היהדות פורחת בישראל, שבה חיים כ 43% מיהודי העולם, וגם בפזורה ברחבי תבל. גם היהודים, כעם, משגשגים. הישראלים, למרות כל הבעיות המאפיינות את חייהם, מדורגים במקום ה 14 ברשימת העמים המאושרים ביותר, לפני הבריטים והצרפתים. כך מגלה סקר שנערך באחרונה במדינות העולם לבקשת האו"ם. החיים היהודיים מחוץ לישראל מעולם לא היו כה חופשיים, כה משגשגים, כה בטוחים.

לפני כמה עשרות שנים בלבד, אי אפשר היה לצפות ולו לאחת מההתפתחויות האלה. היטלר השמיד שליש מהעם היהודי. אלף שנות תרבות יהודית במרכז אירופה ובמזרחה נמחקו, אבל הנאצים לא הצליחו להשמיד את היהדות. הפוגרומים הרבים שמהם סבלו יהודים ברחבי האימפריה הצארית כ-60 שנה לפני "הפתרון הסופי" של הנאצים עוררו גלים של הגירה יהודית למערב.

כשהיטלר הכה, היו כששה מיליון יהודים מחוץ לטווח הסכנה - בצפון אמריקה, בדרום אמריקה ובבריטניה. עוד כשלושה מיליון יהודים חיו בברית המועצות.רבים מהיהודים בגולה עדיין נסחפים אל מחוץ ליהדות או לעם היהודי, וחלק מהם אף מעדיפים לנטוש אותם. אבל רבים אחרים מחליטים במודע להישאר, ובוחרים באחת הדרכים החדשות לבטא את מחויבותם.

בשנת 2000 התחרה בארצות הברית יהודי מסורתי, הסנאטור ג'וזף ליברמן, על תפקיד סגן הנשיא לצדו של המועמד הדמוקרטי לנשיאות אל גור וכמעט נבחר. לדבריו, יהדותו לא היתה אבן נגף בדרכו, להפך. היא משכה נוצרים רבים שמתייחסים לדתם ברצינות. ליברמן ואשתו, הדסה, "חלמו להקים סוכה גדולה" במעונו של סגן הנשיא. "הרגשנו שאנחנו יכולים להציג את עצמנו ללא העמדת פנים". אילו נבחר, הוא אומר, "הייתי שומר מצוות גם בבית הלבן".

"מגניב להיות יהודי באמריקה", אומר הסופר ג'יי-ג'יי גולדברג. בעבר ידוענים נהגו לשנות את שמותיהם כדי להסתיר את זהותם היהודית. היום הם מספרים בטלוויזיה על מאמציהם להקנות לילדיהם היהודיים למחצה זהות יהודית. אביה של גווינת' פאלטרו, למשל, הוא צאצא למשפחת רבנים. אמה פרוטסטנטית ממרכז אמריקה. בבלוג האוכל שלה מתארת השחקנית האמריקאית את המתכונים האהובים עליה ביותר לליל הסדר. "ליל הסדר פופולרי מאוד בקרב לא-יהודים וגם טקסי בר המצווה נעשו אופנתיים. כשילדים רואים בטלוויזיה חגיגות בר מצווה של חבריהם, גם הם רוצים מסיבה דומה".

גם קהילות יהודיות קטנות יותר משגשגות מחוץ לישראל, אף על פי שבשום מקום אין לחבריהן תחושת שייכות מלאה כמו זו שממנה נהנים היהודים בארה"ב. ברוסיה ובאוקראינה, שבהן היהדות והציונות דוכאו בתקופה הקומוניסטית, היהודים תופסים כעת עמדות בכירות במגזר העסקי. הנדבנות היהודית בונה מחדש את חיי הקהילה של אלה שמעדיפים להישאר במזרח אירופה, במקום להגר לאחת מארצות המערב או לעלות לישראל.

יתרה מכך, ישראל והפזורה היהודית שומרות על קו אחיד ונאמן. רוב יהודי הפזורה אוהבים את ישראל ומוקירים אותה. הם תומכים בה נגד אויביה המוחשיים ונגד אלה שרק נתפשים ככאלה. הם תומכים בממשלתה ומתרעמים על מבקריה.

 לימודי הדת בנוסח המסורתי ואורח החיים הדתי היו במגננה במרכז אירופה ובמזרחה ב 150 השנים שקדמו לשואה, מאז האמנציפציה הפוליטית שהתחוללה במקומות רבים באירופה, אשר פתחה לרווחה את שערי הגטאות וטלטלה את המסורת בשטעטלים. אורח החיים הישן נחרב בשואה עם חלק נכבד מהתרבות היהודית הליברלית והמודרנית. קהילות יהודי ספרד בצפון אפריקה ובמזרח התיכון, שהיו במשך זמן רב מיעוט ביהדות, קיבלו כעת חשיבות מספרית חדשה. עם מתי מעט הניצולים מאירופה שנכבשה על ידי הנאצים הם הפכו ללב אוכלוסייתה של מדינת ישראל.

טעותו של בן-גוריון

האבות המייסדים של הציונות, שהיו סוציאליסטים ברובם, חשבו כי סממני הדת הישנה ייעלמו בתוך זמן קצר. ראש הממשלה הראשון, דוד בן גוריון, סבר כי 2,000 שנות הגלות היו סטייה מההגשמה האמיתית של האתוס היהודי. לדעתו, התלמוד נוטה יתר על המידה לפלפול והמדינה החדשה חייבת לחזור לדמותה המקורית של היהדות מימי התנ"ך. עם זאת, הוא הסכים לפטור כמה מאות תלמידי ישיבות מהשירות הצבאי, באמונה שהם ייעלמו בקרוב.

לפני השואה נאבקה הציונות - התנועה שדגלה בעצמאות יהודית בארץ-ישראל – על תמיכת העם היהודי. לאחר האסון הנורא צדקתה יצאה לאור, לפחות בעיני עצמה. אבל יהודים רבים, בעיקר באמריקה, עדיין לא השתכנעו. ישראל, שנלחמה על קיומה והיתה מוצפת במהגרים חסרי כל, נראתה להם מסוכנת מדי. הסיסמה באמריקה היתה "התבוללות". זרמים שונים, שמקורם בגרמניה של המאה ה 19 וששמירת המסורת בקרבם היתה רופפת יחסית, אומצו על ידי הילדים והנכדים של דור המהגרים לאחר שמצבם הכלכלי השתפר, והם התקדמו במעלה הסולם החברתי.

ההתנשאות של יהודי ארה"ב על זהותם היהודית והתרחקותם ממנה עברה מהפך חד אחרי מלחמת ששת הימים ב 1967. החוויה המשותפת של פחד ולאחר מכן הקלה, שמחה והתלהבות, יצרה סולידריות אדירה עם המדינה היהודית המוקפת אויבים. ברגשות האלה היתה מעורבת תחושה של אי-נוחות, אפילו של אשמה, לאחר שהשדולה היהודית בתקופת השואה לא הצליחה להניע את הנשיא פרנקלין דלאנו רוזוולט להציל יהודים.

סוציולוגים אומרים כי פעילות גיוס הכספים והשתדלנות למען ישראל הפכו ל"דת החילונית" של יהודי אמריקה. גם הפעילות הקולנית למען מתן רשות הגירה ליהודי ברית המועצות זכתה לתמיכה רבה, בעיקר בקרב הדור הצעיר של היהודים.

בתחילת המאה ה 21, הפוסט-מודרניזם שם ללעג את החילוניות הישראלית הדוגמטית, כמו גם את ההתבוללות בגולה. "הפוסט-מודרניזם היטיב עם הדתות", אומר משה הלברטל, הוגה דעות המתגורר בירושלים, "התבונה הודחה מכס המלכות, ואין יותר נרטיב גדול אחד". מוצא אתני כפול וזהות כפולה מעודדים אנשים ליהנות מהשונות שלהם ולהתפאר בה, במקום להסתיר אותה מעין רואה.

רבים מהיהודים בגולה עדיין נסחפים אל מחוץ ליהדות או לעם היהודי, וחלק מהם אף מעדיפים לנטוש אותם. אבל רבים אחרים מחליטים במודע להישאר, ובוחרים באחת הדרכים החדשות לבטא את מחויבותם ליהדות. הנתונים באשר לתופעה זו מתרכזים באלה שמזדהים רשמית עם הדת (ראו טבלה), אף על פי שבישראל, אפילו החילונים מושפעים מהתרבות ומהמסורת היהודיות.

לפי הנתונים, היהדות האורתודוקסית שבה ועלתה על הבמה במשנה תוקף. נישואים בגיל צעיר ושיעור ילודה גבוה גורמים להתפוצצות אוכלוסין בקרב החרדים - וכתוצאה גדל מספרם והוא מפצה על ההתבוללות. מספרם הכללי של היהודים ברחבי העולם גבוה כיום יותר משהיה לפני 40 שנה (ראו טבלה). על פי הערכות זהירות, כ 10% מהם חרדים. "הדתיים הלאומיים" מהווים 10% נוספים מכלל היהודים.

ישראלים רבים אוהבים להגדיר את עצמם "מסורתיים", אבל אפילו החילוני האדוק ביותר חי חיים יהודיים, ואפילו דתיים, בהרבה דרכים תת-הכרתיות. ישראל מקרינה את יהדותה הדתית, הלאומית והתרבותית לקהילות בגולה.

הקו הפוליטי בישראל התקשח במידה ניכרת לאחר קריסת תהליך השלום עם הפלסטינים ב 2000 ופריצת האינתיפאדה השנייה. להלכה, כל מפלגות הזרם המרכזי מחויבות ל"פתרון של שתי מדינות". אולם למעשה, תנועת ההתנחלות הדתית-הלאומית בגדה המערבית היא חוד החנית של מדיניות ממשלתית הדוגלת בכיבוש שאין לו סוף. כדי לקיים מדיניות זו ולהצדיק אותה, הולכת ומתפתחת מגמה לאומנית צורמנית. ייתכן שזהו תהליך בלתי נמנע, בהיעדר התקדמות לקראת שלום. ייתכן גם שאי אפשר להימנע מכך שמגמה זו תכבוש את נשמתה של יהדות הגולה.

שלום מהסוג שלנו

כמו רוב הישראלים ויהודי הגולה, אין ספק שגם רוב חברי קהילת בית הכנסת הלא-אורתודוקסי שבפרברי קונטיקט, יאמרו לעורכי סקרים שהם תומכים בשלום ובפתרון של שתי מדינות. האווירה בבית הכנסת הזה, באחד מימי ראשון האחרונים, לא יכולה היתה להיות מנומסת יותר. יהודים, נוצרים ומוסלמים לעסו נקניקיות עם סלט כרוב ולאחר מכן יצאו יחד לנקות את הפארק השכונתי. הרב דיבר בזכותה של ההשראה הבין-דתית, וצוות העובדים פרש בספרייה שטיחים כדי שהמוסלמים יוכלו להתפלל.

במסדרון, מחוץ לאותו מסגד זמני, קראו שני תלמידים מוסלמים את מגילת העצמאות של ישראל - "אנו מושיטים יד שלום ושכנות טובה לכל המדינות השכנות ועמיהן" - שהוצגה ליד מפת האזור. "עזה לא מופיעה פה", אמר אחד מהם. "גם לא הגדה המערבית", ענה אחיו. אחד מפרנסי בית הכנסת הסביר לאחר מכן שהמפה היא "תנ"כית, לא פוליטית".

את התחושה הפוליטית השוררת כיום בקרב היהודים אפשר להגדיר כ"התגוננות תוקפנית" - תערובת מוזרה של חוסר סובלנות והתקרבנות. ביקורת על ישראל אינה מתקבלת בעין יפה ולעתים קרובות אף מושתקת. בקרב יהודי בריטניה, המונים כ 300,000 נפש, "נוצרה אווירת מקארתיזם של ממש", אמר ג'ונתן פרידלנד, בעל טור פוליטי, "אנשים מפחדים להביע את רגשותיהם". באמריקה, כל "דיון פתוח וכן על ישראל מושתק בדרך כלל", הוסיף ארנולד אייזן, היסטוריון ונשיא בית המדרש לרבנים קונסרבטיבים בניו יורק, "בעוד שאחדים מהרבנים עדיין מביעים דעה על ישראל, בעלי ההשקפה הימנית ביניהם אומרים: 'אתם מעודדים את האויב כשאתם מותחים ביקורת על מדיניות ישראל'". בהתחשב בכוחה של ישראל, בעוצמתה ובהשפעתה של היהדות בגולה, זה נראה פרדוקסלי.

לדתיות המתעצמת השפעה רבה על כך. הגבולות שבין לאומנות, שנאת זרים ויהדות מיטשטשים והן מתמזגות זו בזו. יהודים מגלים שברוב המקרים דעתם אינה תואמת את הדעות הרווחות בעולם, ומצב זה רק מגביר את תחושת הדאגה בקרבם. איומיה של איראן ושאיפותיה הגרעיניות מחדדים עוד יותר רגשות אלה. מנהיגי הקהילות היהודיות טוענים שהעולם אינו מבין את ישראל, ומייחסים את הביקורת לאנטישמיות ההולכת וגוברת בהתמדה.

ארתור גרין, חוקר תורת הנסתר היהודית ופרופסור בסמינר לרבנים בבוסטון, טוען כי מדיניות ישראל ותמיכתה הבלתי מתפשרת של היהדות האמריקאית בה "אשמות בהתנערותם של הרבה מאוד יהודים חושבים מהיהדות. ואז אנחנו אומרים: 'טוב, אם הם ממילא לא מחויבים ליהדות, אז מה אכפת לנו מהם?".

את הטענה שהנציות הישראלית מרחיקה צעירים יהודים רבים מדתם ומעמם, ביטא בחריפות פיטר ביינארט, עיתונאי מוושינגטון, והמאמר שפרסם עורר מחלוקת אדירה בקרב יהודי ארצות הברית. אבל מומחים רבים אינם מקבלים את הקשר הסיבתי שתיאר ביינארט. לדברי אייזן למשל, יהודים רבים, בעיקר צעירים, נוטשים את היהדות זה שנים ארוכות, ומרגע שנחלש קשרם ליהדות, גם מחויבותם לישראל מתרופפת. עם זאת, לדבריו, לאותם מבקרים המעוררים את זעם הקהילה, ישראל חשובה בדיוק כמו לאלו שמנסים להשתיק אותם. "לאהבה יש קול", הוא אומר.