בשנתיים האחרונות המתנחלים מנהלים מסע הסברה, שמטרתו להדגיש את מחויבותם לשמירה על הסביבה. במרכז מסע ההסברה, בהובלת עמותות ומועצות אזוריות הפועלות מעבר לקו הירוק, עומדת הקריאה לנתק את הפוליטיקה מהסביבה. על פי גישת המתנחלים, יש ליצור שיתוף פעולה פלסטיני-ישראלי כדי להתמודד עם בעיות הפוגעות בשני הצדדים.

ארגוני סביבה והפלסטינים אינם מקבלים זאת, כפי שמוכיח כנס שנערך השבוע באריאל ביוזמת העירייה ועמותת "ירוק עכשיו" הפועלת בשטחים. כותרת הכנס היתה "סביבה ללא גבולות", אבל שום נציג פלסטיני לא השתתף בה, וגם נציג הארגון "ידידי כדור הארץ-המזרח התיכון" סירב לבוא. הם סבורים, שהשתתפות משמעותה מתן לגיטמציה להתנחלויות. כן השתתף השר להגנת הסביבה, גלעד ארדן, שהאשים את הפלסטינים שהם מעדיפים לפגוע באזרחיהם הסובלים מזיהום סביבתי ובלבד שלא ייאלצו לפעול במשותף עם ישראל.

מה שאין עליו ויכוח הוא העובדה, שהמצב הסביבתי מעבר לקו הירוק עגום. הדבר משתקף בדו"ח מקיף שהוכן לקראת הכנס וכתבו גורמים ישראליים הפועלים בשטחים. מסקנתו המרכזית היא, שהנזק שגורמת ההתיישבות הישראלית בשטחים (130 התנחלויות, לא כולל מאחזים) לסביבה פחות מהנזק שגורמת לה הרשות הפלסטינית.

מסקנה זו מבוססת בעיקר על בחינת דרך הטיפול בפסולת ובשפכים. בהתנחלויות יש כיום טיפול מוסדר (בדרגות שונות של טיהור) ביותר מ-80% מהשפכים. לעומת זאת, אצל הפלסטינים הרוב המכריע של השפכים אינם עוברים כל טיהור, וממשיכים לזרום בחלקם הגדול לשטח ישראל. על פי מחברי הדו"ח, ניסיונות להקים פרויקטים משותפים לשני הצדדים לצורך טיהור שפכים סוכלו בידי הפלסטינים מסיבות פוליטיות.

אשר לפסולת, בעוד בהתנחלויות מפנים את הפסולת באופן מוסדר לאתרי הטמנה, אצל הפלסטינים פועלים עשרות רבות של אתרי פסולת פיראטיים. בנוסף מתקיים שיתוף פעולה ישראלי-פלסטיני המחריף את הבעיות. הכוונה להברחת פסולת בניין מתחומי ישראל אל מעבר לקו הירוק. כותבי הדו"ח מציינים, כי "הנושא אינו נאכף דיו על ידי המינהל האזרחי והמשרד להגנת הסביבה, קיימת תופעה של שכירת קבלנים פלסטינים על ידי ישראלים לשפיכת פסולת פיראטית בשטח".

האם חוסר רצון פלסטיני לשתף פעולה עם ישראל מסיבות פוליטיות הוא ההסבר היחידי או העיקרי למצב העגום? קריאה מעמיקה בדו"ח מלמדת, שגם מחבריו מבינים שיש גורמים נוספים. אחד מהם, מנהל איגוד ערים יהודה לאיכות סביבה, ד"ר ניצן לוי, מזכיר את ההבדל משמעותי בין היכולת הארגונית והמקצועית של הפלסטינים לפעול לבין זו של ישראל ומציין, שהמשרד להגנת הסביבה לא גיבש אסטרטגיה המביאה בחשבון פער זה. בחלק אחר של הדו"ח מודים מחבריו, שבגלל מגבלות תנועה ונגישות היה קושי להקים תשתיות סביבתיות בצד הפלסטיני.

הדו"ח אינו מציין, שעצם הקמת ההתנחלויות נעשתה מתוך התעלמות משיקולים תכנוניים סביבתיים. ההתנחלויות הוקמו על מנת לתפוס שטח בעבור יהודים. דבר זה נעשה באמצעות הקמת עשרות רבות של נקודות יישוב ומאחזים קטנים, תוך כדי פיזור נרחב ויקר של תשתיות וכבישים. גם כותבי הדו"ח מודים, שבמקרים מסוימים "את המחיר למרוץ לקביעת עובדות על ידי ההתיישבות הישראלית משלם הטבע. בחלק מהבניות וההרחבות שנעשו על ידי ההתיישבות היו חריגות לתחומי שמורות טבע".

התוצאה היא, שבמשך שנים רבות לא היו להתנחלויות פתרונות ראויים לשפכים או פסולת. רק הודות למשאבים הארגוניים והמקצועיים הרבים יותר העומדים לרשות ישראל, חלק מהבעיות נפתרו בשנים האחרונות. דוגמה בולטת לכך היא ההתנחלות עפרה, שהוקמה ואף הורחבה עוד לפני שהיה לה פתרון ראוי לשפכים. היום מנסה המדינה להכשיר מכון טיהור שהוקם בשנים האחרונות בלא היתרים על קרקע פלסטינית פרטית.

למרבה הצער, העתיד הקרוב אינו מבשר טובות לסביבה ביהודה ושומרון. על רקע גידול האוכלוסייה הצפוי בצד הישראלי והפלסטיני כאחד, העומס על משאבי הסביבה יגדל באופן משמעותי. התמשכות הסכסוך אינה מותירה סיכוי רב לשיתוף פעולה. נראה, שפרט לפעולות ספורות של שיתוף פעולה מקומי, כל צד ימשיך בשלו. הישראלים ביכולת משופרת לאסוף פסולת ולטהר שפכים, והפלסטינים ביכולת מוגבלת, הנשענת בעיקר על עומק הכיס של המדינות התורמות, שאולי יצליחו לסייע בהקמת תשתית בסיסית של אתרים לטיפול במפגעים הסביבתיים.