"זה התחיל בפולין" הוא שמו של הקונצרט שישודר היום מן המספנות בגדנסק, בחגיגות 20 השנה לנפילת הקומוניזם. עבור הפולנים, שם הקונצרט הוא קביעה היסטורית נחרצת, המסכמת את חלקה של מדינתם באחד התהליכים החשובים במאה. לא משנה שהגרמנים יטענו לעולם שסמל הקריסה הוא נפילת חומת ברלין שלהם, לא חשוב שבתשדיר שהפיק האיחוד האירופי לכבוד האירוע זוכה פולין לשניות מעטות בלבד. לפולנים יש האמת שלהם, מלווה בתסכול מתמשך.

"בניגוד למסורת הרומנטית של פולין, הקומונזים לא נפל במהפיכה סוערת ובעלייה על הבריקדות, אלא בהסדר של שיחות השולחן העגול (בהן השתתפו השלטון הקומוניסטי, תנועת סולידריות והכנסייה - ל"ג)", אומרת שגרירת פולין בישראל, אגנשקה מאגדז'ק-מישבסקה; "לעתים אני מרגישה שחסר להם הרגע המכונן הספקטקולרי הזה נוסח נפילת החומה. אבל הרגע המכונן היה בכל זאת אצלנו, כשבביקורו בפולין ב-1979 נתן יוחנן פאולוס השני את ברכת הדרך".

ממקום עבודתה אז בירחון קתולי חשוב בפולין, עקבה אז מאגדז'ק-מישבסקה אחר ההמונים שהגיעו למיסה, ולא ידעו כלל כמה הם רבים. כשלמחרת היום, כשהטלוויזיה, הנשלטת על ידי הקומוניסטים, התירה לשדר את תמונות האפיפיור אך לא את ההמון שבא לראות אותו, ידעה שגם הם הבינו - והבינה שמתחיל תהליך.

אחר כך באה השביתה הראשונה במספנות בגדנסק, בהנהגת לך ולנסה. אחר כך קמה תנועת סולידריות - וכל השאר כבר באמת היסטוריה, אם כי לא לגמרי. עד היום יש בפולין גורמים הטוענים כי אסור היה ללכת להסדר בשיחות השולחן העגול אלא למהפיכה, גם עקובה מדם; דווקא בימים אלה, מוצאים עצמם מנהיגי ארגון העובדים סולידריות מפגינים במפלצת הבטון הכעורה, המסמלת את השלטון הסובייטי בוורשה, במחאה על סגירת המספנות המוזנחות שלהם. לא פלא שבעיצומן של החגיגות המתקיימות עתה, עולה מדי פעם השאלה אם המצב עתה טוב יותר, או שמא הורע.

"עצם העבודה שאפשר להציג את השאלה היא ההוכחה הניצחת לכך שבוודאי טוב יותר", אומרת מאגדז'ק-מישבסקה; "טוב יותר, אבל לגמרי אחרת. אני מכירה את הציבורים שהתרגלו לכך שהשלטון מקבל עבורם את כל ההחלטות, ולהם אכן קשה יותר. אבל תראו למה הגענו ב-20 שנה: אנחנו מנהלים מדיניות חוץ עצמאית, רקמנו יחסי ידידות עם ארה"ב, פולין חברה בנאט"ו ובאיחוד האירופי. זה נכון שנשמעות תלונות על קיפוח ותביעות ליתר השפעה של פולין באיחוד, אבל לקח לנו זמן להבין איך המנגנון הזה פועל. חברות באיחוד האירופי היא פוליטיקה של פשרות, שזרה לאופי הלאומי שלנו".

תודה לאל על המורשת הסובייטית

השגרירה בישראל, שכיהנה בעבר כקונסולית בארה"ב - תפקיד שהביא אותה למפגש קרוב עם יהודי אמריקה - סבורה שלקריסת הגוש הקומוניסטי היתה עוד תוצאה מבורכת: חידוש הקשרים עם ישראל. "יש לנו יחסים אסטרטגיים ושיתוף פעולה עמוק עם ישראל", היא מדגישה. היא שוללת על הסף את האפשרות כי השינוי ביחסה של ארה"ב לישראל עשוי לגרור גם שינוי ביחסה של פולין.

את יום נפילת הקומוניזם מציינים בפולין ב-4 ביוני, התאריך שבו, לפני 20 שנה, התקיימו הבחירות הכמעט חופשיות הראשונות במדינה. הקומוניסטים, שהפנימו את השינוי רק חלקית, הקצו אז מקומות בפרלמנט גם למועמדים מן האופוזיציה, אך חששו שלא יימצאו להם די תומכים כדי להרגיע את הרוחות. אבל בסופו של דבר, כבשה האופוזיציה את כל הבית העליון ואת כל המקומות שהוקצו לה בבית התחתון. ההרמוניה הזאת נראית אוטופית משהו כשחגיגות ה-20 הופכות עתה לזירת התגוששות בין המפלגות המתמודדות בבחירות לפרלמנט האירופי.

העובדה שהתאריך ההיסטורי הזה חופף למשבר העולמי, המזוהה עם שבר של קפיטליזם, היא כמעט חסרת משמעות בפולין. "זה לא המשבר של הקפיטליזם שלנו, שרחוק מאוד מן החלום הקפיטליסטי האמריקאי", אומרת מאגדז'ק-מישבסקה, "אנחנו לא רק עניים מכדי להיות חלק מן החלום הזה, אלא גם מקיימים עדיין רשת ביטחון חברתית שמגוננת על הציבור. אפילו מורשת מן השיטה הסובייטית נשארה לנו, בדמות ארגוני עובדים עם עוצמה שהיתה לארגוני העובדים בבריטניה בעידן טרום-תאצ'ר".

על אף המשבר העולמי, ולמרות שובו לאופנה של קרל מרקס, השמאל הפולני לא מתחזק. הוא נותר קטן ומפורר. במדינה המונעת על ידי פוליטיקה של זיכרון, המאבק הגדול מתמקד בשאלה מי הוא היורש האמיתי של תנועת סולידריות. "כולנו", אומרת השגרירה בלשון דיפלומטית; "כל אלו שלא רק נטלו חלק במהפיכה, אלא גם אימצו את הערכים שלה. על פני 20 שנה איבדנו משהו מן הנאיוויות של חלוקת העולם לטובים ורעים, אבל אנחנו עדיין סיפור הצלחה ענק".

מהפכת פולין, מבשרת סתיו העמים

ב-4 ביוני 1989, נהרו 27 מיליון אזרחי פולין לעשרות אלפי קלפיות במדינה כדי להשתתף במערכת הבחירות הדמוקרטית הראשונה מאז 1947 לפרלמנט הפולני. "המונופול הסטליניסטי גזל את המשק שלנו ואת זכויותינו החברתיות והפוליטיות. עכשיו זה הזמן להחזירם. אתם תהיו אחראים אם יבוא הכישלון", צעק מנהיג תנועת הפועלים "סולידריות", לך ואלנסה, בנאום שנשא מול כ-50 אלף האנשים שבאו לשמוע אותו בבידוגשץ' ערב הבחירות.

בקיץ 1980 פתחו עשרות אלפי פועלים בשביתה בשל החלטת הממשלה לעלות את מחיר הבשר ומוצרי יסוד אחרים. תחת הנהגתו של החשמלאי לך ואלנסה, הפועלים תבעו לא רק שיפור בשכרם אלא גם את ביטול הצנזורה, הרחבת חופש הדת והכרה ב"סולידריות" כארגון פוליטי יציג. התמיכה העממית שהפועלים זכו לה אילצה את השלטונות לנהל עמם מגעים. ב-31 באוגוסט נחתם הסכם, שנתן ל"סולידריות" מעמד של כארגון עצמאי ובלתי תלוי.

החודשים שלאחר החתימה זכו לכינוי "פסטיבל החירות". 10 מיליון אנשים הצטרפו לסולידריות, הצנזורה רוככה, והחל דיון ציבורי על תיקון המדינה. תקופה זו באה לסיומה לאחר 16 חודשים כשראש ממשלת פולין, הגנרל וויצ'ך ירוזלסקי, הכריז על משטר צבאי. תוך חודשים, ירוזלסקי טיהר את אמצעי התקשורת, אסר על פעילויות של סולידריות ושלח פעילי ארגון לכלא. הפולנים נאלצו לחזור לעבודה ולהשלים מחדש עם המשטר המדכא.

בניסיון לזכות באמון הציבור, ירוזלסקי הנהיג רפורמות פוליטיות והכריז ב-1986 על חנינה לכל מי שנכלא בתקופת המשטר הצבאי. אלא שבעיותיה הכלכליות של פולין ריחפו מעל ניסיונות הפיוס - האינפלציה הגבוהה, החובות למערב והצניחה בייצוא שוב הביאו את הממשלה להכריז ב-1988 על העלאת מחירי מוצרי היסוד. צעד זה היווה את הרקע לשביתות רבות שפרצו בחודשים הבאים.

לאחר שהבין שניסיונותיו להשיג לגיטימציה ולחזק את המשטר לא נשאו פרי, הכריז ירוזלסקי על כוונתו לפתוח במו"מ עם נציגי סולידריות. בפברואר 1989 נפגשו נציגי הממשל ונציגי האופוזיציה לסדרת פגישות שכונו "שיחות השולחן העגול". 94 השיחות שנערכו בחודשיים הבאים בין האופוזיציה בראשות ואלנסה לממשלה שינו לגמרי את מבנה החברה והממשל בפולין. לבסוף, הוחלט על קיום בחירות, שבה "סולידריות" תתמודד על כיסאות בבית התחתון - ה"סיים" - ובסנאט. התנאי שהציבה הממשלה היה שרק % 35 מהמושבים בסיים יועמדו לבחירה.

תוצאות הבחירות הדהימו את הקומוניסטים. מועמדי סולידריות זכו בכל 161 מושבי הסיים, שעליהם הורשו להתמודד, וב-99 מתוך מאה כיסאות הסנאט. ב-18 באוגוסט 1989 ביקש ירוזלסקי מחבר תנועת סולידריות, תדיאוש מזובייצקי,להרכיב את הממשלה. ב-24 באוגוסט היה מזובייצקי לראש הממשלה הלא קומוניסטי הראשון מזה 40 שנה במזרח אירופה. ב-1990 מונה ואלנסה לנשיא המדינה במקום ירוזלסקי שפרש.

האבן שנזרקה לתוך הנהר הקומוניסטי, ששטף את מזרח אירופה, יצרה אדווה שהפכה לנחשול אדיר שבישר את סוף השלטון הסובייטי. ב-9 בנובמבר קרסה חומת ברלין, ובאותו חודש סילקו תושבי צ'כוסלובקיה את הקומוניסטים מהשלטון ובבולגריה יצאו אזרחים לרחובות בדרישה לדמוקרטיזציה מלאה. ביוני 1990 הם השיגו את מבוקשם; בדצמבר 1989 הוצא להורג הדיקטטור הרומני, ניקולאה צ'אוצ'סקו, ומפלגתו הוצאה מחוץ לחוק; רפובליקות של ברה"מ, אסטוניה ולטביה, השיגו את עצמאותן.

בדצמבר 1989 הכריזו ארה"ב וברה"מ על סיום המלחמה הקרה. שנתיים לאחר מכן, בדצמבר 1991, התפרקה סופית ברית המועצות.

רועי ברק