טייסת רפאים

השימוש הגובר של צה"ל וצבאות אחרים בכלי טיס לא מאוישים משנה את זירת הלחימה המודרנית ומעורר שאלות מוסריות על ניהול קרבות מאחורי מסך מחשב. הצצה אל מלחמה המתנהלת בשלט רחוק, במלאת 40 שנים להקמת הטייסת הלא-מאוישת הראשונה בצה"ל

סגן אלוף עידו לא מחכה לשאלה הבלתי נמנעת. הוא מתאר את המציאות המוסרית כבר בתחילת הראיון: "זה לא דבר פשוט בכלל, כשאדם יושב בקרון ממוזג ומואר, אוכל יוגורט, ובסיוע שלו אדם אחר, שנמצא במרחק עשרות קילומטרים, לא יהיה בחיים בעוד פחות מ-30 שניות". זו, לדעתו, תמצית הדילמה של מפעיל כלי טיס בלתי מאויש (כטב"מ) בצה"ל, ואחת הסוגיות המרכזיות שהוא עוסק בהן כמפקד בית הספר למפעילי כטב"מים בבסיס חיל האוויר בפלמחים.

"המקצוע של מפעיל כטב"מ הביא דברים חדשים להוויה הצבאית", הוא מסביר. "אלה לוחמים שמשתתפים בצורה מאוד אינטנסיבית בשדה הקרב, קובעים גורלות בשניות ולא מסתכנים בכלל. לכאורה, זה קל יותר לאמא היהודייה, אבל הקונפליקטים של הלוחם הרבה יותר גדולים. חייל בשדה הקרב צריך קודם כל לשרוד. הוא לא צריך לחשוב יותר מדי כשהוא יורה ומסתער. למפעיל הכטב"מ הוציאו את ההישרדות מהמשוואה והוא נותר עם שיקולים מבצעיים ומוסריים בלבד".

מלחמות בשלט רחוק: פרויקט מיוחד

שלוש שנים ממלא סא"ל עידו את התפקיד, ובזמן הזה הרחיב מאוד את העיסוק בבעיות מוסריות בקורס "מפעילי הפנים" - הקצינים שמפעילים את הכטב"מים בעודם באוויר ומפקדים על משימות בלתי-מאוישות. ("מפעילי חוץ" מעלים את הכטב"מ לאוויר ומנחיתים אותו. ברגע שהוא נכנס לנתיב טיסה, הוא עובר ל"מפעיל פנים").

בסיס הכטב"מים. מלווים כל משימה צבאיתכפרי ניר

בשל הרגישות, עידו מוביל בעצמו את סדנת ה"מוסר ולחימה" בקורס ולא משאיר אותה למדריכים. והוא מתחיל את הסדנה בפעולת קיביה ב-1953, שבה הרגו חיילי צה"ל 60 מתושבי הכפר בפעולת תגמול על פיגוע ביהוד. חניכי הקורס קוראים את החיבור של פרופ' ישעיהו ליבוביץ, "לאחר קיביה", שנכתב בו: "המבחן הממשי של המוסריות אינו אלא בהכרעתו של מי שסיפק בידו לעשות והאחריות לעשייה או לאי-עשייה עליו. הניסיון המוסרי שלנו הגיע כשנעשינו אנו - נושאי המוסר המתעב שפיכת דם נקי - בעלי-יכולת ואחראים לענייני הגנה וביטחון, עניינים שבעיותיהם נראות לפעמים כניתנות לפתרון על ידי שפיכת דם נקי".

"כשנהרגים אנשים בטעות אנחנו מתייסרים, וטוב שכך", אומר עידו. "נתקלתי באנשים שהיה להם מאוד קשה. יש כאלה שהתמודדו והיו כאלה שרצו לעזוב את התפקיד. אמרתי להם, ‘זאת עבודה מלוכלכת, מי אתה רוצה שיעשה את זה? כולנו היינו רוצים להיות פרופסורים'".

טעות, טעינו

השימוש בכלי טיס בלתי מאוישים יוצר דילמות מוסריות גם בצבא ארצות הברית, במיוחד בשנתיים האחרונות, עם החלטתו של הנשיא ברק אובמה להרחיב מאוד את השימוש באמצעים אלה בלחימה באל-קאעדה בכמה מדינות - אפגניסטאן, עיראק, פקיסטאן, תימן, סומליה וסודאן.

הכטב"מים האמריקאיים מרחפים שעות מעל מדינות עוינות. מפעיליהם יושבים במרחק אלפי קילומטרים, בבסיס חיל אוויר קריץ' בנוואדה, ובלחיצת כפתור משגרים טילים למטרה. בתקשורת ובאקדמיה האמריקאית ניטשים ויכוחים עזים - האם התקיפות האלה לגיטימיות? האם אינן מהוות בעצם הוצאות להורג ללא משפט? והאם מתקיים ב"מלחמת הרובוטים" פיקוח ראוי, כדי שלא ייהרגו חפים מפשע לצד פעילי אל-קאעדה?

מל"טים בחיל האוויר: לחצו לצפייה
מל"טים בחיל האוויר: לחצו לצפייה

ויכוח זה התעורר ביתר שאת בחודש שעבר אחרי ההתנקשות בחיי מטיף אל-קאעדה, האמריקאי אנואר אל-אוולאקי, בתקיפת כטב"מ בתימן. לממשל אובמה אין ספקות: תקיפות באמצעות כטב"מ חמוש עדיפות בהרבה על משלוח כוחות קרקעיים לאזורי העימות. הן זולות בהרבה, לא נהרגים בהן חיילים אמריקאים והן גוררות פחות עימותים דיפלומטיים.

בעוד שבמערב נמשך הוויכוח הציבורי על "מלחמות הרובוטים", בישראל כמעט אין דיון פומבי בנושא. יש כמה סיבות לכך: הדיון על סיכולים ממוקדים כבר נוהל בשנות האינתיפאדה השנייה, ואף הגיע לבג"ץ. בעוד הכטב"מים האמריקאיים מאפשרים למפעיליהם לפעול ולתקוף בזירות הנמצאות לעתים בצדו השני של העולם, שם לא היו תוקפים בכלים מאוישים, השתתפות הכטב"מים בלחימה של צה"ל נעשית בחלקה הגדול מעבר לגבול, ברצועת עזה ובלבנון - מקומות שבהם כוחות קרקעיים של צה"ל פעלו באחרונה ויפעלו כנראה גם בעתיד.

מצב זה השתנה במקצת בתחילת החודש שעבר, כשאתר ויקיליקס פירסם שני מסמכים של משרד החוץ האמריקאי, שתיעדו שיחות של אלופי צה"ל עם דיפלומטים אמריקאים. לפי המסמכים, הפרקליט הצבאי הראשי הקודם, האלוף אביחי מנדלבליט, פירט לפני האמריקאים תוצאות תחקיר שעשה צה"ל לתקיפה שלו, שנהרגו בה 16 פלסטינים במסגד בעזה.

"מנדלבליט אמר שהעובדות ידועות", כתב הדיפלומט האמריקאי. "מטוס ללא טייס ירה על שני לוחמי החמאס שעמדו לפני המסגד והתוצאה היתה 16 נפגעים בתוך המסגד - בגלל דלת פתוחה שדרכה חדרו רסיסים במהלך התפילה". מנדלבליט הוסיף כי "זה היה מסגד חדש, שלא נראה כמסגד ולא היה על כל המפות, ורק אדם אחד נראה נכנס אליו במהלך 40 הדקות שלפני התקיפה. מפעיל הכטב"מ לא ידע שבמקום התנהלה תפילה".

ארגון זכויות האדם Human Rights Watch פירסם ביוני 2009 דו"ח, המבוסס על עדויות פלסטינים ברצועת עזה, ולפיו כטב"מים ישראלים פגעו והרגו לפחות 29 אזרחים פלסטינים במבצע "עופרת יצוקה". הדו"ח טען שמדובר בהפרה של דיני המלחמה, כי המפעיל יכול היה לראות שאלה אזרחים ולהסיט את הטיל כדי שלא ייפגעו.

עם פרסום הדו"ח סירב דובר צה"ל להגיב. קצין בכיר במערך הכטב"מ, שקרא אותו, אומר: "זה כאב לי, כי אני יודע כמה אנחנו עובדים למנוע מקרים כאלה. לפעמים יש כטב"מ בשמים, שכל תפקידו לחפש ולבדוק שאין בלתי-מעורבים בשטח התקיפה".

"העימות הא-סימטרי עם ארגוני טרור, שפועלים במרחבים אורבניים, בשטחים ובעזה, לוקח אותנו לקצוות", אומר סא"ל עידו. לדבריו, "המפתח הוא קודם כל מקצוענות. בדרך כלל, מקצוען גם לא עושה שגיאות מוסריות ומשיג מטרה במינימום נזק סביבתי. כשהמחבלים שולחים ילדים לאסוף חצובה של טיל אחרי ירי, זאת מקצוענות לראות שזה ילד ולא מבוגר, ולהכיר בזה שנייה לפני שמישהו מתקיף".

יום הולדת

בחודש שעבר ציינה הטייסת הבלתי-מאוישת הראשונה בחיל האוויר 40 שנה להקמתה, באירוע שהשתתפו בו מפקד החיל, אלוף עידו נחושתן, ובכירי התעשייה האווירית המייצרת את "שובל", שמשמש את הטייסת והוא כלי העבודה העיקרי במשימות מודיעין של מערך הכטב"מ.

"זה מפתיע הרבה אנשים שאנחנו פועלים כבר 40 שנה", אומר מפקד הטייסת, סא"ל צביקי. "מערך הכטב"מ נתפש כמשהו חדש ועושים בו שימוש נרחב מאז תחילת האינתיפאדה השנייה, ומכאן זה פרץ לתודעה. הכטב"מ בכלל נועד בהתחלה למלחמה בעצימות גבוהה ופחות לביטחון שוטף. היום יש כטב"מ שמלווה כל משימה צבאית".

בטייסת יש מעט מאוד גיחות לאימונים בלבד. "שובל" נוחת בדרך כלל יומיים אחרי שהמריא. בזמן הזה הוא מבצע משימות רבות מעל זירות שונות. פקודות המבצע זורמות ללא הפסק, ממגוון "לקוחות" בתוך צה"ל ובקהילת המודיעין. בגיחה אחת עשוי "שובל" להישלח לעוד ארבע-חמש משימות שלא תוכננו לפני ההמראה. מדי ארבע שעות מתחלפים המפעילים בקרון השליטה.

מגוון המשימות של הטייסת, ושתי הטייסות הנוספות הצעירות יותר שמפעילות כטב"מים, משקף את השינוי באיומים שצה"ל מתמודד אתם. המל"טים (מטוסים ללא טייס) הראשונים מתוצרת ארה"ב, שנכנסו לשירות ב-1971, היו מגושמים למדי, וצילמו רק תמונות סטילס.

אחרי מלחמת יום כיפור הוחלט להרחיב את השימוש בכטב"מים. המטרה העיקרית היתה לסייע למטוסי הקרב המאוישים להתמודד עם איום טילי הקרקע-אוויר של צבאות ערב, שהפילו עשרות מטוסים במלחמה. השימוש הנרחב הראשון בכטב"מ נעשה במלחמת לבנון הראשונה, והכלי ששימש אז היה המזל"ט (מטוס זעיר ללא טייס).

לדברי אלוף משנה אלי אנקורי, ראש מחלקת כטב"מ, חלל ומודיעין בחיל האוויר, "יש היום הבנה רחבה, שצריך להפעיל את הכלי הלא-מאויש בכל מקום שנדע להפעיל אותו. יש יתרון עצום בהפעלת כטב"מ, וגם עלות ההפעלה קטנה במידה משמעותית". באנגלית, מסכם אנקורי, "אנחנו קוראים לזה Triple D - dirty, dull, dangerous. ובעברית - מלוכלך, משעמם, מסוכן". *

הירשמו עכשיו כדי לקבל עדכון יומי מאתר הארץ
נא להזין כתובת מייל חוקית
ברצוני לקבל ניוזלטרים, מידע שיווקי והטבות


תגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות