הניסיון לגבש הסכם בינלאומי מחייב הקובע יעדים ברורים להפחתת גזי חממה, ולחלק את הנטל באופן מוסכם וצודק בין מדינות עשירות ועניות, שוב נחל אתמול (שבת) כישלון. ועידת האקלים שהתקיימה בדוחא, בירת קטאר, הסתיימה בהארכת התוקף של הסכם פרוטוקול קיוטו שלא הוכיח את עצמו עד היום, ולא שינה את מאזן האימה של הצטברות גזי החממה באוויר. כישלון זה בא על רקע הנתונים המעידים על המשך גידול פליטת גזי החממה וכאשר ברור שיש די מרבצים של נפט כדי להמשיך ולחמם את העולם עוד שנים רבות.

הוועידה שהסתיימה אתמול היתה המפגש השנתי של המדינות החתומות על האמנה למניעת שינוי אקלים, שאמורה להביא למניעת פליטת גזי חממה ולבלימת תהליך התחממות כדור הארץ. המטרה של כל המפגשים מסוג זה בשנים האחרונות היתה ניסיון למצוא הסכם מקיף ומחייב יותר לפרוטוקול קיוטו שנחתם ב-1997. פרוטוקול קיוטו, שהוא הסכם במסגרת האמנה, הטיל את ההתחייבות לצמצם פליטת גזי חממה רק על המדינות המתועשות. אם לא די במגבלה זו, הוא לא זכה להכרה בינלאומית, ויצרנית גזי החממה הגדולה ביותר בעולם, ארצות הברית, לא הצטרפה אליו עד היום. ישראל אישררה את פרוטוקול קיוטו אולם היא מוגדרת במסגרתו כמדינה מתפתחת וככזאת אין לה מחויבות להפחית גזי חממה. למרות זאת, החליטה הממשלה ליישם תוכנית לאומית לצמצום פליטת גזי החממה.

ההסכם החדש שיחליף את פרוטוקול קיוטו אמור להיחתם עד שנת 2015, אבל הדרך אליו נראית ארוכה. גם לאחר המפגש בדוחא, יעדי הפחתת הפליטה לא ברורים ואין הסכמה על השאלה איך יתחלק הנטל בין מדינות מפותחות ומתפתחות, הן מבחינת כמות הפליטות שיהיה צריך להפחית והן בכל הנוגע לסיוע שהמדינות העשירות אמורות להעניק לעניות כדי שיבצעו התאמות טכנולוגיות שיאפשרו את הפחתת פליטת גזי חממה.

מה שהושג אתמול, הארכת תוקפו של פרוטוקול קיוטו בעוד מספר שנים, הוא בעצם ניסיון לשמור לפחות על הקיים ולתחזק איזשהו מומנטום בינלאומי לפעולה בעניין גזי החממה. בפועל, רק מדינות אירופה הן אלו ששמרו על מחויבות ממשית להפחתת פליטת גזי חממה וחלק ניכר מהן אכן השיגו את יעדי הפרוטוקול שהם הפחתה של לפחות 5.2% בפליטת גזי חממה לעומת שיעורי הפליטה בשנת 1990. מה שמחליש עוד יותר את ההסכם הצולע ממילא הוא הודעתן של רוסיה, קנדה ויפאן שהן פורשות ממנו.

בשנתיים האחרונות נמשכה העלייה העולמית בפליטת גזי החממה, בעיקר עקב המשך הצמיחה של סין והודו. על פי התחזית של סוכנות האנרגיה הבינלאומית, יש עדיין עתודות נפט ופחם גדולות בעולם כך שגם בעשורים הקרובים, יוכלו רוב המדינות בעולם לקיים צמיחה כלכלית באמצעות שימוש בדלק הפולט את מרבית גזי החממה. זאת, אלא אם כן יהיה הסכם בינלאומי בו הן ישתלבו, שיתווה פיתוח כלכלי אחר, המתבסס על אנרגיות מתחדשות ונקיות.

המסקנה העגומה מהכינוס בדוחא וממפגשים קודמים היא שהמין האנושי לא מצליח להגיע להסכם שיעזור לו לשמר את עתידו ולמנוע ממנו להתמודד עם תופעות הרסניות כמו בצורת, גידול באירועי מזג אוויר קיצוניים ועליית מפלס הים. הנזק הכלכלי של ההתחממות צפוי להיות גדול הרבה יותר מההשקעה המתחייבת כיום כדי לעבור לכלכלה שאינה מבוססת על פליטת גזי חממה. לכן, גם מתוך שיקול כלכלי בלבד, היה על מדינות העולם, העשירות והעניות, להבין שיש הכרח בהסכם יעיל ומחייב למניעת שינויי האקלים.