כל מי שמכיר את ההיסטוריה של המיעוט השחור בארצות הברית מודע היטב לסכנה שבהיסחפות לנוכח "רגע היסטורי". כל פריצות הדרך הקודמות שהשיגו השחורים במאבקם לשוויון זכויות ולקיום של כבוד לוו, לעתים מיידית, בריאקציה קשה מצד הרוב הלבן. לברק אובמה, נשיאה ה-44 של ארצות הברית, צפויים זמנים לא קלים בבית הלבן, ולא מן הנמנע שבחירתו תעורר בקרב ציבורים לבנים מסוימים עוינות ותסכול. ברור גם לחלוטין שאובמה לא יצליח לעקור מן השורש את הבעיות הרודפות את הקהילה השחורה, הממשיכה לסבול לא רק מההשלכות של 250 שנות עבדות ועוד מאה שנות אפרטהייד בדרום, אלא גם מכשלים חברתיים ותרבותיים חדשים שנוצרו בעשורים האחרונים של חיים בגטאות העירוניים בצפון ובמערב.

בחירת אובמה אינה מבשרת את תחילת הסוף של דיכוי השחורים באמריקה, ומבחינות מסוימות, היא אף עשויה להקשות על המשך המאבק לשוויון הזדמנויות, אפליה מתקנת, וביטול ההפרדה הגזעית דה-פקטו, שממשיכה גם היום להאפיל על חייהם של רוב השחורים.

העובדה שאפרו-אמריקאי הצליח להיבחר לנשיאות תעניק ללבנים המעוניינים בכך את התירוץ האולטימטיווי לטיעון שלפיו לבני המיעוט הזה אין יותר על מה להלין וכי אובמה הוכיח שיש שוויון הזדמנויות באמריקה המודרנית והכל שאלה של רצון.

מנהיגי הקהילה השחורה יצטרכו כעת לחשוב על דרכים חדשות להסביר מדוע לממסד באמריקה יש מחויבות מוסרית לסייע לצאצאי העבדים להיחלץ ממעגל העוני, הפשע והבורות שבו הם לכודים. הרי לא כל ילד שחור הוא ברק אובמה, ולא לכולם יש סבתות מסורות שיעניקו בית חם וחינוך משובח לנכד מוכשר שהוריו אינם מסוגלים לגדלו. רוב הילדים בדטרויט, פילדלפיה ולוס אנג'לס עדיין זקוקים נואשות למדינה ולמוסדותיה.

למרות זאת, אי אפשר היה שלא להתרגש אתמול יחד עם ג'סי ג'קסון, אופרה וינפרי, ותיקי התנועה לזכויות האזרח, ומיליוני האפרו-אמריקאים שהזילו דמעה אל מול הבלתי-ייאמן. לא הם ולא אמריקאים אחרים ציפו לראות כדבר הזה בימי חייהם, ולא בכדי. אין שום דבר בהיסטוריה של היחסים בין הגזעים, גם לא בשנים האחרונות, שיכול היה לרמוז על העתיד להתרחש במערכת הבחירות של 2008. אבל על הבמה בגרנט פארק, שיקגו, עמד אמש האיש שהעז והצליח. לצדו עמדה גם משפחתו, המשפחה השחורה הראשונה שתעבור לבית הלבן. לרגע אחד, היטשטשה המאה ה-21. אי אפשר היה להימלט מהדמיון בין פניהן של הבנות מליה וסשה לאלו של ילדות בנות גילן שלפני מאה וחמישים שנה עמדו על השרפרפים בשווקי העבדים של ריצ'מונד וניו אורלינס ונמכרו לכל המרבה במחיר, כשאמותיהן, בנות דמותה של מישל אובמה הנאה והאצילית, נותרות מאחור ממררות בבכי אין אונים. אין ספק שהדרך עודנה ארוכה ומפותלת, אבל יום בחירתו של ברק אובמה לנשיאות הוא אחד מהימים המפוארים, האופטימיים והחשובים בתולדות ההתיישבות בעולם החדש. אשרינו שזכינו לראותו.

ד"ר שטרנהל היא מומחית להיסטוריה של ארה"ב