טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

הכתב ששיקר לניו יורק טיימס מגן על ג'ונה לרר: זה יכול לקרות לכולם

ג'ייסון בלייר, שהעתיק כתבות, מסנגר על כתב המדע שבדה ציטוטים: "זה הלחץ במקצוע- כל פרסום חייב להיות טוב מקודמו. מגיעה לו הזדמנות לתיקון"

תגובות

החדשות על התפטרותו של כתב המדע ג'ונה לרר מהניו יורקר כיוון שבדה ציטוטים של בוב דילן "ודאי הרסניות לו ולמשפחתו, לחבריו, ולעמיתיו. אני יודע. לפני תשע שנים, אני הייתי ג'ונה לרר" - אומר ג'ייסון בלייר, בן 36, שנתפס ב-2003 משקר בכתבותיו לניו יורק טיימס. בלייר משתמש בטרגדיה של לרר כדי לנבור שוב בשלו ולהסביר שבעצם זה יכול לקרות לכל אחד בתעשייה "שלכאורה בנויה על אמת, אך למעשה בנויה על אמון".

בטור שהוא מפרסם ב"דיילי ביסט", מספר בלייר על "עיתונאי צעיר ומבטיח שעובד באחת ההוצאות היוקרתיות בעולם ופוסע במורד מדרון חלקלק שמתחיל בעיגול פינות רשלני ומוביל לבדיה מוחלטת", ומה ההרגשה מבפנים. בלשון רבים הוא כותב: "הסיפור האישי מלא בהכאה על חטא, התנצלויות, וייסורים על עצמנו ועל אלה שנתנו לנו הזדמנות; בהשפלה, כאב לב, והאובדן הבלתי נתפש של היכולת לקחת חלק במקצוע שבו השקענו כל כך הרבה ושהשקיע כל כך בנו".

כמו לרר, שניסה לטייח את בדיית הציטוטים בתירוץ המופרך שקיבל גישה בלעדית לראיון שלא פורסם מעולם עם דילן - כך בלייר סיפר לעורכיו שלא העתיק מהעיתונאית מקרנה הרננדז, אלא קטעים מכתבתה השתרבבו במקרה לרשימותיו. "אני זוכר איך הלב שלי פעם בפראות, הבהלה התפשטה, ואז האימה הטהורה נוכח המחשבה שהפרתי את האמון של משפחתי ואת קודש הקודשים של מקצועי האהוב". גם הוא השתמש ב"עשן, מראות והסחות", אבל הגנותיו התמוטטו: מרגע שנחשפה הטעות הראשונה, כל מה שפירסם היה נתון לבחינה מדוקדקת - כפי שעשה העיתונאי מייקל מויניהן, שלאחר שהתגלה שלרר ממחזר את כתבותיו שלו, סרק בקפדנות את הערות השוליים של הספר "אימג'ן" של לרר, וחשף את הציטוטים הבדויים של דילן.

בלייר תוהה כיצד ייתכן ש"מישהו שגדל מקצועית בהקשר של הסקנדל שלי יכול לעשות סדרה דומה כל כך של טעויות קולוסאליות", ועוד בשנים בהן האינטרנט מאפשר הצלבת מידע שעדיין לא היתה מפותחת כל כך בשנים הגדולות שלו כעיתונאי. אך בלייר ממהר להסביר: זה הלחץ במקצוע. "הצלחה מביאה עמה את הלחץ שכל פרסום יהיה טוב יותר מקודמו. זה לחץ שלא קיים בהרבה מקומות באותה אינטנסיביות שבה הוא מתקיים בחדר החדשות. כמו סוחר בוול סטריט שנשפט תמיד לפי המכירה האחרונה שלו", כך גם עיתונאי נמדד לפי הסיפור האחרון שלו.

לרר
twitter.com

הוא רומז, למעשה, שג'ונה לרר אינו היחיד. "גם כשזה קורה לעתים קרובות, נראה שעיתונאים עדיין סבורים שלהם זה לא יקרה (…) כפי שיגידו לכם פסיכולוגים של האף.בי.איי ופסיכיאטרים פליליים, היכולת לזהות שבנסיבות המתאימות כל אדם מסוגל להכל, היא הצעד הראשון בהגנה מפני הרשע שבא מבפנים". עם זאת, במקום אחר במאמר בלייר מודה שייתכן שלפעולותיו - שמעולם לא הצליח להסביר לגמרי בפני עצמו - יש קשר למחלת דיכאון מאני ממנה הוא סובל ולא אובחנה בשעתו.

"ברור שאני לא אובייקטיבי", הוא משתף בדעתו על לרר, "אבל אני מאמין שמגיעה לו הזדמנות לתיקון. אני עובד כעת כמאמן לחיים בצפון וירג'יניה, מיישם את השיעורים שלמדתי כדי לעזור לאחרים. אני מקווה שלרר יקבל הזדמנות שנייה, אבל לעת עתה הוא צריך להרהר במה שהוא עשה ואיך הוא יכול לתקן את הנזק".

בראיון לאתר "סלון" נשאל בלייר מה היה אומר, בתור קואוצ'ר לו ג'ונה לרר היה בא אליו לטיפול (שכרו, אגב, 130 דולר לשעה). "הייתי אומר: אני יודע שזה לא נראה ככה עכשיו, אבל התיקון הוא אפשרי, ואולי הדרך הטובה ביותר למצוא תיקון - וחשוב מכך, שלווה - היא ללמוד מניסיונך להיות מסוגל לעזור לאחרים באמצעות השיעורים שלמדת".
 



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות