מינוי דיגיטלי של הארץ - באתר בסמרטפון ובטאבלט - חודש ראשון ב-4.90 ₪ בלבד
מצטרפים ומשדרגים לאחת מחבילות התוכן האיכותי של הארץ. עכשיו במבצע השקה! רק 4.90 ₪ לחודש הראשון. נסו עכשיו >>
הרשמה למערכת
שם פרטי
שם משפחה
דוא"ל
סיסמה
אישור סיסמה
טלפון נייד
 ?נרשמתם בעבר לאתרי קבוצת הארץ התחברו   |   שכחתי סיסמה

קטעו את בוש, הפריעו לנתניהו: הנשים בוורוד לא מוכנות לשתוק

מייסדת הארגון הפציפיסטי "הקוד הוורוד": אף אחד לא שואל שאלות קשות

כמה מפגינים פוגשים את פניהם של כ-5,000 משתתפים בכנס השנתי של ארגון "נוצרים מאוחדים למען ישראל" בוושינגטון, כל אחד עם סדר היום שלו. אחד מחזיק שלט שבו כתוב (עם שגיאות כתיב) ש"יהודים רוצחים פלסטים"; האחר קורא לכומר ג'ון הייגי, שייסד את הארגון לפני שש שנים, "רוצח ציוני"; השלישי טוען שישראל היא "השטן המודרני".

אבל הראשונה לחטוף מזעמו של אחד ממשתתפי הכנס היא מדיאה בנג'מין, מייסדת הארגון הפציפיסטי "הקוד הוורוד". האשה הצנומה, החבויה בתוך קופסה גדולה המייצגת התנחלות ישראלית, תקועה עם התחפושת המסורבלת שלה ולא מצליחה אפילו להתרחק ממנו. למזלה, הוא ממשיך לצעוד לעבר הכניסה ומכלה את זעמו במפגין אחר. המאבטחים ממהרים להכניס את האיש, בעודו עדיין צועק ומקלל, לתוך הבניין.

"אני לא יודעת מאיפה האיש הזה צץ", היא אומרת בקול קצת רועד, שלא כהרגלה. "הייתי באמצע ראיון עם עיתונאי, והוא פשוט קפץ והתחיל להטיח בי את התיק שלו. אנחנו מפגינים בדרכי שלום, מעולם לא הרמנו אצבע על אף אחד".

הפריעה לנאום נתניהו

אין ספק שהגבר עם התיק הוא לא היחיד שמתעצבן על מדיאה בנג'מין. היא החלה את דרכה כפעילה חברתית עוד בימי מלחמת וייטנאם, והפכה לאחד השמות המוכרים בתחום. אך דווקא הארגון "הקוד הוורוד" שהקימה בסן פרנסיסקו עם חברותיה הפך אותה למטרה לחצים רבים.

מאז עברו בנג'מין ופעילות הארגון לוושינגטון לפני שנה והתמסרו לפעילות, אי אפשר לפספס את הקבוצה. בשמלות וחולצות ורודות (ולפעמים כמעט בלי כלום, כמו בהפגנה האחרונה נגד חברת BP), הן (וכמה גברים שמצטרפים מדי פעם) הדבר הכי בולט בשטח. בנג'מין עשתה גיחות רבות לאפגניסטאן, עיראק, איראן ומדינות אסיה, גורשה מפקיסטאן באיומי אקדח של השוטרים, חטפה מחיילים בעת נאום בר-אילן של בנימין נתניהו, שיבשה את נאומי ג'ורג' בוש, קראה לציפי לבני "פושעת מלחמה", הפגינה נגד מזל"טים, החברות הפיננסיות, זיהום הסביבה, אפליית הומואים בצבא, והשבוע, גם נגד פיטוריה של הפקידה השחורה שירלי שרוד, שנחשדה בגזענות כלפי לבנים.

"לקראת הפלישה לעיראק, ישבנו עם חברות וחשבנו על נושא אחר - איך נוכל להעלות את המודעות לבעיות איכות הסביבה", היא מסבירה את לידת הארגון הוורוד בשנת 2002. "התחלנו לדבר על המלחמה באפגניסטאן וכמה אזרחים נהרגים שם, ועל המלחמה בעיראק. בעקבות פיגועי 11 בספטמבר (הממשל) ייסד כל מיני קודים, של התרעה אדומה, כתומה וכדומה. אז דיברנו על ?הקוד הוורוד' כמחאה נגד המלחמה".

לא עוצרות בוורוד

פריצת הדרך של הארגון ושל בנג'מין היתה בשימוע המפורסם של שר ההגנה לשעבר דונלד רמספלד, שבו הסביר את הצורך לצאת למלחמה. "בכלל לא התכוונתי להפריע לדבריו, רק להניף שלט", סיפרה בנג'מין. "אבל הקשבתי לשאלות של חברי הקונגרס ולא שמעתי אף שאלה קשה. הם לא שאלו כמה אזרחים ימותו במהלך המלחמה, כמה כסף חברת ?הליברטון' תרוויח ממנה". אז, היא אומרת, "קמתי וצעקתי ?פקחים ולא מלחמה!'". לפעמים נדמה לה, היא אומרת, "שנבחרי הציבור שלנו למעשה לא פטריוטים כי הם עושים מה שנוח להם פוליטית ויודעים שזה הורס את האומה שלנו. אבל מה לעשות, יום אחד נצטרך לוותר על האימפריה ולהפוך לדמוקרטיה אמיתית, לוותר על 800 פלוס הבסיסים שלנו בחו"ל ולהפסיק להתערב בכל מקום בעולם".

"יהודייה אכולת שנאה"

אחד המקומות הראשונים להתערב בהם לדעת בנג'מין היא ישראל. עמדה זו, שאימצה מאז עופרת יצוקה, הפכה אותה לאחת הדמויות הפחות אהודות בקהילה היהודית בארה"ב. "ביקרתי בלבנון אחרי מלחמת 2006 והייתי המומה ממידת ההרס", אמרה, "אבל רק אחרי הפלישה לעזה הרגשתי שאני, כפעילת זכויות אדם, לא יכולה להתעלם מפגיעה בזכויות האדם שישראל אחראית לה".

לדבריה, "רק בשנה האחרונה הפכתי לאובססיבית לגבי התנהגות ישראל. זה פקח לי את העיניים, כי אני באה ממשפחה יהודית רפובליקאית שתומכת בממשלת ישראל ויהי מה ואוהבת את ג'ורג' בוש, ואני אוהבת את המשפחה שלי". כעת, אומרת בנג'מין, היא מרגישה שנידו אותה מהקהילה. "זה מגיע לכדי תקיפות מילוליות ופיזיות, שלא לדבר על הכינוי ?יהודייה אכולת שנאה עצמית'. בוועידת איפא"ק האחרונה הלכתי ברחוב ומישהו קרא לי ?זונה, עלייך להתבייש שאת יהודייה'. לדבריה, "הותקפנו בישראל על ידי מאבטחיו של נתניהו כשהפגנו בנאומו בבר-אילן... אחד מעמיתי דימם ולקחנו אותו לבית חולים".

בנג'מין, 58, נולדה בלונג איילנד כסוזן בנג'מין, וכשהיתה סטודנטית החליפה את שמה למדיאה, על שם גיבורת הטרגדיה היוונית. היא למדה באוניברסיטאות טאפטס וקולומביה ועבדה עשור במדינות אמריקה הלטינית ואפריקה מטעם האו"ם וארגון הבריאות העולמי. ב-2000 התמודדה לסנאט מטעם המפלגה הירוקה בקליפורניה.

כשמזכירים לה שקוראים לה לא פעם תמימה שלא מבינה מי הצד הרע בסיפור, היא עונה: "זה נכון שהייתי בעזה חמש פעמים בשנתיים האחרונות, אבל הייתי גם בשדרות. תמיד הלכתי לצד השני. אנחנו מתנגדים גם לחמאס, אבל ישבתי לדבר אתם. אמרנו להם שאלימות נגד אזרחים זה לא בסדר, דיברנו אתם על זכויות הנשים". אפילו עם אחמדינג'אד, לפי בנג'מין, עדיף לדבר, וכשהיא נשאלת אם היא לא מוטרדת מהגרעין האיראני, היא משיבה כי זה "צבוע להתרכז באיראן, מדינה שאין לה נשק אטומי, במקום בישראל, מדינה שיש לה נשק אטומי ומסרבת אפילו להצטרף לאמנה למניעת הפצת נשק גרעיני".

האם היא לא מרגישה שהיא עושה טעויות לפעמים? "לפעמים אנחנו חושבות על אירועים שהפרענו להם, ועדיף היה להניף שלט", היא עונה. "לפעמים (אנחנו) משקיעות יותר מדי מאמץ במשהו לא ממש חשוב".



מייסדת ''הקוד הוורוד'', מדיאה בנג'מין, מחופשת להתנחלות ישראלית, וושינגטון




הוספת תגובה
תודה על פנייתך, היא תיבדק על ידי המערכת
להוספת תגובה בלתי מזוהה לחץ כאן להוספת תגובה מזוהה לחץ כאן

הקלד את הנושא

הקלד את התגובה

 
בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים עם תנאי השימוש של אתר הארץ
תודה על פנייתך, היא תיבדק על ידי המערכת
להוספת תגובה בלתי מזוהה לחץ כאן להוספת תגובה מזוהה לחץ כאן

הקלד את הנושא

הקלד את התגובה

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים עם תנאי השימוש של אתר הארץ
תודה על פנייתך, היא תיבדק על ידי המערכת
פרוייקטים מיוחדים