שורה ארוכה של הסברים יצאה השבוע מלשכת ראש המודיעין הלאומי האמריקאי בעקבות סדרת הכתבות של "וושינגטון פוסט", החושפת את התנפחות קהילת המודיעין בעקבות פיגועי 11 בספטמבר, עד כדי אובדן שליטה על אופן התנהלותה ועל הוצאותיה.

אחרי שתי כתבות שהתמקדו בעיקר במספרים ותקציבים - החלק השלישי שהתפרסם אתמול(רביעי) נקרא כמעט כמו סיפור בלשים, ועוסק במרגלים שחיים לצד האמריקאים מן השורה. הכתבה מתמקדת בעובדים ובמבנים של מערך המודיעין, החבויים לא פעם במרכזי אוכלוסייה ובפרברים. לא קל לגלות את האתרים האלה, אך העיתון הצליח לראות מעבר לעצים והחומות שנועדו להסתיר את מיקומם.

הכתבת דיינה פריסט ועמיתה מגוללים את שגרת חייהם של הסוכנים: "הם עוברים דרך קבע בדיקות פוליגרף, ומגישים דו"חות ארוכים בכל פעם שהם יוצאים לחו"ל. הם מקבלים הכשרה שמסייעת להם להתמודד עם חברים סקרנים ושכנים חטטנים. חלק נאלצים לחיות עם זהות שאולה".

חלק מהשכנים לא משקיעים מחשבה בניסיון לפצח מי עובד בבניינים המסתוריים. חלק מזהים את אנשי המודיעין על פי משקפי השמש של חברת "אוקלי", הפופולרית בקרב אלה ששירתו בעיראק או אפגניסטאן. לפעמים גם קרובי המשפחה חווים את הריחוק. אשתו של אחד העובדים בסוכנות הביטחון הלאומי, הנשואה לו זה 20 שנה, סיפרה לעיתון שפעם היה עובד הארגון, וכעת הוא עובד שם מטעם חברה פרטית. "הוא היה במלחמה, אך היא לא יודעת איפה", דיווח העיתון. "הוא עושה משהו חשוב. אין לה מושג מה".

פורט מיד שבמרילנד הפך לאחד המתחמים הגדולים ביותר של קהילת המודיעין. מדי שנה, כ-4,000 סוכני מודיעין עוברים שם אימונים. בנוסף לקושי הכרוך בתרגילי המעקב אחר "חשודים" בכלי רכב לא מסומנים, הם צריכים לזכור לא לעורר את חשד האזרחים, שלא אמורים להיות מודעים לפעילותם. וכל הזמן מזכירים להם שלא לצפות להוקרה - כפי שאמר הנשיא אובמה בביקורו במטה הסי-איי-אי באפריל: "אתם לא מקבלים קרדיט כשהכל מתנהל כשורה, אבל בטוח מאשימים אתכם כשמשהו משתבש".

תחקיר: המודיעין האמריקאי יצא מכלל שליטה מאז 11/9

כך הופרט הריגול האמריקאי