על אף תדהמתה מהדברים שדייוויד קמרון אמר בפני קהל טורקי, ולפיהם עזה היא "מחנה מעצר" ענק, ישראל לא היתה השבוע המדינה היחידה שתהתה מה קרה לכישוריו הדיפלומטיים של ראש הממשלה הבריטי.

בנסיעתו המתוקשרת לטורקיה ולהודו, שנערכה השבוע, קמרון הקסים את מארחיו ושימח אותם במתנות, מחמאות והבטחות. לעומת זאת, הוא הצליח להעליב לפחות שתיים מבעלות בריתה של בריטניה באירופה - צרפת וגרמניה - ובנוסף לכך את בעלת הברית החשובה והרגישה פקיסטאן. וכן, גם את ישראל.

השבוע החל בנאום לאנשי עסקים טורקים באנקרה, שבו קרא לשינוי המצב בעזה. "מצרכים הומניטריים ואנשים חייבים לזרום בשני הכיוונים. עזה לא יכולה להמשיך להיות, ואסור שתמשיך להיות, מחנה מעצר", אמר קמרון, שהתעלם מהחמאס. תגובת השגרירות הישראלית בלונדון לא איחרה לבוא: "תושבי עזה הם אסירים של ארגון הטרור חמאס. המצב בעזה הוא תוצאה ישירה של שלטון החמאס וסדר העדיפויות שלו", אמר השגריר רון פרושאור.

קמרון לא הזכיר את שליט בנאומו, אך ציין את תגובת ישראל למשט לעזה, ואמר שהיתה "לא מקובלת לחלוטין". הוא גם קרא לישראל לערוך חקירה מהירה ושקופה.

אך הפעם, לשם שינוי, ישראל היתה - כך נראה - בחברה טובה, כי לא רק היא נדהמה מתוכן הנאום בטורקיה. קמרון לא הסתפק בדברים אלה, אלא קרא לאיחוד האירופי לקבל את טורקיה כחברה, ובכך פגע בצרפת ובגרמניה המתנגדות לכך. קמרון הדגיש שהוא כועס על הקצב האטי של שיחות ההצטרפות, והזהיר מפני דחיית אנקרה בשל דעות קדומות נגד מוסלמים.

"כשאני חושב מה טורקיה עשתה למען הגנת אירופה כבעלת ברית של נאט"ו, ומה טורקיה עושה כעת באפגניסטאן לצד בעלות הברית האירופיות, מכעיס אותי לראות שמונחות אבני נגף לפני ההתקדמות שלכם לחברות באיחוד האירופי", אמר קמרון לאנשי העסקים.

נשיא צרפת ניקולא סרקוזי וקאנצלרית גרמניה אנגלה מרקל, שהציעו לטורקיה "שותפות מועדפת" במקום חברות מלאה, ודאי התבוננו בו והזעיפו את פניהם. ואולם, כל אלה היו ללא ספק רק קדימון למה שקרה אחר כך, כשקמרון בא להודו. עם בואו, קמרון פתח מיד במתקפת קסם אישי אדירה. הוא אמר שיוסר הפיקוח מעל חברות בריטיות המוכרות טכנולוגיה וסודות גרעיניים, והכריז כי שתי חברות בריטיות חתמו על הסכם לאספקת מטוסי קרב מסוג "הוק" בסכום של 700 מיליון ליש"ט. ואז מתח ביקורת חריפה על יחסה של פקיסטאן לטרור.

כל אלה, שלא במפתיע, התקבלו בסבר פנים יפות על ידי המארחים, מה שלא ניתן לומר על תגובת השכנים באיסלאמבאד, שהופתעו מאוד כשקמרון הכריז כי אסור שיורשה לפקיסטאן "לקדם את יצוא הטרור" לעולם, ובניגוד לכך תיאר את הודו "מדינה אחראית". וכאילו לא די בכך, קמרון גם תמך בקריאות להעניק לה מושב במועצת הביטחון של האו"ם.

דיבורים ישירים כאלה, שנועדו להרשים את האורחים ללא התחשבות ברגשותיהם של בעלי ברית אחרים, הם סימן ההיכר של סיורו הנוכחי של קמרון בעולם, וגרמו לאלה שהשאיר מאחור בארצו לזקוף את גבותיהם ולתהות אם קמרון הוא שלומיאל דיפלומטי, או טיפוס חדש של מנהיג שאינו מוכן לסבול שטויות.

קמרון הגן אתמול על התנהגותו ואמר: "אני לא חושב שמשלם המסים הבריטי רוצה שאסתובב בעולם ואגיד מה שאנשים רוצים לשמוע". ואולם, דייוויד מיליבנד, שר החוץ לשעבר בממשלת הלייבור, לא היה מוכן לשתוק. "יש הבדל גדול", הדגיש, "בין דיבור כן וישיר לבין פה גדול".