ניו יורק טיימס

האפיפיור בנדיקטוס ה-16 חתם על מסמך, שמאפשר לכנסיות רבות יותר לאמץ את טקס המיסה הלטיני הישן - כך מסרו מקורות בוותיקאן. התפילות הלטיניות, שהיו נהוגות עוד מימי הקיסרות הרומית המערבית, כמעט נעלמו במהלך שנות השישים. זאת לאחר ועידת הוותיקאן השנייה, המהפכנית, שאישרה תפילה בשפות המקומיות, לצד שורת רפורמות אחרות במדיניות הכנסייה - כולל שינוי היחס ליהודים. מבקריו של בנדיקטוס חוששים כי החזרת הלטינית משקפת כרסום מתמשך בהחלטות שהתקבלו אז, ועלולה לעורר זעם בעולם היהודי.

החלטתו של האפיפיור נעשתה במענה לדרישה רבת-שנים של המחנה השמרני בכנסייה. לטענת השמרנים, הטקס הלטיני מרגש ואותנטי יותר מהמיסה המודרנית. בטקס המיסה המסורתית הכומר מפנה גבו לקהל ומתפלל, לעתים בלחש, בלטינית, שפה שמובנת לחלק מזערי ממיליארד המאמינים הקתולים בעולם. הרעיון שמאחורי השינוי שקבעה ועידת הוותיקאן השנייה היה להפוך את המיסה לנגישה יותר. בטקס זה הכומר יכול לפנות לקהל, ולערב את המאמינים בתפילה ובשירה בשפות המקומיות.

המסמך שעליו חתם בנדיקטוס יאפשר לכמרים לחזור אל טקס המיסה המסורתי, וזאת ללא צורך באישור ההגמון שלהם - שנדרש לפי החוק הנוכחי. עם זאת, הוותיקאן לא יחייב חזרה לטקס הישן.

אך הוויכוח אינו רק על הטקס, אלא על המורשת של ועידת הוותיקאן השנייה, שהתכנסה בשנים 1962-1965, וקיבלה כמה החלטות ליברליות שביקשו להביא למודרניזציה של הקתוליות. חלק מהשמרנים הקתולים מתייחסים אל הנהגת טקסי התפילה המודרניים כתחילתה של הידרדרות הכנסייה מאז ועידה זו, ומקווים שהטקסים הישנים יחיו את האמונה.

מנגד, יהודים וקתולים המעורבים ביחסים בין הדתות הביעו דאגה מכך שהמיסה הישנה כוללת פסקאות הפוגעות ביהודים, בהן קריאה להמרת דתם לנצרות. הכומר קית פקלרס, מומחה לטקסי התפילה העובד באוניברסיטה הגרגוריאנית ברומא, הסביר: "עשינו התקדמות עצומה ביחסי יהודים-נוצרים בארבעים השנים מאז ועידת הוותיקאן השנייה. מה תהיה המשמעות לכך שאנו נשוב כעת להתפלל למען המרת דתם של היהודים? איני מאמין שהם שקלו את כל הסכנות האפשריות בצעד הזה".

ההגמון קיירן קונרי מארונדל וברייטון שבאנגליה אמר כי "יש שעלולים להבין מכך שבנדיקטוס עצמו אינו תומך לחלוטין ברפורמות של ועידת הוותיקאן".

ועידת הוותיקאן השנייה

ב-1962 כינס האפיפיור יוחנן ה-23 ועידה מיוחדת של הגמונים מכל העולם. הוועידה, שהתפזרה ב-1965, הובילה שורת רפורמות, בהן מעבר לניהול רוב הטקסים הדתיים בשפות האם של המאמינים (במקום לטינית) ושינוי היחס ליהודים. נקבע שלא כל היהודים בזמנו של ישו - ולא כיום - אחראים לצליבתו. האפיפיור בנדיקטוס ה-16 (למעלה) כירסם בהחלטות הוועידה, כשהחליט באחרונה לאפשר לכמרים לנהל טקסים בלטינית, גם בלי אישור מההגמון שלהם

תצלום: אי-פי