בהפגנה שהיתה באחרונה במרסיי, כיתרו כוחות משטרה לפתע קבוצה של שבעה אנשים, דחפה אותם לניידת והסיעה אותם לחקירה בתחנת המשטרה. העבירה שיוחסה להם לא נגעה להשתתפותם בהפגנה, אלא לחבישת כובעי גרב, המהווה הפרה של חוק הצרפתי שהתקבל בצרפת באפריל 2011, האוסר לעטות בציבור כיסוי כלשהו המסתיר את הפנים.

המפגינים במרסיי באו למחות נגד הרשעתן של חברות הלהקת הרוסית פוסי ריוט, שקראה לאוהדיה להפגין עם כובעי גרב; אבל המפגינים נעצרו בגין חוק שנועד לרסן את מה שנראה לנשיא לשעבר, ניקולא סרקוזי, כמגמה של התחזקות הקיצוניות האיסלאמית בצרפת.

עם קבלת החוק רבים בצרפת התריעו שלבד מהגבלת זכותן הדתית של נשים מוסלמיות, הוא עלול להגביר את המתיחות החברתית, הגבוהה ממילא על רקע המשבר הכלכלי, מהומות וחששות מטרור מחד, והאשמות של גזענות מאידך. רק בשבועות האחרונים החלה סערה בצרפת בעקבות פרסומן של קריקטורות הלועגות לנביא מוחמד בעיתון השמאלני "שארלי הבדו", במקביל למהומות שפרצו ברחבי העולם סביב סרט שמציג את מוחמד באור מגוחך. שלשום גם קראה מנהיגת הימין מרין לה פן להרחיב את האיסור לחבישת כיפה וחיג'אב.

היום, כעבור מעט יותר משנה, מסנגריו ומקטרגיו של חוק הבורקה מסכימים שהשלכותיו הרבה פחות דרמטיות מהפולמוס הפוליטי שהוליד אותו, וזאת בעיקר בשל סובלנות מצד המוסלמים והמשטרה.

מבחינות רבות, התנסותה של צרפת עם מה שמכונה "חוק הבורקה" היא מעין אבן בוחן ליכולתה של המדינה, ושל אירופה כולה, להטמיע את האוכלוסייה המוסלמית הגדולה ביבשת. ממשלת בלגיה מקווה להחיל חוק האוסר לעטות ניקאב, המכסה את כל הראש מלבד העיניים והמכונה בטעות בורקה, וגם ממשלת הולנד הודיעה על כוונתה לחוקק חוק דומה בשנה הבאה.

לדברי דובר משרד הפנים, פייר אנרי ברנדה, מאז נכנס החוק לתוקפו, נקנסו בגין הפרתו 425 נשים ב‑150 אירו, ו‑66 אחרות קיבלו אזהרה; אבל אפילו המשטרה מודה שהיא אוכפת את החוק לעתים נדירות כדי לא להגביר את המתיחות. "במרבית המקרים הנשים מסירות את הרעלה כשהמשטרה מבקשת מהן", ציין ברנדה שהגדיר גישה זו "דרך שלווה ומכובדת של שני הצדדים". חלק מהנשים העוטות ניקאב אומרות שלרוב המשטרה מכירה אותן ומניחה להן.

אף על פי כן, הסוגיה מגיעה לעתים להתנגשות. בליל 24 ביולי, בחודש הרמדאן, סירבה אשה במסגד מאולתר בחנות במרסיי להסיר את הרעלה והתנגדה למשטרה. העימות ביניהם התרחב עם זרימתם למקום של כמה עשרות עוברי אורח ליד המסגד, הנודע בשל מטיפיו הסלפים.

כוחות משטרה הוזעקו מיד בניסיון לרסן את העימות, העז ביותר שנרשם בצרפת מאז קבלת החוק, ועצרו ארבעה בני אדם. התקרית, ואירוע דומה שפרץ ב‑4 באוגוסט ברױבה, ליד העיר ליל, שבו הוכתה שוטרת, משקפים מן הסתם את הזעם הכבוש על היחס למוסלמים, המבעבע בקרב פלגים שמרניים ומיליטנטים של האיסלאם. כדי למנוע טענות של גזענות, ניסחה בשעתו ממשלת סרקוזי את החוק כתקנה ביטחונית שבמסגרתה נאסר לעטות כל לבוש "המסתיר את הפנים"; אבל החוק גם קבע במקביל עונשי מאסר לכל מי שכופים על אחרים לעטות רעלה המסתירה לחלוטין את הפנים, יוזמה המכוונת מפורשות נגד מוסלמים.

מסנגרי החוק, שזכה לתמיכת הציבור הרחב, אמרו שצרפת חייבת להגן על "ערך החילוניות" של הרפובליקה במרחב הציבורי; חלקם טענו שהמוסלמים של צרפת - מהגרים או אלה שנולדו בה - צריכים לקבל על עצמם את אורחות החיים הצרפתיות; אחרים אמרו שהחוק מגן על נשים מקיצוניות דתית ולא לוקח מהן את חופש הבחירה, אלא נותן להן אותו.

מיקאל בושרון, מאיגוד השוטרים UNSA, אומר שהאירועים האחרונים במרסיי וברױבה "מדגישים את הספקות שאליהם האיגודים שלנו התייחסו" בעת הדיון על החוק ובהם החשש מפני הגברת המתיחות בין המשטרה למוסלמים, שרבים מהם מתגוררים באזורים העניים ומרגישים גם כך מופלים לרעה.

קנזה דרידה, מתנגדת נחרצת לחוק, ממשיכה לעטות ניקאב מתוך מה שנחשב בעיניה לחובתה הדתית בחיי הנישואים של אשה מוסלמית. כאשר המשטרה דורשת ממנה להסיר את הרעלה, היא מצייתת, אבל מיד אחר כך מחזירה אותה למקומה. לפני זמן-מה, כשבאה לתחנת משטרה, אמר לה שוטר שאסור לה לעטות ניקאב במקומות ציבוריים כתחנת משטרה. "אז תרשום לי עוד דו"ח", ענתה לו. השוטר ויתר לה, סיפרה, כי הבין שהמשחק היה עלול להימשך עד אין-סוף.

הינד אחמס, בת 33, עוטה ניקאב כבר שמונה שנים בניגוד לרצון משפחתה שהיגרה לצרפת ממרוקו. גם אחרי קבלת החוק "לא עלה אפילו לרגע בדעתה" להסיר את הרעלה, אמרה בריאיון טלפוני מביתה באולנה-סור-בואה, בפרבר של פאריס. "מבחינתי זה כאילו שצרפת החליטה להטיל חרם על זכויות אדם מסוימות", אמרה. כ‑2,000 מתוך אוכלוסייה של 65 מיליון אנשים בצרפת עוטות ניקאב, על פי הערכות משרד הפנים. "הן מגבילות את צעדיהן ונשארות בשכונת מגוריהן", אומר מוחמד הניש, מזכ"ל ארגון גג מוסלמי בסן-סן-דני, ואילו אחרות מסירות את הרעלה במקומות ציבוריים באי-רצון.

יש נשים המתחכמות ומכסות את פניהן באמצעות חיג'אב, מטפחת ראש, וצעיפים אחרים שאותם קל להסיר ולכרוך חזרה; חלק מהנשים חובשות מצחייה ומרכיבות משקפי שמש, באופן שישווה להן מראה חילוני, או אפילו אופנתי. הניש מתנגד אמנם לאיסור לעטות את הניקאב ורואה בכך ניסיון ל"תייג קהילה", אבל הוא מייעץ למוסלמיות הצרפתיות לציית לחוק, ולפעול במקביל לשינויו.

רשיד נקאז, איש עסקים ממוצא אלג'ירי, הציע לשלם את כל הקנסות המוטלים על נשים מוסלמיות בגין חבישת הרעלה. עד כה שילם 412 קנסות בסך כולל של כ‑60 אלף דולר, בתוספת כיסוי הוצאות משפטיות בסך 16 אלף דולר. לדבריו, רבות מהנשים המוסלמיות העוטות ניקאב מעדיפות פשוט להישאר בבית. "החוק נועד להגן על נשים, אך למעשה הוא כולא אותן", אמר.

הניש מצפה שהממשלה החדשה בראשות המפלגה הסוציאליסטית תפעל לפייס את הקהילה המוסלמית שמרביתה הצביעה בעבורה בבחירות. אבל יש סוגיות נוספות שצריך לטפל בהן, הוא אומר, ובהן מספר קטן מדי של מסגדים ובתי קברות העומדים לרשותה של הקהילה המוסלמים המסתכמת כיום, על פי הערכות, בכשישה מיליון.

"בעיה אחת משכיחה בעיה אחרת" הוא אומר, בציטוט פתגם ערבי. בשנה האחרונה התנהל בצרפת פולמוס בשאלת גובה צריחי המסגדים, שחיטת בשר לפי ההלכה המוסלמית, תפילות ברחוב וזכותם של תושבים שאינם אזרחים להצביע בבחירות המקומיות; לנוכח הוויכוחים והמתחים המתעוררים על רקע זה, שינוי חוק הבורקה יכול לדבריו לחכות. אבל כשהוא מבקר בלונדון, אומר הניש, הוא לא יכול שלא לשים לב למספרן הגדול של הנשים הרעולות המסתובבות בחופשיות בחוצותיה. "אני אומר לעצמי ‘ואוױ', זו מדינה פתוחה, האנגלים הם עם פתוח", הוא אומר. "הסובלנות הזו היא דבר טוב".