השייח מוחמד סייד טנטאווי, ראש אל-אזהר, המוסד ללימודי הדת הסוני החשוב בעולם, מת אתמול בגיל 82. טנטאווי היה בדרכו מסעודיה לקהיר כאשר בשדה התעופה בריאד קיבל התקף לב שגרם למותו. עם מותו איבד עולם ההלכה הסוני את אחד הפרשנים ופוסקי ההלכה החשובים ביותר, ומצרים איבדה את אחד מאנשי הדת הפוליטיים המתונים, אשר העניקו לשלטון לגיטימציה דתית.

פסקי ההלכה שיוצאים מאל-אזהר משמשים מקור סמכות ברבות ממדינות האיסלאם, וגם כאשר חולקים עליהם, הם מזינים את השיח הדתי ומאזנים את הזרמים המוסלמיים-קיצוניים. מכאן החשיבות הרבה שיש לעומד בראש המוסד, ולעמדותיו הדתיות והפוליטיות.

אל-אזהר, שנוסד בסוף המאה העשירית, צבר עם השנים מעמד עליון בתחום פרשנות הדת.

אולם אל-אזהר והעומד בראשו אינם מוסד עליון, אשר מחייבים את כל הסונים בעולם לציית לפסיקותיהם. מכאן שמותו של טנטאווי איננו משאיר את הזרם הסוני ללא מנהיג, ואין בו כדי לחולל מהפך בתפישות העולם הסוניות כאשר ייבחר מחליפו.

למעשה, משנת 1961, כאשר הלאים גמאל עבד אל-נאצר את מוסד אל-אזהר וקבע בחוק כי נשיא מצרים הוא שימנה את ראשו (עד אז היה ראש אל-אזהר נבחר בהתייעצות בין חכמי הלכה בכירים), הפך המוסד לכלי שרת בידי השלטון וחדל להיות אופוזיציה דתית למהלכיו. טנטאווי, איש רך דיבור אבל נחוש בעמדותיו, שמונה לכהונתו בשנת 1996 אחרי שכיהן בתפקיד המופתי של מצרים, ידע תמיד כיצד למצוא את הפשרה בין רצונו של מובארק לבין דרישות ההלכה.

כך למשל, בשנת 2003, ערב מלחמת עיראק, פיטר מתפקידו את ראש מחלקת פסקי ההלכה באל-אזהר, שקבע כי מותר להרוג חיילים אמריקאים הנמצאים על שטח עיראק ככובשים. באותה שנה, לבקשת הנשיא מובארק, קבע כי מותר לצרפת לחוקק חוק נגד חבישת כיסוי הראש בקרב נשים מוסלמיות. גם במצרים תבע טנטאווי מנשים שלומדות באל-אזהר להסיר את הרעלה מעל פניהן.

טנטאווי לא היסס גם לבקר את החמאס, כאשר התברר שהשלטון המצרי רואה בו מפגע ואיום. הוא גרס בכמה מפסיקותיו כי אל-אזהר אינו צריך לעסוק בפוליטיקה או במדיניות חוץ. אולם פוליטיקה פנימית היתה חלק נכבד מעיסוקיו. הוא נמנע מלבקר את השלטון, תבע להחרים עיתונים ועיתונאים אשר פרסמו את דבר מחלתו של מובארק בשנת 2007, והיה מעורב מאוד בהרגעת הרוחות בין קופטים לנוצרים במדינה. בתמורה זכה טנטאווי ליד חופשית כמעט בכל הנוגע לצנזורה על סרטים, ספרים ומחזות, אשר עסקו ולו באופן שולי בדת.

עם מותו יידרש הנשיא מובארק למנות את חכם ההלכה שילך בדרכו, לפחות בנתיב הפוליטי הנוח לשלטון, במיוחד כאשר מצרים נתונה בקלחת פוליטית סוערת לקראת הבחירות לפרלמנט השנה ולנשיאות בשנה הבאה.