חוקרים ישראלים גילו כי הבעות פנים אינן תורמות לאבחנה בין רגשות קיצוניים וכי לצורך זיהוי רגשות של אנשים אחרים אנחנו מסתייעים שלא במודע בבחינת תנוחות ותנועות הגוף שלהם. המחקר, שפורסם השבוע במגזין SCIENCE, בוצע על ידי צוות חוקרים מהאוניברסיטה העברית בשיתוף עם חוקרים מאוניברסיטאות פרינסטון וניו יורק (NYU).

בשונה ממחקרים רבים בתחום קריאת הבעות הפנים שנעשו בעבר ובהם צולמו סטודנטים במעבדה לצורכי מחקר, הפעם נאספו תמונות של הבעות פנים מסיטואציות שמחוץ למעבדה: סרטונים המתעדים שחקני טניס ברגעי ניצחון או הפסד, אנשים בזמן ניתוח פירסינג שמבטאים תחושת כאב, אנשים המתאבלים על פטירת אדם קרוב ללבם, ואנשים החווים סיפוק מיני.

בשלב הראשון במחקר נחשפו 45 נבדקים שחולקו לשלוש קבוצות לתמונות של שחקני טניס ברגעי זכייה או הפסד של נקודה. בקבוצה הראשונה נחשפו הנבדקים רק לפניהם של הטניסאים, בקבוצה השנייה רק לגופם, תוך הוצאת הפנים באמצעות תוכנת מחשב, ובקבוצה השלישית נחשפו לכל גופם של הנבדקים, כולל הפנים. החוקרים מצאו כי הנבדקים שצפו רק בפניהם של שחקני הטניס לא הצליחו לזהות אם מדובר בזכייה או הפסד, אולם אלו שצפו בגוף בלבד, ללא הפנים, הצליחו במשימת הזיהוי באופן דומה לאלו שצפו בגוף כולו, כולל הפנים.

לדברי הד"ר הלל אביעזר מהמחלקה לפסיכולוגיה באוניברסיטה העברית, שעמד בראש צוות החוקרים, "הממצאים מצביעים על אלמנט כלשהו הקשור לתנוחת הגוף של הטניסאים שאפשר לנבדקים לזהות אם מדובר ברגש חיובי או שלילי".

מעבר לכך, התברר כי מעל למחצית (53.3%) מהנבדקים בקבוצה השלישית, שנחשפו לתמונה המלאה של הטניסאים, הכוללת גוף ופנים, העריכו כי זיהו אם מדובר בניצחון או הפסד על סמך הפנים, ולא היו מודעים לכך שהרמזים על הרגש שודרו מתנוחות הגוף. "הנבדקים לקחו מידע מתוך גופם של הטניסאים כדי לזהות את הרגש המדובר, וייחסו את המידע באופן אוטומטי לפרצוף. לחלקם אף היו תיאוריות מסוימות כיצד הפרצוף חשף את הרגש, למשל לגבי זווית הפה או כיווץ העיניים, מבלי שהנבדקים מודעים שהם שואבים מידע מהגוף", מסביר אביעזר.

בשלב הבא, כשהוחלפו פניהם של הטניסאים המנצחים עם המפסידים בתמונות, הראו החוקרים כי זיהוי הרגש החיובי (ניצחון) או השלילי (הפסד) לתמונה אינו תלוי בפנים שהוחלפו, אלא עקבי עם תנוחות הגוף.

בהמשך חוזקו הממצאים באמצעות הצגת תמונות נוספות המצביעות על ניגודי רגשות עזים: צער מול שמחה קיצונית וכאב מול עונג. "ממצאי המחקר שופכים אור חדש על כל מה שידענו לגבי הבעות פנים וסותרים את התפישה המקובלת לפיה רגשות חיוביים ושליליים מתבטאים בהבעות פנים נבדלות", אומר אביעזר, "להערכתנו, הפרצוף הוא אמנם מקור מידע חשוב בנוגע לרגשות, אולם ברגשות אינטנסיביים איננו יכולים ללמוד מהפרצוף על אופיו של הרגש, אלא לומדים מתוך ההקשר ומתוך המבט על הגוף כולו".

המחקר מוכיח כי לפחות ברגעי השיא של הרגש, ישנה חפיפה בין ההבעות השליליות לחיוביות, מסכם אביעזר ומוסיף: "הממצא לפיו אנשים קוראים נכון יותר את רגשות הזולת דווקא באמצעות בחינת תנוחות הגוף שלהם היא לא רק אנקדוטה נחמדה אלא יכולות להיות לה השלכות ממשיות. לדוגמה, אפשר לאמן אנשים בעלי אוטיזם המתקשים יותר מהממוצע בפענוח הבעת פנים, להתמקד בבחינת הגוף של העומד מולם בכדי להבין את רגשותיו".