"בר רפאלי עושה את סנטה קלאוס" היתה הכותרת הפרובוקטיבית שהתנוססה באחד מאתרי האינטרנט, מעל לתמונה שבה נראתה דוגמנית העל הישראלית לובשת פיג'מת סנטה, במסגרת קידום מכירות של חברת ההלבשה התחתונה "אנדר מי" שבבעלותה.

רפאלי, שבמבצע עמוד ענן בחודש שעבר כבר הסתבכה עם נטורי קרתא לאומניים בישראל, אחרי שכתבה בטוויטר שהיא "מתפללת לשלומם של האזרחים בשני הצדדים", שוב מצאה את עצמה מול כיתת יורים של טוקבקיסטים. למה להבליט את סנטה הגוי, שאלו גולשים זועמים, במקום להצטלם עם משהו יהודי כמו חנוכייה או סביבון. "אולי פשוט תתנצרי?", הציע לה אחד משומרי החומות.

אבל גם אם לבישת חליפת סנטה נחשבת לסטייה בלתי נסבלת בישראל, באמריקה, כך מתברר, היא הפכה בשנים האחרונות למסורת יהודית מקובלת. מעין "מצווה של כריסמס" כפי שמכנה זאת הד"ר יהושע אלי פלאוט בספרו החדש "כריסמס כשר - העונה הנכונה להיות יהודי" שיצא לאור לאחרונה. יהודים רבים מתנדבים למלא את תפקידו של סנטה כדי "להפיץ את רוח החג של פיוס ואחווה ולגרום שמחה לילדים", כותב פלאוט.

אבל רוח ההתנדבות היהודית בחג איננה מוגבלת רק לתחפושת של סנטה. בקהילות רבות ברחבי ארצות הברית, חג המולד הפך ליום של צדקה וגמילות חסדים שבו המוני יהודים מתנדבים להחליף את שכניהם הנוצרים בבתי תמחוי ומחסה ולהיות שותפים למסורת העזרה לזולת המאפיינת את העונה הזו בשנה. בהיפוך לתפקיד הידוע של "שבעס גוי", דהיינו הלא-יהודי המבצע את המלאכות האסורות על יהודים בשבת, יהודים רבים משמשים כ"יהודי של כריסמס", כפי שמכנה זאת פלאוט, ובכך מאפשרים למתנדבים הנוצרים לבלות את החג עם משפחותיהם.

זהו רק אחד מני ריטואלים רבים שבאמצעותם "אימצו" היהודים את חג המולד ואת "עונת החגים" של חודש דצמבר. זאת, במקביל לאבולוציה שעבר החג עצמו, שהפך מאירוע דתי נוצרי המציין את לידתו של ישו לחג לאומי כוללני שמככבים בו מסרים אוניברסליים של חברות ונדבנות, לצד צרכנות מוגברת בקניית מתנות לחג.

אחרי שבילו חודש שלם בשוטטות ברחובות המוארים באורות החג, צפו בחלונות הראווה המקושטים ושמעו אינספור שירי כריסמס מתנגנים ללא הרף מכל רמקול אפשרי, היהודים מקדישים את יום חג המולד עצמו ל"טקסים" ומנהגים ייחודיים הכוללים פסטיבלי תרבות יהודית, מיצגי אמנות, מפגשי שידוכים, הליכה לקולנוע ולמופעי קומדיה וגולת הכותרת - אכילת אוכל סיני.

מדובר ברומן ארוך המתנהל כבר למעלה ממאה שנים, עוד מהימים שבהם המהגרים היהודיים החדשים ממזרח אירופה נמשכו למסעדות סיניות אקזוטיות שנפתחו באזור הלואר איסט סייד שבו התגוררו. עבור יהודים רבים, המסעדה הסינית הייתה המקום הראשון שבו העזו לטעום אוכל לא כשר, אבל גם יהודים אורתודוקסים הפכו לחובבי המזון מסצ'ואן, ובאמריקה פועלות כיום למעלה מ-50 מסעדות סיניות כשרות לחלוטין. גם הסינים אינם חוגגים את כריסמס, כמובן, ומפגש האינטרסים בין שתי הקהילות יצר התנפלות המונית של יהודים על מסעדות סיניות בחג המולד, המחייב הזמנת מקום מראש למי שחפץ בדמפלינג או בדים-סום, כמסורת ישראל סבא.

פלאוט, רב רפורמי המשמש מנכ"ל אגודת ידידי המרכז הרפואי רבין באמריקה, מתאר בספרו את המפגש המרתק בין המהגרים היהודיים ממזרח אירופה, שהביאו עמם מטעני חשדנות ופחד כלפי חג המולד, שבו הגויים נהגו להתנכל ליהודים "רוצחי ישו", לבין היהודים האמריקאים הוותיקים, יוצאי גרמניה ברובם, שנהגו לציין את חג המולד ולהציב עץ אשוח במרכז ביתם: גם בסלון של תיאודור הרצל בווינה, כך מתברר, נהגו להעמיד עץ אשוח.

"אין דבר עצוב יותר מילד יהודי בכריסמס", נכתב בעיתון היהודי פורוורד בתחילת המאה שעברה, והמענה הראשון של היהודים היה ליצור לו אלטרנטיבה.

כך הפך חג החנוכה מאירוע מינורי יחסית לחג מרכזי בלוח השנה היהודי שבו הנהיגו היהודים מסורת של הענקת מתנות לילדיהם לא רק ביום אחד, כפי שנהוג בחג המולד, אלא בכל שמונת ימי החג, ועכשיו הגיע תורם של הנוצרים לקנא. ההזדהות עם המפעל הציוני בארץ ישראל ותחושת ההצלה שבאה אחרי מלחמת ששת הימים התחברו באופן טבעי אצל יהודי אמריקה לסיפורי הגבורה של המכבים, וחג החנוכה המחוזק זלג מהם גם לתודעה הציבורית של אמריקה כולה.

בשנת 1979 היה ג'ימי קרטר לנשיא הראשון שהשתתף באופן רשמי בהדלקת נרות, ביל קלינטון ייבא את הטקס לבית הלבן, ג'ורג' בוש הנהיג מסורת של קבלת פנים שנתית וברק אובמה הוסיף עליה הצהרה נשיאותית רשמית, בעברית ובאנגלית, ה"מתרגמת" את מסרי החנוכה, של מאבק לחופש וחירות, לשפה אמריקאית כוללת. כך התמזג "חג האורים" של היהודים עם אורות הכרך הנוצצים של חג המולד ונרות החנוכייה עם הנורות הצבעוניות המעטרות את עצי האשוח, וליהודים הייתה אורה ושמחה, כנאמר בחג אחר.

לא מדובר בהתבוללות, אומר לי הד"ר פלאוט, אלא מאמץ מתמשך שנועד למנוע את דחיקת היהודים לשוליים ולאפשר את שילובם בפסיפס האנושי והתרבותי שיכול להתקיים, כמאמר הקלישאה, רק באמריקה.