כנרת בריטית העידה על אונס, לא קיבלה סיוע - והתאבדה

סערה בבריטניה לאחר שפרנסס אנדרייד התאבדה כמה ימים לאחר שהתבקשה על ידי המשטרה לא לקבל סיוע נפשי כדי שעדותה נגד מורה לשעבר לא תושפע

כנרת מקצועית שלחה יד בנפשה, אחרי שסיימה להעיד במשפטו של מי שהיה המורה שלה למוסיקה, אשר הורשע ביום שישי בחמישה סעיפים של ביצוע מעשה מגונה. למושבעים במשפט נגד מייקל ברואר לא נמסר דבר מותה של פרנסס אנדרייד, אלא רק אחרי שהרשיעו את הנאשם. ברואר בן ה-68, מי שהיה המנהל המוסיקלי של בית הספר למוסיקה צ'טהם במנצ'סטר, מוסד בעל שם בינלאומי, נמצא אשם בחמישה סעיפים של ביצוע מעשה מגונה באנדרייד. ברואר ביצע מעשים מגונים באנדרייד בשנים שבהם למדה בבית הספר, בהיותה בת 15-14. הוא זוכה בשלושה אישומים נוספים של ביצוע מעשה מגונה וביצוע מעשה אונס באנדרייד, כאשר היתה בת 18. אשתו לשעבר, הילארי קיי ברואר (68) הורשעה בביצוע מעשה מגונה באנדרייד בת ה-18, וזוכתה מאשמת סיוע לאונס. השופט הודיע להם שעליהם להביא בחשבון, שייגזרו עליהם עונשי מאסר.

בעלה של הכנרת, לבן אנדרייד, טוען כי אשתו סבלה מטראומה בעקבות הטענה כי שיקרה בבית המשפט. התאבדותה של אנדרייד יצרה דיון ציבורי בנוגע להתנהלות בתי המשפט במקרים כאלו. התובעת הכללית לשעבר, וורה בירד, התבטאה כי אינה מבינה מדוע המשטרה המליצה לאנדרייד שלא לפנות לסיוע נפשי עד שלא תסתיים תקופת העדות כדי שלא תשפיע על עדותה. שלושה ימים לפני מותה, ב-24 בינואר, כתבה אנדרייד במסרון לחברתה, שאחרי שסיימה להעיד בבית המשפט לעיניו של ברואר, היא חשה כאילו נאנסה מחדש. אנדרייד, אם לארבעה בת 48, הוסיפה וכתבה שהרגישה כאילו היא מתפרקת לגורמים. כאשר שאלה אותה חברתה אם תוצאות המשפט ישנו במשהו את הרגשתה, סימסה: "לא. שתי האפשרויות איומות". כאשר התלוננה על הנימה הקשוחה שנקטה הסנגורית של ברואר בעת החקירה הנגדית, שטענה שדבריה הם "אוסף של שקרים", ציינה בסרקזם: "אני פנטזיונרית הסובלת מתסביך אלקטרה, שמבקשת למשוך תשומת לב". בהמשך קבע השופט שהחקירה הנגדית התנהלה ללא דופי. אנדרייד לא יזמה את החקירה המשטרתית שהובילה למשפט. לדברי ידידיה, לא הציגה עצמה כקורבן ולא היתה רוצה להיחשב קורבן. זאת ועוד, לא היה לה כל עניין להעיד נגד בני הזוג ברואר.

אנדרייד
אנדרייד . צילום: טלוויזיה בי-בי-סי

בעדותו בבית המשפט הכחיש ברואר את האשמותיה של אנדרייד, אך הודה בקיום פרשיית אהבה עם נערה בת 17, תלמידה בבית הספר צ'טהאם, בשנת 1994. ברואר פרש מתפקידו בעקבות חשיפת הפרשה, אולם גרסתה הרשמית של הנהלת בית הספר הייתה שהוא פורש מסיבות בריאותיות. אחרי סיום העסקתו שם, שימש כמנהל האמנותי של מקהלות הנוער הלאומיות של בריטניה וניצח על מקהלת הנוער העולמית. כמו כן, שימש שופט בתחרויות בינלאומיות וניהל סדנאות שירה של תחרות המקהלות של הבי-בי-סי, Last Choir Standing.

אנדרייד התאבדה ביום השני למתן עדותו של ברואר, שבה כינה אותה "פנטזיונרית" שחיה ב"עולם של הזיות". ביום שקדם למותה נמסר לה כי השופט הנחה את חבר השופטים לזכות את ברואר בחמישה אישומים של מעשה מגונה המופיעים בכתב האישום המקורי. לדברי השופט חל על סעיפים אלה, שהתייחסו לפעילות מינית שהתקיימה ליד תעלה במנצ'סטר, חוק ההתיישנות, משום שאנדרייד העידה כי ייתכן שהיתה אז בת יותר מ-16, גיל ההסכמה בבריטניה בעת ההיא. אחרי שנודע לשופט על מותה של אנדרייד, דחה את המשך הדיונים בשלושה ימים. בהתייעצות עם התביעה ועם פרקליט המדינה, דומיניק גריב, החליט להמשיך במשפט. העדים הונחו שלא להזכיר את דבר מותה של אנדרייד בין כותלי בית המשפט, והוטל צו איסור פרסום בתקשורת.

למושבעים נמסר כי לא אנדרייד יזמה את החקירה המשטרתית, שהובילה להבאתו של ברואר לדין, אלא אמו של אחד מתלמידיה לכינור. אנדרייד אמרה למשובעים שהיא כעסה מאוד על התערבות האשה, אך הסכימה להעיד נגד ברואר. "לדעתי, פרן חשה שזו חובתה המוסרית להעיד, כשהתבקשה לעזור להרשיע את ברואר", אומרת קירסטן קלינגלס, ידידה ותיקה של אנדרייד. "היא התגברה על קשיים רבים והיתה אדם חזק מאוד. לדעתי, היא חשבה שהיא מספיק חזקה ושתוכל לעבור את זה". אולם חבריה סיפרו לגרדיאן שאנדרייד עשתה ניסיון לשים קץ לחייה, עם התקרב מועד פתיחת המשפט. "פרן הרגישה פגיעה מאוד מבחינה רגשית בתקופת ההכנה לקראת המשפט, וזה מובן", אמרה ג'קי שייב, חברה אחרת.

אנדרייד סיפרה למושבעים שכל חייה נהגה לפגוע בעצמה. "הפגיעה בעצמי היתה האמצעי שאישר לי שאני חיה", אמרה בבית המשפט וגילתה שעשתה לעצמה פנסים בעיניים לפני מבחן הקבלה שלה לצ'טהם. הוריה אימצו אותה בהיותה תינוקת, ובעדותה בבית המשפט סיפרה שעברה התעללות מינית מידי אחד מדודיה בגיל צעיר, ושמותו של אביה המאמץ בילדותה, השפיע עליה קשות. לדבריה, מעולם לא הסתדרה עם אמה המאמצת. שייב סיפרה שלמרות הקשיים בילדותה, אנדרייד לא שקעה בעצבות ותמיד הסתכלה קדימה, אל העתיד. "היו לה כל כך הרבה סיבות לחיות, היא היתה אמא נפלאה. הרגשתי שהיא נחושה בדעתה לתת לילדיה את כל האהבה והטיפול שנמנעו ממנה". קלינגלס ציינה שאנדרייד "היתה אדם עליז שהביאה אור לחייהם מכריה בזכות שכלה החד ואופיה האוהב והאכפתי". כולם, כולל ברואר, מסכימים שאנדרייד היתה כנרת מוכשרת מאוד. פיונה סטיבן, חברתה זה 30 שנה, הטעימה ש"פרן הייתה כנרת מדהימה. גם כשהיתה נערה מתבגרת היו לנגינתה עומק ועוצמה, כאילו חייתה אלפי חיים".

אן סופי מוטר, הכנרת הגרמנית המפורסמת, אמרה פעם ש"נגינתה של אנדרייד בכינור מלאה תשוקה שלא שמעה כמותה". עוד כנר מפורסם, ויקטור ליברמן, אמר שנגינתה היתה "מושלמת מבחינת הצליל והביטוי". דברי ההערכה הללו הוזכרו בלווייתה של אנדרייד שהתקיימה בקרמטוריום בגילדפורד בתחילת השבוע שעבר. המקום היה מלא עד אפס מקום. שניים מילדיה נשאו הספד, כמו גם בעלה ושתי חברות. פיטר קדוולדר, התובע במשפט ברואר, השתתף בלוויה יחד עם הבלש מארק אטקינסון ממשטרת מנצ'סטר, שעמד בראש החקירה.

ברואר
ברואר . צילום: טלוויזיה בי-בי-סי

קורבנות של התעללות מינית, המגלים פגיעות ושצריכים להעיד בבית המשפט, מורשים לתת עדות מאחורי פרגוד או באמצעות מסך וידאו. אנדרייד סירבה להיעזר באמצעים אלו והעדיפה להופיע בבית המשפט ולהתעמת מול ברואר. היא הייתה עדה לוחמנית, בעלת ביטחון עצמי ועתירת רגש. כאשר קייט בלאקוול, הסנגורית של ברואר, אמרה שטענתה שהזוג ברואר אנס אותה בביתו היא "פנטזיה טהורה", הגיבה אנדרייד בקול רם: "שטויות במיץ". "סיפרת אוסף של שקרים לחבר המושבעים על ביקורך בבית הזה", טענה בלאקוול. ועל כך ענתה אנדרייד: "הנה הסיבה שמקרים כאלה לא מגיעים לבית המשפט. זה באמת קרה". "בילית את הלילה במיטה ליד שני האנסים שלך?" שאלה הסנגורית בהתייחסות לדבריה של אנדרייד, ששלושתם ישנו במיטה אחת לאחר שלדבריה הם אנסו אותה. אנדרייד השיבה: "אבל זה קרה. הרגשתי אשמה. לא ידעתי איך לצאת מזה". "זה שקר", אמרה בלאקוול. "יכולת להסתלק משם בכל רגע". "אין לך מושג מה זה להיאנס", ענתה אנדרייד. "אין לך שום הבנה נשית מה עובר עליך במקרה כזה. איזה זעזוע עובר הגוף שלך. איך את מרגישה שזה כמעט מגיע לך".

השופט מרטין רדלנד אמר ביום חמישי שבלאקוול "נהגה כשורה וחקירת העדים בתיק הזה היתה ללא דופי". לאחר מותה של אנדרייד יצאה המשטרה להגנת ההחלטה להעמיד לדין את ברואר. פקד דייב פסטר ממשטרת מנצ'סטר ציין ש"חקירת התיק נוהלה בתחילה על ידי משטרת סארי ואחר כך הועברה למנצ'סטר. בשלב זה מונתה חוקרת שקיבלה הכשרה מיוחדת לחקור את העבירות האלה ושימשה איש קשר יחיד עם הקורבן. "בכל שלבי החקירה והמשפט, קיבלה הנפגעת תמיכה של משטרת מנצ'סטר ושל סוכנויות אחרות. לכל אורך החקירה היתה החוקרת משוכנעת לגמרי שהקורבן נחוש בדעתו להעיד במשפט. היא היתה מודעת לחלוטין להליך המשפטי ולאמצעים המיוחדים שעמדו לרשותה כדי למסור את עדותה".

הוספת תגובה
תודה על פנייתך, היא תיבדק על ידי המערכת
להוספת תגובה בלתי מזוהה לחץ כאן להוספת תגובה מזוהה לחץ כאן

הקלד את הנושא

הקלד את התגובה

 
בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים עם תנאי השימוש של אתר הארץ
תודה על פנייתך, היא תיבדק על ידי המערכת
להוספת תגובה בלתי מזוהה לחץ כאן להוספת תגובה מזוהה לחץ כאן

הקלד את הנושא

הקלד את התגובה

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים עם תנאי השימוש של אתר הארץ
תודה על פנייתך, היא תיבדק על ידי המערכת
הצג את כל התגובות פתוחות 01 ככה זה שכופים תלונה על מתלוננות. עצוב. עניין יום יומי במשטרה לכפות תלונות  (לת) רונן
  • 09:52
  • 11.02.13

02 מסתבר שגם באנגליה בעת משפט אונס הכל מותר, הנפגעת יכולה להיות מכונה שקרנית, ולאף אחד לא אכפת מה יהיה איתה, גם בארץ נשים נאנסות שוב אם הן מעזות להעיד, האם מה שאנחנו אמורות להבין זה שממש, אבלממש, לא כדאי להתלונן?ואיך זה שכל כך הרבה פעממים המנוולות הכי גדולות, שעומדות עד הסוף לצד האנסים, אילה נשים ולא גברים....  (לת) פשוט מזעזע, ועוד אמא לארבעה.
  • 10:21
  • 11.02.13

03 נורא. באיזו קלות מסוגלת חקירה נגדית לשבור אנשים שכבר היו קורבנות פעם אחת.  (לת) עמית
  • 10:25
  • 11.02.13

04 תמשיכי לבלבל לנו את המוח בדברים לא רלוונטיים בזמן שבארה"ב קם לנו שונא גדול רמי
  • 10:31
  • 11.02.13

התבטאות של הייגל משנת 2008: "ארה"ב לא צריכה אפילו לחשוב על האופציה להפציץ באיראן, גם במקרה של התקפה גרעינית על ישראל"

לא תקראו את זה בהארץ. הרי זה לא רלוונטי לעיתון בריטי.

05 חוק ההתיישנות האמצעי
  • 10:54
  • 11.02.13

האשה הזו היא בת 48 והאירוע קרה כאשר היא היתה בת 15. האם אין באנגליה התיישנות על עבירות כאלה והאם יש סיכוי להגיע לצדק לאחר כל כך הרבה שנים?

06 מידיעה.ללא קשר למקרה.לימוד כינור,מחייב מגע גופני בין התלמיד ומורה.המורה מתקן תנועות התלמיד ואחזקת הכינור.אין אפשרות לעשות זאת ללא מגע.לפני שנים יצאה באנגליה הוראה לוותר על כך.גם אם זה פגע בטיב ההוראה.איפה הגבול?לא יודע.  (לת) rubi
  • 10:56
  • 11.02.13

07 לא נורא .העיקר שבתי המשפט באנגליה מוציאים צוי מעצר נגד קציני הצבא הציוני .  (לת) סטודנטית לסוציולוגיה .אוניברסיטת אריאל
  • 11:00
  • 11.02.13

08 אונס? צבי מיפו
  • 11:01
  • 11.02.13

חוץ מקביעות גיל בחוק שימוש בכח יש עוד דרכים לביצוע אונס! לפעמים גם האנס לא מודע לסיטואציה. צה שאינו משנה לגבי האשמה וילקח בחשבון לחומרת העונש. מצער ליראות שאישה צעירה שמה קץ לחייה וכולם חובים שהיו בסדר. הרי הם אחראים ללפחות גרימת מוות ברשלנות!!!!!

09 זה היה כנראה "הקש ששבר את גב הגמל"....  (לת) יעל
  • 11:04
  • 11.02.13

10 לעמוד בבית משפט, מדובר באונס חוזר - הפשטה רגשית ונפשית -  (לת) נונסה
  • 11:07
  • 11.02.13

11 "אין לך מושג מה זה להיאנס", ענתה אנדרייד. "אין לך שום הבנה נשית מה עובר עליך במקרה כזה. איזה זעזוע עובר הגוף שלך. איך את מרגישה שזה כמעט מגיע לך".  (לת) זה כמעט מגיע לך
  • 11:09
  • 11.02.13

12 בריטניה ובעיות מין. מוזר, חשבתי שהם לא צרפתים.  (לת) כדשגכשד
  • 11:25
  • 11.02.13

13 כדאי מאוד לחשוב על העברת הטיפול בנאנסות לידי נשים, כנראה שגבר לא יכול להבין ממש מה זה אונס ומה תוצאותיו  (לת) דע את מגבלותיך
  • 11:52
  • 11.02.13

14 עולה כאן בעייתיות גדולה מאוד באשר למעמד האישה - שוב! כאשר גברים ונשים לא קולטים מה זה אונס.  (לת) זו א ל י מ ו ת מהסוג הכי רע
  • 12:00
  • 11.02.13

15 הכנרת העידה על עבירות שבוצעה בה לכאורה לפני למעלה מ-30 שנים. האם באמת זכרה הכל לפרטי פרטים? קורא תמים
  • 12:02
  • 11.02.13

מדוע לא התלוננה קודם? אם סבלה מבעיות נפשיות, פגיעה עצמית, נסיונות התאבדות, מדוע לא חיפשה עזרה מקצועית? בדיעבד מסתבר שחייה התנהלו ללא דופי, באושר ונחת עד למשפט ויתכן מאד שבעל מקצוע היה מניא אותה ממעורבות במשפט, שבו יכלה רק להפסיד. הסיפור מאד תמוה.

16 הכנרת למדה בישראל בצעירותה והיתה תלמידתו של רמי שבלוב. חבל  (לת) כינור
  • 14:32
  • 11.02.13

17 למה לא מספרים לנו מה עונשו של החלאה? אולי מצפים לגזר הדין ואולי יבואו עוד קורבנות: האיש המשיך לעבוד עם נוער עשרות שנים אחרי זה!  (לת) עצוב ונורא
  • 16:53
  • 11.02.13

18 כשזה קורה, לא תמיד יודעים מה לעשות אחת שהיתה שם
  • 09:06
  • 12.02.13

הייתי בת שש-עשרה, נבוכה ותמימה. עד אז הערכתי והערצתי את המורה שלי לפסנתר שהיה מבוגר ממני לפחות בשלושים שנה. פתאום, במהלך שיעור, התחיל לשאול שאלות אישיות, לגעת בי, ללטף ולנשק. הצלחתי למשוך זמן ובסוף השיעור יצאתי ולא חזרתי לשם יותר. סיפרתי להורים שלי שהיו המומים ולא ידעו מה לעשות. אחרי כמה ימים החלקתי מכתב מתחת לדלת חדרו בו כתבתי שלא אחזור ללמוד אצלו, ונמלטתי על נפשי. נתקלתי בו במקרה אחרי שנה. הוא הסתכל עלי מרחוק ולא העז להתקרב אלי. כנראה חשש שאעשה לו צרות. מעולם לא התלוננתי, אבל מאז הנגינה שלי היתה מזוהמת בזיכרון שלו, ולא גרמה לי יותר הנאה. הוא היה צריך לעוף לכל הרוחות. אם דבר כזה היה קורה לבת שלי, הייתי הופכת עולמות כדי שייענש.

  •   נהגת בדיוק כפי שהשכל הישר מכתיב לאחת שהיתה שם
    • 12:57
    • 12.02.13

    לא חזרת יותר למורה שפגע בך מינית וגם סיפרת להוריך. הכנרת הבריטית שהתאבדה שלושים שנים ויותר אחרי האירועים שהיא העידה שהתרחשו מאז היותה בת 14 ועד גיל 18 חזרה שוב ושוב לבית המורה ואשתו ולמיטתם, לדבריה. לכן הסיפור תמוה. בוודאי שלא המשטרה אשמה שנמנע מהאשה טיפול נפשי חיוני. ממתי פונים למשטרה לקבלת רשות ללכת לרופא? התאבדותה הזכירה לי את התאבדות האחות הבריטית ממוצא הודי שהאמינה שהזרים עם המבטא האוסטרלי שהתקשרו לבית החולים לשאול מה שלום הדוכסית קייט אינם אלא המלכה אליזבט השניה ובנה יורש העצר צ'רלס. היא התאבדה מרוב בושה על טפשותה.

  •   גם בארץ המשטרה לא מעודדת טיפולים נפשיים לא בדיוק
    • 08:32
    • 13.02.13

    ואני אומרת לך מנסיון, שכשהגעתי להעיד התבקשתי לחתום על ויתור סודיות לפסיכולוגית שלי, כדי שהתובעת תראה שאני לא פנטזיונרית כפי שהצד השני טען.
    אני כבר לא מדברת על כך שרשויות הרווחה מעבירות מידע בינן לבין המשטרה באופן לא רשמי ללא חתימה על ויתור סודיות להעברת המידע. אני בהחלט יכולה להבין למה היה קשה לה להעיד.
    חוץ מזה, בניגוד למה שחושבים, התובעות במשפט שלי היו לא נעימות כלפי, לא קיבלתי מידע על פי המגיע לי לפי החוק, וכל מגע איתן גרם לי ללילה בלי שינה. פניתי לפניות הציבור של המשטרה והדברים סודרו טכנית, אבל למה כל פניה לאנשים האלה צריכה להיות מלווה בלהפוך שולחנות, כשהחוקים לגבי נפגעות עבירה מאד ברורים.

19 נורא עצוב. נקווה שמערכת המשפט והמשטרה יסיקו לקחים ממקרה טראגי זה.  (לת) מוות מיותר
  • 10:25
  • 13.02.13

פעילות
המלצות