ממשלות ישראל לדורותיהן הצליחו להקים שפע של תשתיות, יישובים חדשים, קניונים ואזורי מסחר. בדרך מחקו באופן שיטתי את נופי התרבות, שהפכו את הארץ למגוונת ויצרו תחושת זהות והשתייכות בקרב האנשים החיים בה. בשינוי הזה מרגישים לפעמים בעוצמה רבה יותר דווקא אורחים מארצות אחרות, העוקבים אחר התפתחות המדינה במשך השנים.

בשבוע שעבר ביקר בישראל פרופ' קרל שטייניץ, מומחה בינלאומי לאדריכלות נוף. שטייניץ חוקר כבר שנים רבות, באזורים שונים בעולם, נופי תרבות שבהם מתקיים שילוב של פעילות האדם עם הסביבה הטבעית. ההיכרות שלו עם ישראל היא עמוקה ומתמשכת. שנים רבות הוא נוהג לבוא לכאן וללמד בטכניון. הפעם הגיע כאורח המועצה הישראלית לבנייה ירוקה, והרצה בטקס הפתיחה של בית הספר לבנייה ירוקה מייסודה של המועצה.

לדבריו, עם השנים הוא מתקשה יותר ויותר לזהות את נופי התרבות שאיפיינו את ישראל. קשה, למשל, לראות שטחי חקלאות שאין בהם כביש או מתקן תשתית כלשהו. כבר קשה לזהות את הנופים המזכירים את התיאורים התנ"כיים, או להתבונן על הכרמל בלי שחומה אקוסטית ליד יישוב, או הפרדה מפלסית הצמודה לכביש יקטעו את הנוף. המסקנה שלו מקבלת חיזוק ממחקרים כמו זה של מכון דש"א של החברה להגנת הטבע, שהראה כיצד השטחים שאין בהם מבנים או תשתיות הולכים ומצטמקים.

"מתעוררת השאלה, מהו הוא כיום נוף ישראלי, ואיך הוא קשור לזהות הלאומית", אומר שטייניץ. "הרי מה שנבנה כאן הוא כל כך דומה למה שנבנה במקומות אחרים בעולם. ככל שנופי התרבות נעשים נדירים, אנשים רבים יותר בישראל מבינים את הבעייתיות שבהיעלמם, אבל עדיין מדובר בקבוצה קטנה של בני אדם, שאין לה די השפעה".

מה שקורה בישראל מוכר גם במקומות אחרים. שטייניץ מציע ללמוד מהניסיון של מחוז ולנסיה בספרד, למשל, אזור זהה בגודלו לישראל ובעל אוכלוסייה בסדר גודל דומה. המחוזות בספרד נהנים מאוטונומיה בכל הנוגע לתכנון. מנהיגי ולנסיה קיבלו פנייה מהאיחוד האירופי, בתלונה שהפיתוח והבנייה הופכים אותו למכוער. הואיל והאיחוד האירופי מימן פרויקטים רבים של פיתוח במחוז, וספרד חתומה על אמנה אירופית לשימור הנוף הפתוח, הם התייחסו למכתב ברצינות ופנו לשטייניץ לקבלת ייעוץ.

שטייניץ בעזרת תלמידיו ערך סקר בקרב תושבי אזור ולנסיה, שבו הציגו להם תמונות נוף שונות, והם דירגו את הנופים על פי ערכם הוויזואלי. לאחר מכן נערכה השוואה אל מצאי הנופים כפי שהוא קיים בשטח. המסקנה היתה, שחלק ניכר מהשטחים בוולנסיה מוגנים ושמורים היטב, אולם דווקא באזורים שבהם חיים רוב התושבים, רצועת החוף, הולכים ונעלמים הנופים החשובים להם במיוחד. "אם יימשכו מגמות הפיתוח והבנייה, רצועת החוף תיהפך לרצף אורבני ופרוורי", הזהיר שטייניץ. "זו תהיה תוצאה רעה לתושבים, שתפגע בתחושות ההזדהות שלהם עם מחוז מגוריהם".

שטייניץ הציע שתי אסטרטגיות עיקריות להגנת הנוף. אחת מהן היא לשפר את מה שכבר נפגע; למשל, על ידי הסרת גדרות, שיקום שטחים נטושים והסרת שלטי פרסומת בצדי דרכים המסתירים את הנוף. זו כמובן המלצה רלוונטית מאוד לישראל, העמוסה בפרסום הפולש למרחב הציבורי. אסטרגיה נוספת שהציע היתה הגברת ההגנה על השטחים שאינם בנויים עדיין. "זהו אתגר קשה ליישום, וחלון ההזדמנויות הולך ונסגר", הזהיר שטייניץ את ראשי מחוז ולנסיה.

בישראל נעשים באחרונה מאמצים שונים לקדם שימור של נופי התרבות. רשות הטבע והגנים השלימה לפני שנה וחצי תוכנית מקיפה, שבה ערכה מיפוי של נופים אלה על פי דרגת חשיבותם, והוסיפה המלצות לשימורם. צוות תכנון מטעם משרד הפנים הציע באחרונה להרחיב את השטחים שהוגדרו "מכלול נופי" במסגרת תוכנית מתאר ארצית.

מדובר בשטח שבו נקבעות הגבלות על היקף הפיתוח והבנייה בגלל הנוף הייחודי הקיים בו. למשל, הוועדה המליצה להגדיר שטחים חקלאיים באזור השרון כמכלול נוף תרבות. "הנופים והמבנים של היישובים החקלאיים ממחישים את אורח החיים של החקלאי בן ההתיישבות הציונית", הסביר צוות התכנון.

שטייניץ טוען, שאין די בסימון שטח גדול כמיועד לשימור, אלא יש להיעזר ב-GIS, מערכת מידע גיאוגרפית המשתמשת בין היתר בצילומי לוויין, כדי לנתח במדויק יחידות שטח קטנות, וכך לקבל החלטות השומרות על האיכות החזותית של השטח. אדריכלית הנוף תמר דראל-פוספלד, שנלוותה אל שטייניץ בביקורו, מציינת כדוגמה לשינויים קטנים אך חשובים את המיקום של מבני שירות ובקרה של רכבת ישראל בשטח נמוך ומוצנע על ידי צמחייה, כך שלא יפגעו בחזות הפתוחה של הנוף. דראל-פוספלד היתה שותפה גם בתכנון הנופי של השטחים הצמודים לכביש חוצה ישראל באופן המשחזר את השטח הטבעי. "אני יודעת שזאת אשליה של נוף", היא מציינת. "אבל אני עדיין חושבת שזה היה נכון".