כשאמרה באביץ' צועדת ברחובות ויסוקו עם כיסוי הראש האיסלאמי על ראשה, ממהרים הגברים היושבים בבתי הקפה לקום מכסאם, לסדר את הופעתם ולכבות את הסיגריות שלהם. מחוות הכבוד אינה מפתיעה: באביץ' היא ראש העיר החדש של ויסוקו, הנמצאת בלבה של בוסניה הרצגובינה. הכלכלנית בת ה‑43 נחשבת לפורצת דרך במדינה שסועת המלחמה הזו, וככל הנראה גם באירופה כולה, מאז הפכה לראש העיר הראשונה העוטה חיג'אב על ראשה.

ניצחונה של באביץ' בבחירות ב‑7 באוקטובר בא דווקא בשעה שממשלות רבות באירופה יוזמות חוקים האוסרים על חבישת כיסוי הראש האיסלאמי במרחב הציבורי, ובשעה שטורקיה, מדינה איסלאמית המבקשת להצטרף לאיחוד האירופי, מקפידה להוציא את הסמלים הדתיים מהחיים הציבוריים. מול התהליך הזה, באביץ' סבורה שהצלחתה הפוליטית מצביעה על כך ששמירת המסורת המוסלמית יכולה לעלות בקנה אחד עם ערכי המערב.

"זה ניצחון לסובלנות", אומרת באביץ', אלמנה מאז המלחמה הקשה שהתנהלה ביוגוסלביה באמצע שנות התשעים. "אנחנו משדרים מסר מוויסוקו: מסר של סובלנות, דמוקרטיה ושוויון. אני לא רואה כל סתירה במגמות השונות. אני המזרח ואני גם המערב. אני גאה להיות מוסלמית וגאה להיות אירופית. אני באה ממדינה שבה דתות ותרבויות חיות בכפיפה אחת. כל המכלול הזה מהווה את זהותי".

מאות שנים היתה בוסניה תערובת תרבותית ודתית של מוסלמים, סרבים אורתודוקסים וקרואטים קתולים, שלפעמים לחמו אלה באלה אך רוב הזמן חיו בשלום אלה לצד אלה. בשנות התשעים של המאה הקודמת התפוררה הפדרציה היוגוסלבית, שהיתה קיימת מ‑1945, ומלחמת הבלקן החלה. השנאה האתנית שנבלמה על ידי המשטר הקומוניסטי היוגוסלבי פרצה החוצה והתפשטה לכל הכיוונים, והרוב המוסלמי בבוסניה נפל קורבן לרצח עם מצד הסרבים, ששאפו להקים מדינה משלהם. יתרה מכך, גם הקרואטים והמוסלמים, שהיו רשמית בעלי ברית נגד הסרבים, נלחמו אלה באלה במקומות שבהם היו שכנים.

המוסלמים בבוסניה הם סונים חנאפים. הם תומכים באיסלאם המתון שהובא לבלקן על ידי הטורקים העותמנים שכבשו את האזור במאה ה‑15. נשים מעטות מאוד מכסות כיום את ראשן. באביץ', כלכלנית ופוליטיקאית, ממלאת תפקיד פעיל בתקומת בוסניה מאפר המלחמה שגבתה את חייהם של יותר ממאה אלף בני אדם ועקרה מבתיהם מיליוני אנשים. בעבר שימשה מבקרת בנקים וכיהנה כשרת האוצר המחוזית לפני שהחליטה להתחרות על משרת ראש העיר. כעת, לדבריה, היא מרגישה שהיא מוכנה לנהל בארבע השנים הבאות את ויסוקו, שבה 45,000 תושבים, רובם מוסלמים.

באביץ' רוצה לתקן את התשתיות שנהרסו חלקית במלחמה או שנפלו קורבן לעוני ששרר אחריה. היא מתכננת להפוך את ויסוקו, הנמצאת כ‑15 ק"מ צפונית-מערבית לסרייבו, למקום המושך השקעות ומעודד צעירים לפתוח בה עסקים קטנים. כל אלה הם חלק מתוכנית המאבק שלה נגד האבטלה, המגיעה בעיר ל‑25%. "אנחנו גאים שבחרנו בה", אומר מוריס קראבדיץ', בעליו של עסק קטן בוויסוקו בן 38. "אין זה משנה אם היא מכסה את הראש שלה או לא. היא חכמה ויודעת פיננסים".

באביץ' אומרת שניצחונה בבחירות ניפץ מחסומים ודעות קדומות נגד נשים בחברה הבוסנית המסורתית, שנשלטת על ידי גברים, וגם את הדעה הקדומה נגד החיג'אב שהיתה קיימת בתקופת המשטר הקומוניסטי עד להתפוררות יוגוסלביה ב‑1990. מאות שנים לא הלכו נשות בוסניה לבית ספר ולא חשפו את עצמן מחוץ לביתן. השהייה בבית, והטיפול בו ובילדים, נחשבו לדבר טבעי המוכיח הגינות וצניעות.

אלא שבעשרות השנים שבהן שלטו הקומוניסטים ביוגוסלביה, הלימודים נאכפו על ידי החוק והתפישה על צניעות האשה נהפכה על פיה. נשים מכובדות היו עכשיו אלה שלמדו באוניברסיטה וזכו לעצמאות פיננסית. כיסוי הראש הפך לסמל של פיגור, של בורות, ושל לחצים מצד בעלים שמרנים. באביץ' כיסתה את ראשה דווקא לאחר שבעלה נהרג במלחמה בשורות הצבא הבוסני. היא רואה את המנהג הזה כזכות אנושית. הדת והעבודה סייעו לה להתגבר על מותו, לגדל שלושה בנים לבדה ולהצליח בקריירה שלה.

"סוף סוף אנחנו מצליחים להתגבר על הדעות הקדומות שלנו. לניצחון הזה יש שלושה רבדים: ניפוץ הדעה הקדומה על נשים בפוליטיקה, על נשים החובשות חיג'אב, ועל נשים החובשות חיג'אב בפוליטיקה", היא אומרת. באביץ', החברה במפלגת הפעולה הדמוקרטית הימנית-מרכזית, מוסיפה שהיא מוכנה לעבוד מסביב לשעון ולהוכיח שבחירתם של תושבי ויסוקו היתה נכונה. בחירתה לראש העיר, היא מוסיפה, גם תכשיר את הקרקע להצטרפות נשים נוספות לפוליטיקה.

בהתאם לחוק הבוסני, לפחות 30% מהמועמדים בכל מערכת בחירות, בכל מקום, חייבות להיות נשים. אלא שהבוסנים לא ממהרים לבחור בנשים. רק 5 מתוך 105 ראשי העיריות שנבחרו החודש הם נשים. בוויסוקו, לעומת זאת, יש סימנים בשפע להערכה שרוכשים התושבים לבאביץ'. ברחובות העיר עדיין תלויות תמונות של המועמדים בבחירות. לתמונותיהם של מועמדים אחרים התווספו עם הזמן שיני ערפדים, שפמים או משקפיים, אך אף אחת מתמונותיה של באביץ' לא הושחתה ולא קושקשה, ואנשים מבקשים להצטלם לידן.

בתחילה, תשומת הלב הרבה הדאיגה את באביץ', שמעדיפה כי החיג'אב שלה לא יהווה נושא שיחה ולא יסיח את דעת התושבים מתוכניותיה הפוליטיות. "זה גורם לי להרגיש כמו זמרת עם", היא אומרת. למרות זאת, מפעם לפעם היא רואה נשים חובשות חיג'אב העומדות לפני תמונתה כאילו הופנטו על ידיה. אחדות מהן אפילו בוכות ומלטפות את התמונה בכרזת הבחירות. "אני חושבת שהן מביטות בתמונה שלי וחושבות על ההזדמנויות שהיו להן ואבדו", אומרת באביץ'. "סביר להניח שהן חושבות: ‘קדימה, בחורה, תעשי את זה, גם אם אני לא יכולתי'