טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

הצנזור של בורמה תולה את העט

לאורך 50 שנה בחנה הכת הצבאית בבורמה כל עיתון, מאמר או כתב עת. אפילו ספר הטלפונים נבדק בשבע עיניים. כעת, כחלק מתהליך הליברליזציה, צפוי להיסגר משרד הצנזורה הראשי. מנהלו דווקא גאה להיות זה שיכבה את האור

תגובות

במשך קרוב לחמישים שנה בחנו שלטונות בורמה (מיאנמאר) בקפידה כל ספר, כל מאמר, כל איור, צילום או שיר, לפני הדפסתם. בעיני הכת הצבאית, שביקשה לעצמה שליטה בכל פן כמעט של חיי התושבים, זה היה כורח בלתי נמנע. משרד הצנזורה, המוכר בשם שכמו נלקח מספר של ג'ורג' אורוול, "המחלקה לבדיקת התקשורת ורישומה", קומם עליו דורות של סופרים. הצנזורים החזירו להם כתבי יד שבהם סימנו קטעים שלמים באדום. במקרה הרע נאסר פרסומם לחלוטין.

כל ניצוץ של ביקורת או רמז למעשה שחיתות בשורות הממשלה, נמחקו מהכתב. בורמה, שמה הישן של המדינה, הוחלף במיאנמאר, השם המועדף על הכת הצבאית השלטת. אפילו ספרי הטלפונים נבדקו בקפידה בידי הצנזורה. קרוב למאה צנזורים, רובם נשים, ישבו על כסאות נצרים מיושנים ובחנו את הכתבים על שולחנות מעץ טיק; חלק מהעבודה נעשה גם על גבי מחשבים, אבל צנזורים רבים מחזיקים עדיין בעטים אדומים בתוך קלמריהם. משרדיהם כה גדושים בערימות של ספרים, עיתונים וכתבי עת מעופשים, שהעובדים נאלצים לרסס אותם בקביעות בחומר נגד תולעי ספרים.

אבל בימים אלה שורר שקט יחסי במשרדי הצנזורה של במיאנמאר. לפני כחודש זימן אליו הצנזור הראשי, אוי טינט סוואה, את העורכים והמול"ים המובילים של המדינה והשמיע באוזניהם את הבשורה הגדולה: אחרי 48 שנים ו‑14 ימים, עוברת מלאכת הצנזורה למגרש הגרוטאות של ההיסטוריה. "לא עצרנו או התעללנו בבני אדם, אבל הוטל עלינו להתעלל בכתביהם", אמר טינט סוואה כשחיוך מרומז ניבט מפניו חמורי הסבר. בקרוב הוא ייזכר כצנזור הראשי האחרון של מיאנמאר, פוסק רב עוצמה שקבע מה הציבור רשאי לקרוא ומה צריך למחוק מההיסטוריה הרשמית.

print-image-1.1847271-1
ניו יורק טיימס

סגירת הצנזורה נעשית כחלק משינויים פוליטיים רחבים שעוברת בורמה. השינויים, דוגמת שחרור עצירים פוליטיים מבתי כלא ומתן חופש מלא לעיתונות, נתפסו בעולם הרחב כפתאומיים ומפתיעים. בהיסטוריה בת זמננו מעטים המקרים שבהם ויתרו משטרים צבאיים על השררה בלי שפיכות דמים ואלימות.

סיפורו האישי של טינט סוואה מעיד על התמורות שהתהוו בתוך הממשלה הצבאית, ועל ההכרה שהתגבשה בקרב פקידים בכירים רבים, שלפיה המשטר הצבאי הופך פחות ופחות רלוונטי. בשנה שעברה, חודשים ספורים אחרי כינון ממשלתו האזרחית של תיין סיין, קבעו טינט סוואה ובכירים אחרים לוח זמנים לביטולה של הצנזורה. "העבודה שעשיתי לא עלתה בקנה אחד עם העולם, עם המציאות", אומר טינט סוואה בשיחה ממשרדו, שכתליו עמוסי כרזות תעמולה ממשלתיות. "לא יכולנו להימלט מהשינוי. המדינה כולה רצתה שינוי".

באופן רשמי, טינט סוואה בן ה‑47 היה ציר מרכזי במכונת התעמולה של מיאנמאר. אבל למעשה, בצעד המעיד על התפוררות סמכותה של הממשלה הצבאית בשלביה האחרונים, החל הצנזור הראשי לנהל חיים כפולים. בריאיון הוא הודה כמה השתוקק בצעירותו להיות בעצמו סופר. בסופי שבוע נהג לחבר מאמרים ארוכים על היסטוריה צבאית ונושאים אחרים. אחד הספרים החביבים עליו עסק בהיסטוריה הצבאית של ארה"ב. באחרונה העלה את כתביו לפייסבוק, עובדה שהתקבלה בציניות בידי עיתונאים, שאמרו בחיוך מר כי "אפילו הצנזור הראשי יודע איך לעקוף את הצנזורה".

החידושים הטכנולוגיים שעמם נאלצה הממשלה הצבאית להתמודד - טלפונים סלולריים, טלוויזיה לוויינית ועולם המולו"ת הדיגיטלי שהיה מעבר להישג ידם של הצנזורים - לא היו בבחינת מציאות מופשטת בעבור נושאי משרה רשמיים כטינט סוואה. הם ומשפחותיהם חוו גם הם את השינויים על בשרם. לדברי עיתונאים בראנגון טינט סוואה, שהיה בעבר קצין צבא, עבר שינוי הדרגתי בחמש וחצי השנים שבהן כיהן כ"צורר הספרותי" של בורמה". וכך, הפך האיש היה בתחילת אפרצ'יק קפדן, גס וקשוח - חתך אופייני של קצין במשטר רודני - לאיש ידידותי וחביב, כזה שמבין שבעידן האינטרנט אין מקום לצנזורה. השנה הוא אף הרחיק עוד יותר לכת וסייע לעורכים לארגן כינוס על עתיד העיתונות במדינה.

סאו לין אאונג, עורך השבועון Naypyitaw Times, נזכר בזעם הבלתי מרוסן שהפגין טינט סוואה לפני חמש שנים, כשהורה לו למחוק קטע ממאמר המרמז על שחיתות באחד ממשרדי הממשלה. "אתה מכיר את החוקים", צעק עליו, "אני יכול לסגור לך את העיתון", הוא משחזר את דבריו.

טינט סוואה כיהן כצנזור ראשי בשנים שבהן עמד המשטר הצבאי מול שניים מהמבחנים הקשים ביותר שלו - התקוממות הנזירים הבודהיסטים בסתיו 2007 ותגובתה הכושלת של הממשלה לסופת הציקלון נרגיס ב-2008, שבה נספו יותר מ‑130 אלף בני אדם. לטענתו, הצנזורה היתה נחוצה באותם ימים כדי להבטיח את הסדר והיציבות. רק אחרי אירועים סוערים אלה החל להפגין גמישות רבה יותר כלפי העיתונאים. "הוא נהג לומר: היו סבלניים בבקשה וחכו, השינוי בוא יבוא", משחזר סאו לין אאונג. "לדעתי יש לו חלק בהקדמת השינויים".

טינט סוואה מספר כי כמו כולם גם הוא עקב אחר ניצני השינויים בהנהגה הצבאית. בשנה שעברה קרא בתשומת לב את נאום ההשבעה של תיין סיין, שהתמקד בפיוס לאומי ובצמצום ממדי העוני. "הנאום שלו הוליד בי הרגשה שהשינוי האמיתי קרב", הוא אומר. שלושה חודשים אחרי שהנשיא נכנס לתפקידו - זמן רב לפני שמשקיפים זרים השתכנעו שאמנם מדובר בתהליך אמיתי של רפורמה - החל טינט סוואה לקדם צעדים ראשונים לפירוק הצנזורה. ביוני 2011 הודיע שאין עוד צורך להגיש לבדיקה כתבות בענייני בריאות, ילדים וספורט, אחר כך פטר גם כתבות בנושאים נוספים, ובחודש שעבר, בוטלה הצנזורה גם משני הנושאים האחרונים: פוליטיקה ודת.

לצד התפוגגותה של המורשת הרודנית, בבורמה מנקר גם החשש שהגלגל עוד יכול להסתובב לאחור. האם אילי הון שעשו את כספם ממונופולים וחוזים שהוענקו בידי המשטר הצבאי יאטו את תהליך הליברליזציה? האם הנצים הם שישלטו בתומכי הרפורמות? בכל הקשור לצנזורה, לטינט סוואה יש עמדה חד-משמעית: "לא יהיה סיבוב פרסה", הוא פוסק ומפנה את תשומת הלב לעניין שלטעמו חשוב כעת בהרבה: גורלם של עובדי משרד הצנזורה. לדבריו, היקף המשימות שלהם הולך ומצטמצם ובקרוב לא יהיה בהם כל צורך. "אני גאה שאני הוא ששם לזה סוף", הוא אומר תוך שהוא מביט על משרדו בתחושה של אובדן, "אבל אני בן אדם. משרדי היה תמיד מלא בסופרים ומו"לים, ועכשיו הוא נראה כמו עיר רפאים".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות