נשיא גרמניה הטרי בישראל: "איראן מאיימת גם עלינו"

יואכים גאוק פותח בישראל ביקור רשמי ראשון. בראיון ל"הארץ" הוא מסתייג מדבריו של גינתר גראס, אך אומר: "יש מקום לביקורת גלויה בין חברים"

הוא נשיא מאוד "לא נורמלי" במדינה שהוא מתעקש לכנות נורמלית. הוא מוטרד מההקצנה באירופה, אבל משוכנע שגרמניה היא היום מדינה שאפשר לבטוח בה; גינתר גראס מרגיז אותו, אבל עמדות הסופר אינן משקפות, בעיניו, את עמדת רוב בני ארצו; הוא לא קונה את המשחקים של איראן עם הקהילה הבינלאומית, אבל גם לא את האופן שבו מתנהל לעומתה בנימין נתניהו.

יואכים גאוק - נשיאה ה-11 של גרמניה - פותח היום את ביקורו הרשמי הראשון בישראל ובשטחים, ביקור שמעורר סקרנות עצומה, ולא בכדי: לכומר הפרוטסטנטי הילה של סופרסטאר לאומי. הוא מזרח-גרמני במוצאו אך כבר מוכר כ"נשיא הלבבות"; לוחם זכויות כריזמטי, שזכה לכינוי "נלסון מנדלה של גרמניה", אישיות לא-מפלגתית אך פטריוט גאה, שמגדיר את עצמו "שמרן-ליברלי, עם נטייה לשמאל". יותר מכל אלה, גאוק - שהיה ממובילי תנועת המחאה השקטה שהביאה להפלת חומת ברלין - הוא בעיני בני ארצו סמל. סמל של שחרור, סמל של אחדות, סמל של תקווה.

והנה דווקא בכל הנוגע ליחסי גרמניה וישראל, לא תקווה היא ששורה כיום, אלא היפוכה המוחלט. לקראת ביקור גאוק, פרסם המגזין "שטרן" סקר דעת קהל, ולפיו כשני שלישים מהגרמנים סבורים שישראל היא "מדינה תוקפנית", "מדינה שמקדמת את האינטרסים שלה תוך התעלמות מעמים אחרים", וחמור מכל: "מדינה שאין לגרמניה מחויבות מיוחדת כלפיה". בראיון מקיף ל"הארץ", ערב ביקורו, מתייחס גאוק להלך הרוחות בארצו, ומספק תשובה מורכבת. "אינני מייחס לסקרים משקל רב מדי, ועם זאת, כידיד ישראל, תוצאותיהם בהחלט מדליקות אצלי נורה אדומה. למרות שביקורת כלפי ישראל אינה תופעה ייחודית לגרמניה, אנו הגרמנים, צריכים לשאול את עצמנו ממה היא נובעת. עלינו לעשות זאת ביושר וברוח ידידותית. יש כמובן לאפשר השמעת ביקורת, אך ללא דעות קדומות".

גאוק, אתמול בנתב"ג. זוכה לאהדה עצומה עוד בטרם השלים 100 ימים לכהונתו

את תוצאות הסקרים הוא מייחס לבורות מצד אחד, שבה הוא מתכוון להיאבק, ול"גל כללי של שנאת זרים, ששב ועולה במקומות שונים, בזמנים שונים". לטענת גאוק, הלאומנים הקיצונים עושים שימוש בסטריאוטיפים אנטישמיים, אבל אלה "אינם מכוונים לישראלים או לעם הישראלי", אלא נועדו להעברת מסר פוליטי פנימי. הוא מבקש להזכיר שבכל פעם שימנים-קיצונים יוצאים להפגין ברחובות גרמניה, הם נאלצים להתמודד עם הפגנות-נגד גדולות פי עשרה. והוא גם נשבע בשם "האחריות הייחודית של גרמניה לישראל", אחריות שמקורה ב"פרק הקודר ביותר בהיסטוריה שלנו", אחריות שלדבריו, "לעולם לא תיפסק" ושעל פיה "גרמניה מחויבת באופן מלא להבטיח את ביטחונה וזכות קיומה של ישראל".

כשהוא נשאל על השערורייה שעורר לפני כחודשיים חתן פרס נובל לספרות, גינתר גראס, שטען כי ישראל, ולא איראן, היא הסכנה האמיתית לשלום העולם, גאוק נשמע תקיף: "גראס הביע את עמדתו האישית. הוא רשאי לעשות כן. בשום אופן איני מקבל את דבריו ואני מבקש להצהיר בנחרצות שעמדתו אינה תואמת את עמדת גרמניה ביחס לישראל".

גראס עצמו ניסה מאוחר יותר להסביר כי דבריו נועדו לגנות את מדיניותה הכוללת של ממשלת ישראל - ובכך, ניסה כנראה לשלב את ביקורתו בזו הלגיטימית של אנגלה מרקל. "הקנצלרית רותחת על נתניהו ואינה מאמינה לאף מילה שלו", דיווח ברק רביד ב"הארץ" באוקטובר האחרון, דיווח שהצטרף לרבים אחרים בשנה החולפת שתיארו את יחסי ישראל ו"ידידתה הקרובה ביותר באירופה", כ"משבריים". זאת, על רקע מדיניות הבנייה בהתנחלויות והתנהלותה של ממשלת נתניהו עם הפלסטינים.

כשגאוק נשאל על כך, הוא מספק שוב תשובה מורכבת. אין לו שום כוונה להסתייג מעמדת הקנצלרית ומעמדת חברות האיחוד האירופי, ש"אינן מהססות להביע בבהירות את התנגדותן להתנחלויות", כדבריו. "יש הרי תמיד מקום להבעת ביקורת גלויה וכנה בין חברים", הוא אומר, ועם זאת מבהיר כי ביקורו "נועד להביע את הידידות שהוא רוחש לעם בישראל". כאן כבר אפשר לשלוף את הנוסחה המוכרת של המו"מ הישיר, שנועד להביא לפתרון קבע של שתי מדינות; הנוסחה שמבקשת לקחת בחשבון את זכויותיהם הלגיטימיות של הפלסטינים, ושמטרתה היא "לאפשר לישראל לחיות בשלום בגבולות בטוחים".

עובדות על גאוק. לחצו להגדלה
עובדות על גאוק. לחצו להגדלה

הסרה מוחלטת של האיום הגרעיני האיראני עומדת בראש מעייניו של נשיא גרמניה. הדיווחים האחרונים על סבב השיחות בבגדאד וההצהרות האחרונות שנשמעות בטהראן - רק מגבירים את חוסר האמון שהוא רוחש למשטר האיאתולות. "אני מוטרד מאוד מתוכניתה הגרעינית של איראן", הוא אומר, "בהצהרות שהשמיעו מנהיגיה יש משום איום ממשי על ישראל, אבל גם איום פוטנציאלי על האזור כולו וגם עלינו באירופה". הוא סבור שהסנקציות החריפות של אירופה הן שהובילו את איראן לדרך המו"מ ומקווה שניתן יהיה להגיע לפתרון דיפלומטי שיגובה בסנקציות. ועם זאת, הוא אינו משלה את עצמו: "בכל מקרה נדון את איראן על פי פעילותה ולא על פי מילותיה".

מיד לאחר נפילת חומת ברלין, הודבק לגאוק הכינוי "צייד השטאזי" בזכות פועלו לחשיפת מאות-אלפי המסמכים החסויים של המשטרה החשאית המזרח-גרמנית. עד אז, הוא חווה על בשרו את מוראות המדינה שהיתה העוינת ביותר את ישראל בגוש הסובייטי. הוא גאה במאמצים שעשו בני ארצו להשגת חירותם, וגאה בכך שגם הם יכולים היום "לעמוד לצד ישראל ולהכיר באחריותה של גרמניה לעם היהודי". כמי שיש לו חלק מרכזי בהשגת אותה חירות נשגבת, הוא מתפעם מ"המסר הנפלא של 'האביב הערבי' שמעניק אומץ לכוחות החירות ברחבי העולם". ועם זאת, הוא גם מבין את החששות בישראל מאיסלאמיזציה אזורית - שהרי "ההיסטוריה לעולם אינה אחידה או רציפה, ואיש אינו יודע מה כיוון השינויים".

ראש המודיעין הגרמני, היינץ פרום, התריע לאחרונה מפני רדיקליזציה איסלאמית בגרמניה עצמה, ומהאפשרות שגרמניה תחווה פיגוע דומה לזה שאירע במארס, בטולוז שבצרפת. גאוק מבטיח "לא לגלות סובלנות כלפי חוסר הסובלנות", אבל גם מבהיר כי "רובם הגדול של המוסלמים המתגוררים בגרמניה (כ-4 מיליון) מתנער מהפונדמנטליזם ומתנגד לו באופן פעיל".

המשבר הכלכלי העולמי מוביל לרדיקליזציה מסוג אחר, וזו מטרידה את גאוק לא פחות: מדיניות ההבראה שמבקשת ברלין לאכוף בכל אירופה גוררת גל של גרמנופוביה קיצונית. וזה גם הרקע לעלייתן של מפלגות ימין-קיצוני, ואפילו ניאו-נאציות, לצד מפלגות שמאל-קיצוני. גאוק, שמגדיר את גרמניה "מדינה נורמלית למדי, ואפילו מאוד נורמלית", מבקש להרגיע את המתלהמים.

"לנוכח ההיסטוריה, מיקומה הגיאוגרפי וחשיבותה כאחת הכלכלות המובילות בעולם, על גרמניה מוטלת האחריות לשחק תפקיד באירופה. לפני עשור היא עוד היתה 'האיש החולה של אירופה' אך הפכה לשחקן שהוא העוגן של היציבות הכלכלית ביבשת. לכן, היא אינה צריכה להיות מקור לדאגה. להפך. אנו שמחים להשתמש בפוטנציאל שלנו כדי להתגבר על המשבר. אנו עושים זאת מתוך שכנוע עמוק ברעיון האירופי". במקביל, לועג גאוק ל"פופוליסטים למיניהם, משמאל ומימין, שמפזרים הבטחות קלות כביכול כדי לצאת מהמשבר". "הם אינם מסייעים לאיש", הוא אומר, "הדרך להבראה תהיה ארוכה וקשה. כנות ואמינות חיוניות כאן כדי להתמודד עם המצב". בטרם השלים 100 ימים לכהונתו, זוכה גאוק לאהדה עצומה. הוא נכנס לתפקידו לאחר ששני קודמיו פרשו לפני תום כהונתם בעקבות מעורבות בשערוריות. הציפיות ממנו מרקיעות שחקים. ה"זידדויטשה צייטונג" כתב עליו כי "הוא מעולם לא נכנע למבקריו". הוא אומר את אשר על לבו וצפוי להיות נשיא נטול עכבות, נשיא "לא נוח", "בלתי נשלט" אפילו.

כשהוא נשאל על כך, הוא אומר כי שאיפתו המרכזית היא ליצור חברה אזרחית פעילה שבה אנשים יאמינו בכוחם ויכולותיהם. הוא מברך על כך שהדור הצעיר בגרמניה חונך לחוש בושה וצער על ההיסטוריה, שקודמיו אחראים לה. אבל הוא גם אומר: "גרמניה איננה רק 'מדינת האשמה' ו'מדינת העם האשם', אלא גם מדינה שהפיקה את לקחי ההיסטוריה, מדינה בעלת נשמה חדשה, שעברה טרנספורמציה מוצלחת, ושאחראית להישגים כבירים".

"היום ממרום גילי, 72, אני גאה לגלות גרמניה שונה לחלוטין מזו שהכרתי בצעירותי, ולכן המסר שלי לדור הצעיר הוא לא רק לזכור את מעשי סביהם, אלא גם להפנים את שעשו הוריהם כדי ליצור מציאות חדשה. זו הרוח שעמה אבוא לישראל - רוח של ביטחון עצמי - שנובעת מאמונתי הכנה בכך, שגרמניה יכולה לעורר היום אמון רב יותר בקרב העמים. זו הגרמניה שאני מבקש להציג היום לעם בישראל".



תגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות