שלום שיקגו.

אם יש מישהו שעדיין מטיל ספק בעובדה שאמריקה היא המקום בו הכל אפשרי, שעדיין שואל את עצמו אם חלומם של אבותינו המייסדים חי וקיים, שעדיין תוהה על כוחה של הדמוקרטיה שלנו, הלילה קיבלת את התשובה.

זאת תשובה שניתנה על ידי תורות ארוכים, שהשתרכו ליד בתי ספר וכנסיות במספרים שטרם נראו כמותם, על ידי אנשים שחיכו שלוש וארבע שעות, רבים מהם בפעם הראשונה בחייהם, משום שהאמינו שהפעם חייבת להיות שונה, שקולותיהם יכולים להביא את השינוי. זאת תשובה שניתנה בידי צעירים וזקנים, עשירים ועניים, דמוקרטים ורפובליקאים, שחורים, לבנים, היספאנים, אסייתים, אינדיאנים אמריקאיים, הומוסקסואלים, סטרייטים, נכים ושאינם נכים. אמריקאים ששיגרו מסר לעולם: מעולם לא היינו רק אוסף של יחידים או של מדינות כחולות ואדומות. אנחנו, ותמיד נהיה, ארצות הברית של אמריקה.

זאת תשובה שניתנה בידי אלה שרבים אמרו להם במשך זמן רב כל כך לנהוג בציניות, בפחד ובספקנות לגבי מה שאנו יכולים להשיג. הם הניחו את ידיהם על כנפי ההיסטוריה ופרשו אותן לקראת תקווה לעולם טוב יותר. זמן רב עבר, אבל הערב, בגלל מה שחוללנו היום בבחירות האלה וברגעים מכריעים אלה, השינוי הגיע לאמריקה. מוקדם יותר הערב קיבלתי טלפון מלא נדיבות מהסנאטור מקיין. סנאטור מקיין נאבק בעוז בקמפיין הזה, והוא לחם אפילו זמן רב יותר ומלחמות עזות יותר למען המדינה שהוא אוהב. הוא הקריב קורבנות למען אמריקה שרובנו איננו יכולים אפילו לדמיין מהם. אנו נמצאים במקום טוב יותר הודות למנהיג האמיץ והבלתי אנוכי הזה.

אני מברך אותו; אני מברך את המושלת פיילין על כל מה שהשיגו, ואני מצפה לשתף עמם פעולה כדי לחזק את הבטחתה של האומה הזאת בחודשים הקרובים.

לא הייתי עומד כאן הערב ללא התמיכה הסוחפת של חברתי הטובה ביותר ב 16 השנים האחרונות, עמוד התווך של המשפחה, אהבת חיי, הגברת הראשונה הבאה: מישל אובמה. סשה ומליה, אני אוהב את שתיכן יותר משאתן יכולות לדמיין. זכיתן בגור הכלבים החדש שבא איתנו לבית הלבן.

וגם אם היא אינה עוד עמנו, אני יודע שסבתי צופה בי מלמעלה, יחד עם המשפחה שהפכה אותי למי שאני. אני מתגעגע אליהם הלילה.

לאחותי מאיה, אחותי עלמה, לכל אחי ואחיותי, תודה לכם על התמיכה שהענקתם לי. אני אסיר תודה להם ולמנהל הקמפיין שלי, דיויד פלוף, הגיבור הבלתי נראה של הקמפיין הזה, שהרים את הקמפיין הפוליטי הטוב ביותר, אני חושב, בהיסטוריה של ארצות הברית של אמריקה. לאסטרטג הראשי שלי דיויד אקסלרוד, שהיה שותפי לאורך כל הדרך.

מלים לא יוכלו לתאר את גודל החוב שאני חב להם. אני מודה לצוות הקמפיין הטוב ביותר בתולדות הפוליטיקה. גרמתם לזה לקרות, ולנצח אהיה אסיר תודה על יכולת ההקרבה שלכם. מעל הכל, לעולם לא אשכח למי שייך הניצחון הזה. הוא שייך לכם. לכם.

מעולם לא הייתי המועמד המוביל לנשיאות. לא התחלנו את הקמפיין עם כסף ותמיכה רבים. הקמפיין לא נרקח בהיכלות ואשינגטון. הוא התחיל בחצרות האחרויים של דה מוין, בחדרי האורחים של קונקורד ובמרפסות של צ'רלסטון. הוא נבנה על ידי האיש והאישה העובדים, שנתנו מחסכונותיהם הקטנים חמישה דולר, עשרה דולר ועשרים דולר למען המטרה.

הקמפיין התחזק הודות לצעירים שדחו את המיתוס על האדישות של דורם, שעזבו את בתיהם ומשפחותיהם למען משרות שהציעו להם תשלום נמוך ומעט שעות שינה. הוא התחזק הודות לאנשים שכבר אינם צעירים כל כך, שגברו על הקור המקפיא והחום הלוהט כדי לדפוק על דלתות זרים.

זה הניצחון שלכם, ואני יודע שעשיתם זאת לא רק כדי לזכות בבחירות. אני יודע שלא עשיתם את זה אך ורק למעני. עשיתם את זה כי הבנתם את גודל המשימה. גם כשאנו חוגגים הלילה, אנו יודעים שאתגרי המחר הם הגדולים בעידננו: שתי מלחמות, כוכב בסכנה, משבר כלכלי הגרוע ביותר מזה עשור. גם כשאנו עומדים כאן הלילה, אנו יודעים שאמריקאים אמיצים מתעוררים במדבריות עיראק ובהרי אפגניסטאן ומסכנים את חייהם למעננו. אמהות ואבות ישכבו ערים בזמן שילדיהם ירדמו, ויתהו כיצד לשלם את המשכנתה או את חשבונות הבריאות, כיצד יחסכו לחינוך האקדמי של ילדיהם.

יש לרתום אנרגיות חדשות, ליצור מקומות עבודה חדשים, לבנות בתי ספר חדשים. להתמודד עם איומים, בריתות לכרות. הדרך תהיה ארוכה. ההר יהיה תלול. אולי לא נגיע לשם עוד שנה, ואולי גם לא בתקופת הכהונה הזאת. אבל, אמריקה, מעולם לא הייתי כל כך מלא תקוה כמו שאני מלא תקוה הלילה, מאמין שנגיע לשם. אני מבטיח לכם, אנו כעם נגיע לשם.

תמיד אהיה כן אתכם לגבי האתגרים העומדים בפנינו. אקשיב לכם, במיוחד כשלא נסכים זה עם זה. ומעל הכל, אבקש מכם להצטרף למשימה להחיות את האומה הזאת, בדרך היחידה בה הדברים נעשים באמריקה ב 221 בשנים האחרונות: לבנה על לבנה, יד ועוד יד.

מה שהחל לפני 21 חודשים באמצע החורף לא יכול להסתיים בערב הסתוי הזה. הניצחון לבדו אינו השינוי שאנו מחפשים. הוא הסיכוי היחיד שלנו לחולל את השינוי. וזה אינו יכול לקרות אם נחזור אחורה. זה לא יוכל לקרות בלעדיכם, ללא רוח חדשה של שירות, של הקרבה.

הבה נקרא לרוח החדשה של פטריוטיות, של אחריות, בה כל אחד מאיתנו עובד קשה יותר ולא מתבונן אך ורק בעצמו אלא באחרים.

אם למדנו משהו מהמשבר הכלכלי הרי זה שאיננו יכולים לחיות על וול סטריט בשעה שמיין סטריט סובל. במדינה הזאת, אנו עולים ונופלים כאומה אחת, כעם אחד. כפי שאמר לינקולן לאומה שהיתה מפולגת בהרבה מזו שלנו כיום, איננו אויבים אלא חברים. יתכן שיש מתחים ביננו, אבל אל לנו לחתוך את קשרי האחווה ביננו.

הבה נזכור שהיה זה אדם מהמדינה הזאת שהיה הראשון לשאת את דגל המפלגה הרפובליקאית לבית הלבן, מפלגה שנוסדה על ערכי החופש האישי והאחדות הלאומית. אלה הם ערכים שכולנו חולקים. ובשעה שהמפלגה הדמוקרטית זכתה בניצחון גדול הלילה, אנו עושים זאת במידה של ענווה ונחישות לרפא את המחלוקות שהאטו את התקדמותנו.

לכל האמריקאים שבתמיכתם עדיין לא זכיתי, אולי לא זכיתי בקולותיכם הלילה, אבל את קולכם אני שומע. אני זקוק לעזרתכם. ואני אהיה גם הנשיא שלכם.

לכל אלה שמסתכלים בנו הלילה מחופים אחרים, מפרלמנטים וארמונות, לאלה שהתקבצו סביב למכשירי רדיו בפינות הנשכחות של העולם: כל אחד מהסיפורים שלנו הוא ייחודי, אבל גורלנו משותף, ובוקר חדש של הנהגה אמריקאית עומד בפתח.

לאלה שהיו רוצים להחריב את העולם: אנו נביס אתכם. לאלה שמבקשים שלום וביטחון: אנו נתמוך בכם. ולכל אלה שתהו אם לפידה של אמריקה עדיין בוער: הלילה אנו מוכיחים שוב שחוסנה האמיתי של האומה אינו פרי נחת זרוענו או עושרנו, אלא מחוסנם התמידי של רעיונותינו: דמוקרטיה, חירות, אפשרויות ותקווה בלתי מנוצחת.

זאת גדולתה האמיתית של אמריקה: העובדה שאמריקה יכולה להשתנות. האחדות שלנו יכולה להיות מושלמת. מה שכבר השגנו יעניק לנו תקווה באשר למה שאנו יכולים וחייבים להשיג מחר.

בבחירות היו סיפורים רבים שיסופרו לאורך הדורות. אבל האחד עליו אני חושב הלילה הוא סיפור על אישה שהצביעה באטלנטה. היא דומה למיליונים אחרים שעמדו בתור כדי להשמיע את קולם, לבד מפרט אחד: אן ניקסון קופר היא בת 106.

היא נולדה דור אחרי העבדות; בזמנים בהם לא היו מכוניות על הכבישים או מטוסים בשמים; בזמנים בהם מישהי כמוה לא יכלה להצביע משתי סיבות: משום שהיתה אישה ובגלל צבע עורה.

הלילה אני חושב על כל מה שניקסון קופר ראתה במאה שנות חיים באמריקה: כאבי הלב והתקווה; המאבק וההתקדמות; הזמנים בהם אמרו לנו שאנחנו לא יכולים, והאנשים שהמשיכו להיאבק עד שאמריקה זעקה: כן, אנחנו יכולים.

בזמנים בהם קולות הנשים הושתקו ותקוותיהן בוטלו, היא חיה לראות את הרגע בו תגיע לקלפי. כן, אנחנו יכולים. כשהיאוש נשמע ברחבי הארץ, היא ראתה את האומה כובשת את פחדיה עם "ניו דיל", משרות חדשות ותחושה חדשה של מטרה משותפת. כן, אנחנו יכולים.

הקהל: כן, אנחנו יכולים.

אובמה: כשהפצצות נפלו בנמלינו והרודנות איימה על העולם, היא היתה שם והיתה עדה לעלייתו של דור חדש ולתחיית הדמוקרטיה. כן, אנחנו יכולים.

הקהל: כן, אנחנו יכולים.

אובמה: היא ראתה את האוטובוסים במונטגומרי, התקוות של ברמינגהם, הגשר בסלמה, והיא ראתה את המטיף מאטלנטה שאמר לנו: 'אנו נתגבר'. כן, אנחנו יכולים.

הקהל: כן, אנחנו יכולים.

אובמה: אדם הניח את כף רגלו על הירח, החומה נפלה בברלין, העולם התחבר בעזרת המדע והדמיון שלנו. והשנה, בבחירות האלה, היא נגעה באצבעה על מסך והצביעה, משום שאחרי 106 שנים באמריקה, בזמנים הטובים ביותר ובשעות האפלות ביותר, היא ידעה שאמריקה יכולה להשתנות. כן, אנחנו יכולים.

הקהל: כן, אנחנו יכולים.

אובמה: אמריקה, הגענו עד הלום. ראינו כל כך הרבה. אבל יש עוד כל כך הרבה לעשות. לכן, הלילה, בואו נשאל את עצמנו אם ילדינו יחיו כדי לראות את המאה הבאה; אם בנותי יהיו בנות מזל במידה כזאת לחיות זמן רב כל כך כמו אן ניקסון קופר, לאיזה שינוים הן יהיו עדות? איזה התקדמות עשינו?

זה הזמן שלנו, להחזיר את אנשינו לעבודה ולפתוח דלתות של הזדמנויות לילדינו; לשקם את השיגשוג ולקדם את השלום; לאשש את החלום האמריקאי ולאשר את האמת הבסיסית הקובעת שאנו אחד; שבשעה שאנו נושמים, אנו מקווים ואנו נתקלנו בציניות ובספקות ואלה שאומרים לנו שאיננו יכולים, אנו נשיב להם באמונה העל זמנית הזאת שמאחדת את נשמות אנשינו: כן, אנחנו יכולים

תודה לכם. אלוהים מברך אתכם. אלוהים מברך את ארצות הברית של אמריקה.

אובמה ורעייתו מישל. אהבת חיי