שלטונות בלארוס עשו לאחרונה צעד משמעותי נוסף בדרך לבידודה של המדינה מהקהילה הבינלאומית. זאת, לאחר שבסוף השבוע האחרון נכנס לתוקפו חוק חדש, המגביל גישה לאתרי אינטרנט זרים ומחייב חנויות אינטרנט ובתי קפה לדווח על גולשים שנכנסים לאתרים אלה.

החוק קובע כי כל גורם שמספק שירותים באמצעות האינטרנט לאזרחי בלארוס חייב להשתמש בשרת בלארוסי. החוק, למשל, ימנע מחברות כמו eBay או Amazon למכור את מוצריהן ללקוחות מבלארוס. על פי החוק, כל המפר אותו יהיה צפוי לקנס עד לגובה של מיליון רובל מקומי (כ-120 דולרים). בנוסף, בית קפה, חנות, מועדון או אזרח פרטי בביתו, המספקים שירותי אינטרנט, יהיו צפויים לקנס במידה ולא ידווחו לרשויות על לקוחות שנכנסים לאתרים זרים. החוק גם מטיל קנסות על גולשים באתרים בעלי אופי "קיצוני" או "פורנוגרפי", שיוגדרו ע"י השלטון.

עשו לנו לייק וקבלו חדשות מהעולם ישירות לפייסבוק שלכם

לפי יוזמי החוק, מטרתו היא "להגן על הזכויות של אזרחי בלארוס, על זכויות החברה
והמדינה בנושא אספקת מידע". הם הוסיפו כי הוא נועד "לשפר את איכות שירותי האינטרנט, להוזילם ולעודד את החלק המקומי של רשת האינטרנט".

הפיכתה של גלישה באתרים זרים לפשע הינה עוד צעד במלחמתו של משטר הנשיא אלכסנדר לוקאשנקו בהשפעה החיצונית (בעיקר מערבית) על המדינה. אתר האופוזיציה הבלארוסית "צ'ארטר 97", המנוהל מליטא, שותק בסוף דצמבר על ידי מתקפת האקרים פרו-ממשלתיים. על פי דיווח שמסרה העורכת הראשית של האתר, נטליה ראדזינה, ההאקרים גרמו למחיקת ארכיונים מהאתר. לדבריה, הם גם הפיצו סיפור שקרי על המועמד לנשיאות, אנדריי סאניקוב, שהיה אחד ממייסדי האתר. סאניקוב נידון לחמש שנות מאסר בעוון ארגון מחאות המוניות במהלך הבחירות בדצמבר 2010, בהן נעצרו יותר מ-600 אנשי אופוזיציה, כולל 7 מועמדים לנשיאות. המשקיפים הזרים שעקבו אחרי הבחירות טענו ש-80% מהקולות בהם זכה הנשיא המכהן, אלכסנדר לוקאשנקו, הם תוצאה של זיופים המוניים.

החוק החדש עלול למוטט עסקים רבים אשר הכנסתם קשורה במקורות בחו"ל. באופן מעשי, החוק החדש מנתק את בלארוס מהעולם החיצון מבחינת ההתקשרות באינטרנט. העסקים מחוץ לבלארוס, המשתמשים אך ורק בשרתים חיצוניים, יישארו למעשה מנותקים מהשוק הבלארוסי הפנימי. אנשי האופוזיציה טוענים כי מדובר בצעד ראשון בדרך לבידודם של אזרחי בלארוס מהעולם, והם חוששים שבהמשך תנותק כליל הגישה לאינטרנט.

לדברי העיתון האיטלקי "לה סטאמפה", "באמצעות החלטתו חסרת התקדים, נשיא בלארוס
אלכסנדר לוקאשנקו מתכוון דה פקטו להלאים את האינטרנט בארצו. מידע על הפעילות
באינטרנט עתידה להגיע לא רק לשלטונות המס, אלא גם לשירותי הביטחון במדינה... לא
בכדי השלטון הבלארוסי נחשב לאחד הסגורים ביותר ומעטים מהפוליטיקאים המערביים
שעוזרים אומץ לבקר במדינה זו".

בעקבות הביקורת החריפה שעורר החוק, ניסו השלטונות למזער את הנזק התדמיתי שהוא גרם. השלטונות פירסמו הודעה מיוחדת, בה נאמר: "האחראיות האדמיניסטרטיבית תוטל רק על אנשים פרטיים ואנשי עסקים מרפובליקת בלארוס, אשר הפעילות בשטחה בדבר מימוש סחורות, עבודות ושירותים הינה באמצעות אתרי אינטרנט, המצויים מחוץ לשרת הבלארוסי הלאומי".

לא ניתן כרגע להעריך את נפח התביעות ההדדיות על הפרות חוזים והסכמים, וגם לא
את אופן גביית הקנסות מהאזרחים ומוסדות שיפרו את החוק החדש. מה שברור הוא, שהחוק יאפשר לשלטונות להדק את הפיקוח על האוכלוסייה, וודאי שעל אנשי האופוזיציה.

בלארוס אינה המדינה היחידה שמנסה באחרונה להטיל מגבלות על הגישה לאינטרנט: גם השלטונות באיראן מגבירים את ההגבלות על השימוש ברשת, לקראת מועד הבחירות לפרלמנט הצפויות להתקיים במארס הקרוב. מגמה זו מתורגמת לשורה של חוקים דרקוניים כנגד בתי עסק פרטיים של אינטרנט-קפה וקידום תוכנית להקמת רשת אינטרנט לאומית סגורה.

על פי דיווחים בעיתון איראני, בתקופה האחרונה החל משרד התקשורת והטכנולוגיה בהרצה ניסיונית של תשתית מקומית חדשה, שנועדה להחליף בעתיד שירותי רשת קיימים. בעקבות המהלך, גובר החשש בקרב קהילת המשתמשים האיראנית כי השלטונות מתכננים להתנתק בקרוב מהרשת הכלל עולמית.

בשבוע שעבר פתחה המשטרה האיראנית במבצע מקיף להרחבת ההגבלות על בתי אינטרנט-קפה. בתוך כך, הוטל על בעלי עסקים פרטיים אולטימטום בן שבועיים, לפיו הם נדרשים לאמץ כלל חדש המחייב אותם לאסוף פרטים מזהים של לקוחות לפני כל מתן שירות, במידה ולא יעשו זאת, הרשויות יסגרו את העסק.

הנסיונות להגביל את הגישה לרשת לא נעלמו מעיני האמריקאים: שרת החוץ האמריקאית הילרי קלינטון ומנהיגים בינלאומיים נוספים השתתפו לפני חודש בוועידה בנושא "חופש דיגיטלי". בפתיחת הוועידה הם קראו למדינות ולעסקים פרטיים להילחם בנסיונות להגביל גישה חופשית לאינטרנט. לדבריהם, נסיונות שכאלו עושות בעיקר מדינות טוטאליטריות, אבל גם מדינות דמוקרטיות.

קלינטון הזהירה כי הגבלות על האיטרנט מאיימות לא רק על הזכות לחופש ועל זכויות אדם, אלא גם על המסחר הבינלאומי ועל זרימה חופשית של מידע. קלינטון ואחרים הביאו דוגמאות למדינות שמגבילות גישה חופשית לאינטרנט, ביניהן סוריה, איראן, סין ורוסיה. כמו כן, הם הוסיפו, באחרונה עולה מספר המדינות הדמוקרטיות שמנסות גם הן למנוע ממידע להגיע לתושביהן.