הפקחים הממשלתיים שנשלחו מאתונה ציפו למצוא רצועת חוף שכוחת אל אי שם על חוף הים היווני. מטרת ביקורם היתה לקבוע איזה סכום תוכל ממשלת יוון לקבל עבור החוף שטוף השמש השייך לה, כחלק מתוכנית ההפרטה שדורשים הנושים של המדינה הבלקנית.

כשהגיעו הפקחים למקום הם גילו לתדהמתם 7,000 בתי מגורים פזורים לאורך החוף. אף לא אחד מהמבנים אמור היה להיות שם וכולם נבנו מבלי רישיון. "אם הממשלה תחליט להפריט את האזור היא תיאלץ להרוס את הבתים", אומר מאקיס פראסקוופולוס, ראש העירייה, "ואין סיכוי שזה יקרה".

הממשלה נכנעה והסירה את עיירת החוף מרשימת הנכסים המועמדים למכירה. אולם מקרה קטאקולו מעיד על המכשולים שבהם נתקלת ממשלת יוון בניסיונותיה הקדחתניים לגייס מיליארדים כדי לצמצם את החוב הלאומי ולשקם את הכלכלה הקורסת.

יוון, שקיבלה בחודש שעבר מגוש האירו שלב נוסף בחבילת החילוץ, ששוויו 34.4 מיליארד אירו, עדיין לא עומדת ביעדי צמצום החוב שהוצבו לה. אחת הסיבות היא שאתונה לא הצליחה לגייס הון באמצעות הפרטה. בשלוש השנים שעברו מאז נדרשה יוון למכור נכסים על ידי קרן המטבע הבינלאומית, הבנק המרכזי של אירופה והאיחוד האירופי (ה"טרויקה"), היא הצליחה לגייס רק 1.6 מיליארד אירו. הטרויקה עדיין עומדת בדרישתה שיוון תגייס 50 מיליארד אירו עד 2022 באמצעות הפרטה.

היעד המידי של יוון, הנכנסת עתה לשנת מיתון שישית כשרבע מאזרחיה מובטלים, הוא לנסות לפתות משקיעים באמצעות החכרה ארוכת טווח של קרקעות, במטרה לייצר מקומות עבודה ולהזרים הון לקופת המדינה המדולדלת.

"זו בהחלט אפשרות שעשויה להניע מחדש את הכלכלה", אומר אנדריאס טפרנציס, מנכ"ל הקרן לפיתוח נכסים של הרפובליקה ההלנית, גוף חדש שהוקם לזירוז תהליך ההפרטה. הוא מאמין שאם יזמים ישקיעו בפיתוח קרקעות שרכשו מהמדינה, ישקמו כבישים מהירים או יבנו פארקים תעשייתיים, הם עשויים לסייע באופן משמעותי לפתרון משבר התעסוקה.

ואמנם, ההפרטה היא אחת התקוות האחרונות למשיכת הון זר ליוון. בקיץ הקודם נכשלו רבות מהיוזמות הללו, מאחר שנפילת הממשלה ושתי מערכות בחירות סוערות הגבירו את החשש מפני יציאת יוון מגוש האירו. אמון המשקיעים נפל עד כדי כך, שבדו"ח שערכה באחרונה חברת BDO לייעוץ פיננסי הוגדרה יוון כמדינה מסוכנת להשקעות יותר מסוריה.

מומחים מקווים שאם יוון תמכור נכס משמעותי נוסף, הדבר יגדיל את תחושת הביטחון של המשקיעים ויעודד אותם להוציא את כספם במדינה. לכן, בין השאר, גורמים רשמיים חוזרים ומפיצים את הצעת-המכירה המפתה ביותר של יוון: OPAP, חברת ההימורים הרווחית הנמצאת בבעלות חלקית של הממשלה. לחברה שפע של בתי הימורים בקרבת אתונה ובכפרים רבים. כשנציגי הממשלה נסעו לאחרונה לסין בניסיון לעורר התעניינות משקיעים ברכישת החברה, התקבלו לא פחות משמונה הצעות.

הקרן של טפרנציס מתמודדת עם משימה סבוכה. עצם הרעיון שהממשלה מציעה למכירה את "היהלומים שבכתר", נכסים שחלקם בעלי ערך לאומי או סמלי יקר ביותר, פורט כמובן על נימים רגישים. יוונים רבים מאשימים את הממשלה בכניעה לדרישות הטרויקה. מחאה מתעוררת סביב כמעט כל נכס שהמדינה מציעה למכירה - גם אם אותם נכסים שואבים זמן ומזומנים מקופת המדינה.

אחרים טוענים שהממשלה כה נואשת שהיא מסכימה למכור נכסים יקרי ערך במחיר זול מדי. במקרה של OPAP, היוונים תוהים מה ההיגיון שבמכירת אחד הנכסים היחידים המזרימים בקביעות מזומנים לקופת המדינה.

"השאלה היא אם החברה היוונית וממשלתה באמת מעוניינות בהפרטה", אומר דניאל סאהל, הממונה על היחסים ההדדיים בפדרציית התעשייה הגרמנית. "אם לא, מוטב שיאמרו זאת בגלוי. אבל אם כן, עליהן לפעול כדי להרוויח מהנכסים שלהן כל מה שאפשר", הוסיף.

כ-15% מבין הנכסים המיועדים להפרטה הם בנקים, תשתיות ושירותים ציבוריים, לצד מפעל הלוטו הלאומי. נמלים, כבישים מהירים, נמלי תעופה ותשתיות נוספות הם 30% מכלל הנכסים. שאר הנכסים מורכבים מנדל"ן, החל בארמון מלכותי לשעבר וכלה במבנה מטה משטרת אתונה, לצד קרקעות מדינה שערכן גבוה, ובהן חופי תיירות באיים רודוס וקורפו.

ואולם גם אם נמצאים משקיעים לאתר מסויים, מקרים רבים גוררים עמם סבך של בעיות משפטיות. חלק מהמשברים נפתרים באמצעות צווים ממשלתיים וחקיקה שעשויה לעורר מחלוקות פוליטיות. ומעבר לכך, אף שהיזמים אמורים להשקיע הון עצמי, בנקים זרים חוששים להעניק הלוואות למטרת השקעה ביוון. חלק מהמימון חייב להגיע מהבנקים היווניים ואלה כמעט אינם מעניקים הלוואות בימים אלה.

מרבית הנכסים המיועדים להפרטה ביוון הם קרקעות, והפרטתן כרוכה בבעיות המשפטיות המורכבות ביותר. במדינה כמעט אין רישום מסודר בלשכות לרישום מקרקעין, ושורשיה של התופעה המוזרה זו עוד בימי האימפריה העות'מאנית. בעלות על קרקע אינה מתועדת רשמית כמעט בכלל. מצב זה עשוי לחשוף משקיעים שרכשו אדמות לתביעות משפטיות מצד אנשים שיטענו לבעלות על אותן קרקעות.

"המדינה אינה יודעת בדיוק אילו קרקעות שייכות לה", אומר ג'ורג' קטרוגאלוס, מומחה יווני למשפט חוקתי מאוניברסיטת ניו יורק, "זו תסבוכת משפטית רצינית".

וגרוע מכך, נראה ששנים רבות הרשויות העלימו עין מבנייה פרטית על קרקעות המדינה. זה המצב שנגלה לעיני פקחיו של טפרנציס בקטאקולו, עיירת החוף במערב יוון שבה פלשו אלפים אל קרקעות ציבוריות ובנו עליהן מבלי לשלם פרוטה או לרשום את הנכסים כחוק.

עשרות שנים נהגו התושבים להקים מבנים פשוטים בן לילה ערב הבחירות המקומיות. את קולותיהם בקלפי העניקו למועמדים שלא נקטו נגדם צעדים ונמנעו מלחייב אותם בתשלום מסים. רשת החשמל במקום גם היא הוקמה בעזרת טובות הנאה פוליטיות.

התוצאה ניכרת לעין: רצועת חוף באורך קילומטרים המנוקדת בחורבות של בתי מגורים שנבנו בחופזה וננטשו ולצדם בתים ששופצו והפכו לבתי קיט מצועצעים. את חזיתו של אחד הבתים מפארים מגדלור דמה ובריכה קטנה. מעולם לא שולמו מסים בגין הנכסים. בימים אלה מנסה הממשלה להקים מערכת רישום מקרקעין אלקטרונית. אולם לאנשיו של טפרנציס ברור שמבחינת הפרטה חוף קטאקולו הוא מקרה אבוד.

אתר נמל התעופה הישן והנטוש של אתונה, הליניקון, הוא אחד מחלקות הקרקע הגדולות המיועדות להפרטה בכל אירופה. הנכס נקי למדי, אומר ספירוס פולאליס, ראש הפרויקט, מרצה בהרווארד. הוא מספר שסכסוכי בעלות נפתרו במהירות והצוות פעל להרגעת תושבי המקום, שחששו מפיתוח יתר של הסביבה. אם הכל יתנהל כמתוכנן, מוסיף פולאליס, יגויס יזם שישקיע שישה מיליארד אירו בפיתוח מיזם אורבני עצום ממדים בשטח הנמל, שיהפוך את האתר שגודלו כשישה קמ"ר למרכז עסקים ואזור ללא מכוניות. לדברי פולאליס, המתחם יכול לייצר מעל ל-20,000 משרות חדשות בשכר גבוה.

טפרנציס מצדו סבור שממשלת יוון מבינה היטב שהיא חייבת להסביר ליוונים שאין להם סיבה לחשוש מהפרטה. הוא מודע אמנם לכך שהתהליך עלול להיות כואב, אבל מוסיף, "אנחנו דנים בזה כאילו שליוון יש בכלל ברירה".