רד לב הארי, יגיע אליה במסע הצלב ויקים בה מצודה צלבנית - שגם נחשפה בחפירות. ב-1191 כבש צאלח א-דין את המצודה הזאת. בתקופה המוסלמית הופכת העיר הפלשתית לכפר הפלסטיני תל-א-ספי, שננטש ונהרס ב-1948. כיום זהו גן לאומי בשולי כביש חוצה ישראל.

בנוסף לממצאים המיקרו-ארכיאולוגיים הניבה עונת החפירה האחרונה גם כמה ממצאים ותובנות מתחום הארכיאולוגיה הקלאסית. החשוב שבהם הוא ככל הנראה חשיפת מערכת הביצורים של העיר הכנענית. בנוסף המשיך דגן לגלות את המתחם הפולחני שבלבו נמצא בשנה שעברה המזבח הגדול. בסמוך לו נמצאו מאות כלי חרס, שמלמדים על כור ההיתוך התרבותי שהיתה גת - כלי חרס עדינים שיובאו מקפריסין לפני 3,000 שנה, טסי אפייה שאופייניים לאזור יהודה וכלים אחרים שמקורם באזור החוץ הארץ-ישראלי.

"אנחנו מנסים להרכיב פאזל של 10,000 חלקים", אומר מאיר, "אבל אנחנו מקבלים רק 300 חלקים ולא את התמונה הסופית. עכשיו לפחות יש לנו כלים להבין טוב יותר את החיבור בין החלקים".