המהדורות הדיגיטליות של הארץ - באתר בסמרטפון ובאייפד - חודש ראשון ב-4.90 ₪ בלבד
מצטרפים ומשדרגים לאחת מחבילות התוכן האיכותי של הארץ. עכשיו במבצע השקה! רק 4.90 ₪ לחודש הראשון. נסו עכשיו >>
הרשמה למערכת
שם פרטי
שם משפחה
דוא"ל
סיסמה
אישור סיסמה
טלפון נייד
 ?נרשמתם בעבר לאתרי קבוצת הארץ התחברו   |   שחזרו סיסמה

החלוצים היהודים של יוטה

לפני מאה שנה חיפשו כמה משפחות יהודיות חיים פשוטים יותר, הרחק מהכרך בחוף המזרחי של ארה"ב. חמש שנים לאחר שהקימו התיישבות יהודית במדבר יוטה, הן נאלצו לשוב על עקבותיהן

בשבת שטופת שמש בספטמבר, באה ליליאן בראון-פוגל בכיסא הגלגלים שלה לאתר קבורה קטן בקרבת גאניסון שביוטה, והביטה בשתי מצבות שעליהן חקוקות אותיות עבריות. המצבות היו מוקפות גדר, כדי להגן עליהן מפני הפרות הרועות באזור. "הייתי כאן פעם, לפני כ-15 שנה", אמרה פוגל. זהו ביקורה השני של פוגל במקום, המהווה שריד אחרון להתיישבות החקלאית היהודית במדבר יוטה, במקום שבו חיה בילדותה. הפעם באה הפסיכולוגית, בת 102 מקליפורניה, בלוויית כ-80 ילדים ונכדים של המתיישבים הראשונים, שבאו לציין את יום השנה המאה להתיישבות.

התנחלות קלאריון החזיקה מעמד חמש שנים, לפני שנעלמה בנבכי השכחה של ההיסטוריה. מטרתו של המיזם הנועז היתה לנתק את היהדות מחיי הערים שלאורך החוף המזרחי של ארה"ב, והוא הסתיים כתו זעיר בהיסטוריה האמריקאית - ניסוי יהודי בלתי אפשרי. אולם, לצאצאי המתיישבים, זוהי אבן פינה בתולדות המשפחה. "בהיסטוריה היהודית קלאריון היה מקום קטן, אבל מבחינתי, זה הבסיס להתעניינות שלי ביהדות ובהקמת משפחה יהודית", אמרה ג'נין ליברמן שסביה חיו בקלאריון.

סיפור ההתיישבות בקלאריון התחיל באביה של פוגל, בנג'מין בראון, שנולד באודסה ב-1885 והיגר לארה"ב ב-1900. כנער עבד כרוכל, ובהמשך, כפועל חקלאי בחווה ליד פילדלפיה. העבודה בחווה עוררה בו רצון לפתח קריירה חקלאית, אולם רק לאחר שפגש במתנחלים מגרמניה וסקנדינביה שהתיישבו במערב התיכון, עלה בדעתו רעיון ההתנחלות היהודית. "אנו היהודים חייבים ליצור תנאי חיים בריאים, ולשמש דוגמה לבני עמנו ברחבי העולם", כתב בראון. בראון עורר את תשומת לבו של הרב ג'וזף קראוסקופף מהקהילה הרפורמית "כנסת ישראל" בפילדלפיה. הוא היה אחד מהתומכים בתנועת החזרה לאדמה, שבין 1882 ל-1910 הקימה יותר מ-40 יישובים יהודיים חקלאיים, שכולם כשלו. תוכנית בראון היתה האחרונה במסגרת תנועת החזרה לאדמה, וב-1910 הוא הצליח לקבץ את המועמדים להתיישבות. 200 יהודים, רובם מהגרים ממזרח אירופה שחיו בפילדלפיה, ניו יורק ובולטימור, תרמו כל אחד כ-300 דולר לאגודת ההתיישבות החקלאית-יהודית. הם היו אנרכיסטים, אנשי פועלי ציון, סוציאליסטים, חרדים שרצו בשימור המסורת במערב, ויהודים שפשוט חיפשו חיים טובים יותר למשפחותיהם. היו כאלה שרצו לרכוש ניסיון חקלאי לפני שייצאו להתיישב בפלסטינה. מ-200 התורמים, התיישבו בקלאריון 75.

ב-1911 יצאו בראון ושותפו אייזק הרבסט לחפש אדמות. כשהיו בניו מקסיקו קיבלו מברק מקראוסקופף, שהציע להם לבוא ליוטה, שם הכיר יהודים בעלי השפעה. כמו כן, האמין קראוסקופף שהקהילה המורמונית ביוטה תקבל בברכה את היהודים, שגם הם נרדפו בגלל דתם. ב-10 בספטמבר הגיעו 12 המתיישבים הראשונים, כולם גברים, מפילדלפיה לגאניסון. בראון בירך אותם ביידיש, וכולם יצאו ברגל לכיוון קלאריון, כשהם שרים באוקראינית. הניסוי החל. מאה שנה מאוחר יותר התכנסו צאצאי המתנחלים שבאו מ-15 מדינות, בהן ישראל, במבואת מלון מריוט בסולט לייק סיטי, והתכוננו לנסיעה לקלאריון. חגיגת המאה להתיישבות היתה תוצאת מחקריו של ההיסטוריון תושב יוטה רוברט גולדברג, שביקר בקלאריון בפעם הראשונה ב-1981, לאחר שקרא ספר על ערי הרפאים של יוטה. התרגשותו גברה כשראה את המצבות על המלים העבריות שחקוקות בהן, והוא החל לחקור את תולדות ההתנחלות שנשכחה. "האנשים האלה יצאו ממבוכי העכברים ומחיי היום יום שלהם, וניסו לשנות את העולם. הסיפורים עברו מאב לבן במשך עשרות השנים שחלפו מאז 1911. זה מה שהרשים אותי", אמר גולדברג.

למחרת יום הפגישה במריוט, הגיעו צאצאי המתנחלים לגאניסון, שאוכלוסייתה מונה 3,000 נפש. בבניין העירייה הכינו להם נשות הקהילה המורמונית ארוחת צהריים כשרה. קבלת הפנים החמה בגאניסון היתה תזכורת לזאת שהמתינה למתנחלים ב-1911. המורמונים רואים את עצמם כאחד משבטי ישראל האבודים, ויוטה היא ציון שלהם. אתרים גיאוגרפיים קיבלו שמות של מקומות בישראל, כגון נהר הירדן שמחבר בין אגם יוטה לאגם המלח הגדול, ים המוות של המדינה האמריקנית. כיוון שרוב היהודים שהגיעו לא ידעו דבר על חקלאות, לקחו אותם המורמונים תחת חסותם ולימדו אותם כיצד לרתום סוסים ולחרוש שדות.

ב-1912 הזמינו יהודי קלאריון את המורמונים מגאניסון, את יהודי סולט לייק סיטי ואת פרנסי יוטה, לחגיגות הקציר. בנאום הברכה שלו אמר הבישוף המורמוני מגאניסון כי "מי ייתן והיהודים, הגויים והמורמונים יהיו לעם אחד". החגיגות היו מעין מסך אשליות על מה שהתגלה כמצב קשה: היהודים שעבדו כקבוצה זרעו חיטה, תירס ואת עשב האספסת, אולם היבולים היו דלים. כמו כן, היו בעיות נוספות שמקורן בשעטנז שהרכיב את האוכלוסייה. היהודים התייחסו לאמונה כאל עניין אישי, וכינסו מניינים לתפילה בבתים. רבים מהם עבדו בשבתות ואחרים אף גידלו חזירים. אולם, השאלה בדבר טיבם של החיים היהודיים עלתה כשהוחלט להקים במקום בית ספר. החרדים רצו ישיבה ולימוד תפילות בעברית. פועלי ציון העדיפו לימודי תרבות יהודית ביידיש והסוציאליסטים דרשו מורים חילונים. בסופו של דבר נבחרו מורה מורמוני ותוכנית לימודים מנותקת מהדת.

ב-1913 התרחשה הטרגדיה הראשונה. אחד המתנחלים נדרס למוות בתאונת עגלה, ואבן המצבה על קברו, שעליה מלים בעברית, נחשבת לסמל המקום. מרוששים ורעבים ללחם, התחילו יהודי קלאריון לעזוב את המקום ב-1915. רבים מהם חזרו מזרחה, לערים מהן הגיעו. אחרים נשארו ביוטה ונטמעו בקרב המורמונים. ב-1916 נסתם הגולל על קלאריון.

הוספת תגובה
תודה על פנייתך, היא תיבדק על ידי המערכת
להוספת תגובה בלתי מזוהה לחץ כאן להוספת תגובה מזוהה לחץ כאן

הקלד את הנושא

הקלד את התגובה

 
בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים עם תנאי השימוש של אתר הארץ
תודה על פנייתך, היא תיבדק על ידי המערכת
להוספת תגובה בלתי מזוהה לחץ כאן להוספת תגובה מזוהה לחץ כאן

הקלד את הנושא

הקלד את התגובה

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים עם תנאי השימוש של אתר הארץ
תודה על פנייתך, היא תיבדק על ידי המערכת
הצג את כל התגובות פתוחות 01 עדיין לא מאוחר ואל תהיו קונפורמים כאלה שאומרים "כבר ניסינו את זה" זכי חלטורה
  • 11:35
  • 19.09.11

ישנן מספר מדינות בארה"ב, במערב ובמערב התיכון שאוכלוסייתן דלילה, בין 2-8 נפש לקמ"ר (בישראל הצפיפות היא 325 נפש לקמ"ר). בוואיומינג (wyoming) למשל, 250 אלף קמ"ר (פי 9 מארץ ישראל השלמזלית); חצי מיליון תושבים; צפיפות אוכלוסין 2 נפשות לקמ"ר (בישראל בממוצע 325 לקמ"ר בכל המדינה, בחלק המדינה מקסטינה צפונה 850 לקמ"ר ובגוש דן – מקום מחייתם של 40% מתושבי ישראל – 2120 לקמ"ר); קיץ ישראלי (אבל עומסי חום נמוכים), חורף מרכז אירופי; משקעים 300-500 מ"מ; מים עיליים 20 מיליארד קוב (רק 20% בשימוש היתרה זורמת למדינות אחרות); גן עדן למטיילים וחובבי טבע; בוואיומינג אין מיסים מוטלים על אזרחי המדינה. למעט מס מכירה (4%) ומכס פנימי (5%) כלומר מיסוי על רכישות ישירות בלבד. אין יהודים אין ערבים ואין פיגועים. מספר המקומות לא מוגבל אמנם, אבל זמנכם במזה"ת דווקא כן ולכן כדאי למהר כי לא בטוח שניסוי ההתיישבות בפלשתינה ייגמר בשקט כמו שנגמר ביוטה.

02 וואו  (לת) וואו
  • 12:37
  • 19.09.11

03 ניסו ונטשו גם במערב קנדה (סוף המאה ה-19 בעידוד הפוגרומים), הצליחו לא רע באותה תקופה (ברון הירש) דווקא בארגנטינה, אבל גם שם עברו בהדרגה לחיי העיר. כי בעסקי חקלאות, כידוע, אין כמו ישראל (הותאילנדים הנאמנים שלה)!  (לת) זלמן עבודת אדמה (בעיניים).
  • 13:19
  • 19.09.11

04 מאמר מרתק קואלה
  • 14:31
  • 19.09.11

היו המון ניסיונות כאלה, וזה נוגע ללב. כולל גם בארץ ישראל - תימנים בכנרת, סדום, בית-הערבה, וכו'. המון אנרגיה ורצון טוב של אנשים צעירים שהתנפצה, לפעמים בגלל הטבע ולפעמים בגלל טבע האדם.

05 יהודים ועבודת כ(ג)פיים-מדע בדיוני.... Mr. Monk-מפעיל צמ"ה
  • 16:38
  • 19.09.11

אכן צודקים זכי וזלמן-היו זמנים..הרמת עט או בלוק נייר בבנק קלה ונחשבת יותר מהנפת טוריה...ימים יגידו..