פנום פן, קמבודיה. גברים מערביים המבקרים ברובעי האורות האדומים במדינות עניות, מוצאים עצמם לרוב מוקפים בנערות מתחנחנות, הגוררות אותם בצחקוקים לבתי בושת. הגברים מניחים מן הסתם שהנערות עושות זאת מרצונן החופשי, ובחלק מהמקרים זה אמנם כך. אבל ראוי שכל מי שנוטה להתייחס לחיוכיהן כפשוטם, ישמע את סיפורה של סינה ואן, שהיתה פעם אחת מאותן נערות חייכניות.

סינה היא וייטנאמית שנחטפה בגיל 13 לקמבודיה, שם סוממה. כשהתעוררה, מצאה עצמה עירומה ומדממת במיטה, עם גבר לבן - שאת לאומיותו לא ידעה - אשר קנה את בתוליה. אחר כך נכלאה באחת הקומות הגבוהות של מלון נאה, והוצעה לגברים מערביים וקמבודים אמידים. כדי לאלץ אותה לחייך ולנהוג בהם בצורה מפתה, היא הוכתה באכזריות.

"המשפט הראשון שלי בקמר, שפתה של קמבודיה, היה 'אני רוצה לשכב אתך'" סיפרה סינה. "המשפט הראשון שלי באנגלית... לא ראוי לדפוס".

סינה צייתה להוראות וחייכה לגברים בארשת מפתה, מחשש שתוכה שוב אם הגברים לא יבחרו בה. אבל לפעמים, כשהכאב היה כה עז והיא סירבה לחייך, היא נגררה לחדר עינויים במרתף. "בחלק גדול מבתי הזונות יש חדר עינויים", היא אומרת. "הוא ממוקם שם כדי שלא ישמעו את הצעקות של הבנות". כמו בחדרי עינויים של בתי זונות אחרים, גם שם שיטת העינויים המועדפת היתה שימוש במכות חשמל. סינה נקשרה, הורטבה במים וחוברה לחוטי חשמל עם זרם של 220 וולט, הגורם כאבים נוראיים, אי שליטה בשלפוחית השתן ובמעיים, לעתים עד כדי חוסר הכרה.

מכות החשמל משתלבות היטב בעסקי הזנות, משום שהן גורמות כאב מייסר ומפחידות את הנערות מבלי לפגום במראה החיצוני שלהן, או לפגוע בערכן בשוק.

אחרי המהלומות ומכות החשמל, הוכנסה סינה לארון עץ מלא נמלים עוקצניות. הארון היה חשוך, מחניק וצר עד שלא יכלה להזיז את הידיים כדי לגרש את הנמלים מהפנים. דמעותיה הן ששטפו אותן מעיניה. היא נשארה כלואה שם במשך יממה או שתיים, ויותר מפעם אחת.

הסיוט של סינה הסתיים סוף סוף כששוחררה בפשיטה של המשטרה, שבמהלכה הסתנוורה מעוצמת אור היום, שלא ראתה במשך שנים. הפשיטה אורגנה ביוזמת סומאלי מאם, קמבודית שנמכרה בשעתו בעצמה לבית זונות, אבל הצליחה לברוח, לרכוש השכלה ולהקים קרן למאבק בזנות הכפויה. לאחר שחרורה, סינה החלה ללמוד והפכה לאחת מעוזרותיה הנאמנות של סומאלי. שתיהן פועלות היום יחד לשחרר נערות אחרות, למרות איומים על חייהן מצד בעלי בתי בושת.

כדי להרתיע את סומאלי, שני בעלי בתי בושת חטפו והתעללו בבתה בת ה-14; ולפני שישה חודשים, נעלמה גם בתה של פעילה אחרת נגד הזנות הכפויה (המתורגמנית שסייעה לי לראיין את סינה).

סחר בשפחות מין אינו אלא גרסת המאה ה-21 של סחר עבדים. אחד ההבדלים בינו לבין נגע העבדות מהמאה ה-19, הוא שחלק גדול מהעבדים המודרניים האלה ימותו מאיידס לפני גיל 30. וכך, אי אפשר שלא להיפעם מעוז רוחם של הלוחמים המודרניים בעבדות, דוגמת סומאלי וסינה. הן מסכנות את חייהן כדי לעזור לבנות שעדיין כלואות בבתי הזונות, עם מידת האמינות והניסיון הדרושה למאבק כזה.

יש לקוות שברק אובמה והילרי קלינטון יראו בעבדות עניין לא גמור, ויכללו אותה בסדר היום הבין לאומי שלהם. כל עוד נערות בנות 14 סופגות - גם ברגע שבו אתם קוראים שורות אלה - מכות חשמל שנועדו לאלץ אותן לחייך לתיירים אדישים, משימתם של הלוחמים לביטול העבדות טרם הושלמה.

55,000

נערות ונערי ליווי פועלים בקמבודיה

35%

לפי יוניצ"ף, הם קטינים מתחת לגיל 16

47%

מהם סבלו לפחות פעם אחת ממחלות מין

תצלום: AFP