17:40
ב-22 בספטמבר חנך מוזיאון הלובר שבפאריס אגף חדש המוקדש כולו לאמנות האיסלאם. עברו מאז חודשיים בלבד, אבל אחד מבין 3,000 הפריטים המוצגים בו הצליח כבר להביא לתקרית דיפלומטית בין טורקיה לצרפת. יצירת המריבה: קיר של אריחי קרמיקה מעוטרים בסגנון האופייני לעיר איזניק. לפי משרד החוץ הטורקי, פסיפס האריחים נגנב ממסגד פיאל פאשה שבאיסטנבול.
ההאשמות פורסמו לראשונה בעיתון הטורקי "ראדיקל", שהקדיש לגניבת הפריט את העמוד הראשון שלו לפני שלושה שבועות. לפי הפרסום, קיר הקרמיקה מהמאה ה-16 נבזז על ידי ההיסטוריון הצרפתי ז'רמן באפסט בעת ביקורו בטורקיה לפני 113 שנים. "הכל שייך לנו", נכתב בעיתון.
היצירה היא אחת המרכזיות והחשובות ביותר בתערוכה, ובין הצדדים יש הסכמה על המקום ממנו הגיעה. באתר הלובר נכתב שחור על גבי לבן כי "האלמנטים האלו מגיעים ממסגד פיאל פאשה, בו הם היו מוצבים מעל החלונות".
קיר המחלוקת, מוזיאון הלובר.
צילום: אי–פי
כמה מעובדי מחלקת התרבות של השגרירות הטורקית בפאריס נשלחו ללובר כדי לצלם את קיר הקרמיקה, וקבעו שחלקים ממנו אכן גנובים. משרד החוץ הטורקי החל להכין בקשה רשמית להשבתם.
מנגד, הנהלת הלובר דחתה את הטענה לבזיזה, והשיבה כי באפסט, שביקר באיסטנבול בשנת 1899, תרם את קיר הקרמיקה לאוסף המוזיאון באופן חוקי לחלוטין. "הקיר מורכב מכמה חתיכות שנתרמו, נקנו והועברו בירושה למוזיאון בין השנים 1871 ו-1940", לשון תשובת המוזיאון, "כל זאת נעשה בתנאים שהיו חוקיים לגמרי בתקופה ההיא". בתשובה צוין עוד כי "הרשויות הצרפתיות ענו במקרים דומים בעבר כי לא ייערך דיון בדבר השבת יצירות". עוד הוזכר, כי אמנת אונסק"ו שעוסקת בסחר ביצירות אמנות ובממצאים ארכיאולוגיים נחתמה רק בשנת 1970, ולא ניתן להחיל אותה באופן רטרואקטיבי.
שר התרבות הטורקי, ארטוגרול גונאי, מבקר מחר בפאריס לקידום התערוכה העולמית באיזמיר בשנת 2020. בביקורו צפוי השר להביע את זעם ארצו מול סירובו של הלובר להשיב את היצירה.
לפני כמה שנים פתחה טורקיה בקמפיין שמטרתו להלאים מחדש את יצירות האמנות שנגנבו ממנה במשך השנים, ומוצגות כעת במוזיאונים ברחבי העולם. זוהי לא המערכה הראשונה נגד הלובר, שמחזיק גם בעבודות קדרות שעיטרו בעבר את קברו של הסולטן העות'מני סלים ה-2, במסגד האיה סופיה שבאיסטנבול.
בשנה שעברה נעתר מוזיאון גרמני לבקשות החוזרות ונשנות מאנקרה, והשיב את "הספינקס של הטוסה", פסל בן 3,000 שנה שנחשף על ידי ארכיאולוגים גרמנים בחפירות במרכז טורקיה בתחילת המאה ה-20.
אלפי מוצגים ממצרים העתיקה, מיוון הקדומה, מתרבות האינקה ומימי האימפריה הרומית מפארים את המוזיאונים הגדולים בעולם - הלובר בפאריס, המוזיאון הבריטי בלונדון, המטרופוליטן בניו יורק ואחרים. התביעות בשאלת הבעלות על היצירות אינן נדירות.
בשמונה השנים האחרונות הוצגו תביעות של רשות העתיקות המצרית להשיב את אבן הרוזטה, המוצגת בלונדון, אל הארץ בה נמצאה - מצרים. הבריטים השיבו בעקביות ובהתמדה בשלילה נחרצת לדרישות.
סיפור דומה נוסף הוא זה של הפרתנון, אתונה. בין השנים 1801 ל-1805, כאשר עמד כחורבה בלב העיר שהיתה נתונה תחת השלטון העות'מני, הוציא הלורד אלג'ין, שגריר בריטניה בזמנו, כמחצית מהפסלים שנותרו בו והעביר אותם למוזיאון הבריטי. ב-30 השנים האחרונות תבעה ממשלת יוון כמה פעמים מהמוזיאון הבריטי להשיב את פסלי הפרתנון. הדרישות גברו עם פתיחת מוזיאון האקרופוליס החדש באתונה ב-2008, אך לונדון ממשיכה לעמוד בסירובה.
אחד ממאבקי הבעלות הארוכים ביותר הוא זה שמנהלת מצרים מול ברלין מאז שנות ה-20. במרכז המחלוקת – פסל ראשה של נפרטיטי. גילו של האוצר הארכיאולוגי הנודע מוערך בכ-3,300 שנה, והוא מוצג כאחד מגולות הכותרת של המוזיאון החדש (Neues Museum) בברלין.
הוספת תגובה
הצעות מיוחדות
© כל הזכויות שמורות להוצאת עיתון הארץ בע"מ
