קופסת עץ שהתחבאה 120 שנים מאחורי מיטה בה נהג הממציא תומאס אדיסון לנמנם במעבדתו, הביאה לגילוי היסטורי של הקלטה נדירה ויחידה מסוגה של קולו של הקאנצלר הגרמני הנודע אוטו פון ביסמארק. בקופסת העץ התגלו 17 גלילי שעווה של מכשיר הפונוגרף אותו המציא אדיסון ב-1877, שפוענחו לאחר תהליך מסובך שערכו היסטוריונים. התגלית נחשפה אתמול על ידי נציגים מהמעבדה הישנה של אדיסון בווסט אורנג', ניו ג'רזי, שנקראת כעת הפארק ההיסטורי הלאומי של תומאס אדיסון

הגלילים, מהשנים 1889 ו-1890, כוללים בנוסף להקלטה היחידה הידועה של קולו של ביסמארק גם הקלטות של האסטרטג הצבאי הנודע הלמות פון מולטקה, בהן הוא מדקלם שורות ממחזה של שייקספיר ומתוך המחזה פאוסט של גתה. מולטקה היה בן 89 כשערך את ההקלטה - ומדובר בהקלטה היחידה עליה ידוע שנעשתה של קולו של אדם שנולד לפני 1800. הקלטות אחרות שנמצאו כוללות אוצרות מוסיקליים כמו קטעי נגינה ושירה בביצוע זמרים ופסנתרנים בשיא עידן הרומנטיקה, ובהם מה שנראה כהקלטה הראשונה של יצירה של המלחין פרדריק שופן.

ביסמארק מצטט קטעי שירה בשפות שונות (מקור: מוזיאון אדיסון. תמונה: ויקיפדיה)

עשו לנו לייק לקבלת מיטב הכתבות והעדכונים ישירות לפייסבוק שלכם

"זה סנסציוני", אמר על התגלית אולריץ' לאפנקופר, מנכ"ל קרן אוטו פון ביסמארק בפרידריכסרואה, גרמניה. לקרן היה ידוע כי קיימים גלילי שעווה עם קולו של ביסמארק, אבל אחרי שחיפשו את הממצא ללא הצלחה בארה"ב וגרמניה מאז 2005, ד"ר לאפנקופר ועמיתיו העריכו כי הם אבדו לעולם.

ההקלטות נטולות התיוג אוחסנו כולן באותה קופסת עץ , ונמצאו כבר ב-.1957, אולם התוכן שלהן נשאר עלום עד לשנה שעברה, כשג'רי פאבריס, האוצר במעבדת אדיסון, השתמש במכונת מיוחדת הנקראת ארכאופון, שהצליחה לאתר את החריצים של 12 מ-17 הגלילים בקופסה, ולהמיר אותם לאותות אנאלוגיים אלקטרונים לשידור בקבצי WAV.

לאחר מכן גייס האוצר שני היסטוריוני צליל, פטריק פיסטר מאוניברסיטת אינדיאנה וסטפן פיול מברלין, לעזור לזהות את ההקלטות החלשות. על המכסה של הקופסה הופיע כיתוב שנתן לחוקרים רמז חשוב. נחרטו עליו המילים "וונגנמן. אדיסון".

השם הראשון מתייחס לאדלברט תאודור אדוארד וונגנמן, שהצטרף למעבדתו של אדיסון ב-1888, במטרה להמיר את גליל השעווה החדש של אדיסון למכשיר שבו ניתן יהיה להאזין למוסיקה באופן המוני. עם השנים הפך וונגנמן למומחה במיקום מוסיקאים סביב קרן היער, ששימשה להקלטות, כדי להפוך איכות הצליל לטובה יותר.

ביוני 1889, שלח אדיסון את וונגנמן לאירופה. לאחר שביקר בפאריס הגיע וונגנמן לכמה מדינות נוספות ובהן גרמניה, שם הקליט מוסיקאים וביקר בבתיהם של אישים מרכזיים בחברה הגרמנית שהיו מהופנטים ממכונת הדיבור החדישה.

באוקטובר 1889 ביקרו וונגנמן ואשתו את ביסמארק בן ה-74, שכיהן אז כקאנצלר גרמניה, בטירתו בפרידריכסרואה. ביסמארק האזין להקלטות שנעשו בפאריס ובברלין ודיבר גם הוא אל המכונה לאחר שאשתו התרשמה ולחצה עליו בנושא. בהקלטות מצטט ביסמארק קטעי שירה באנגלית, לטינית, צרפתית וגרמנית. הוא אף מצטט בהן קטעים מתוך ההמנון הצרפתי. ההקלטה מסתיימת בעצה "לחיות חיים מתונים" שמעניק ביסמארק, ככל הנראה לבנו הרברט, ששמע את ביצועי המכשיר כמה שבועות אחר כך בבודפשט.

להיסטוריון הצליל מברלין היה קשה לזהות את קולו של ביסמארק . אך לאחר שפיענח התייחסות לאחוזה של ביסמארק בהקלטה על אחד הגלילים אז "ידעתי מיד שאני בדרך הנכונה", אמר. לדבריו, "שמו של ביסמארק לא מוזכר בהקלטה, אך אספתי את כל האינפורמציה הזמינה על קיום ההקלטה בעיתונות בת זמנו של ביסמארק, ותוכן הגליל התאים לכך באופן מושלם".