יוזף רצינגר היה אמנם האפיפיור ה-265 של הכנסיה הרומית, אבל רק ארבעה מבין קודמיו נהגו כמוהו והתפטרו במהלך כהונתם. האחרון מביניהם שפרש מהכס הקדוש היה גרגוריוס ה-12 ב-1415. העובדה שכל האפיפיורים הקודמים העדיפו להיאחז בכיסאו של פטרוס בחוליים ובחולשתם, עד נשימתם האחרונה, מעידה משהו על היושרה של רצינגר, יושרה ששום הכרזה או מעשה אחר יכולים להעיד עליה.

בהודעת הפרישה היום (שני) כתב רצינגר כי "בעולם של היום, הנתון לשינויים מהירים ומזועזע משאלות בעלות רלוונטיות עמוקה לגופה של אמונה", האפיפיור זקוק "לחוזק מחשבתי וגופני". הוא הודה כי לצערו שבחודשים האחרונים, חוזקו התערער "עד לכדי כך שהיה עלי להודות במוגבלות שלי למלא בצורה מספקת את המשרה שהופקדה בידי".

במשך שמונה שנות כהונתו, היה רצינגר מטרה לחצי ביקורת רבים, מתוך הכנסיה הקתולית ומחוצה לה, כולל יהודים, בשל כשלים אמיתיים ומדומים שכמעט כולם החלו עוד בתקופת קודמו הפופולארי, הסופרסטאר של התקשורת, יוחנן פאולוס השני. רק לעתים נדירות ביותר זכה האפיפיור הקודם לביקורת נוקבת מהסוג שהיתה מנת חלקו היומיומית של בנדיקטוס.

נכון, האפיפיור הפורש הוא ארכי-שמרן שלא הצליח בשום צורה משמעותית לנווט את הממסד הדתי הגדול בעולם בסערות הענק שפוקדות אותו. החל מטיוח המוני של פרשות התעללות מינית בילדים מצד כמרים, דרך המחלוקת על הסמכת נשים לתפקידי כמורה ועד השחיתות הפושה בשורות הוותיקאן. אבל יוחנן פאולוס השני היה לא פחות שמרני מבנדיקטוס ה-16 וחשוב מכך - כל המורסות האלה החלו להזדהם עוד בתקופת כהונתו, שנים רבות לפני מותו באפריל 2005.

במשך 24 שנה, היה הקרדינל רצינגר נבחרו של יוחנן פאולוס השני. הוא כיהן כ"משגיח הקהילה הקדושה לדוקטרינת האמונה" (המוסד שהמשיך את האינקוויזיציה) ולמעשה היה נציגו הישיר של האפיפיור הקודם לכל עניין אידיאולוגי. בעוד יוחנן פאולוס השני, "האפיפיור הכוכב הראשון", סובב את העולם ופוגש ידוענים, היה זה רצינגר שנדרש לדאוג לכך שכמרים ונזירות לא יסטו מהשורה ובעת הצורך לעשות שימוש בנשק הנורא של החרמה ונידוי. יוחנן פאולוס השני היה הפרצוף המחייך של הוותיקאן, בעוד רצינגר דאג שלמאמינים קתולים המתמודדים עם אתגרי החיים המודרנים לא תינתן כל הנחה.

כשהגיע תורו של רצינגר לעלות לכס הקדוש, בגיל 78, הוא נקרא מחדש בנדיקטוס ה-16. אך זה לא מנע מאנשים להמשיך ולראות בו את אותו זקן נרגן ואידיאולוג גרמני קשוח. בניגוד לקודמו שנלחם בנאציזם ובקומוניזם, בנדיקטוס היה חבר בצעירותו ב"היטלר יוגנד" ושימש כנער-חייל בחיל האוויר הגרמני. הוא ערק לאחר מכן ומעולם לא נודע בתמיכה בנאציזם אבל מעטים זקפו זאת לטובתו. יתרה מכך, שילוב של יחסי ציבור גרועים והחלטות בעיתוי בעייתי גרמו להתנגשויות חוזרות בינו לבין היהודים בסוגיות רגישות.

האשימו אותו שהוא מבקש להכריז על האפיפיור ("השותק") פיוס ה-12 כקדוש, ובכך להכשיר את שתיקתו לכאורה לנוכח אימי השואה, אבל דווקא בשנותיו של בנדיקטוס ה-16, תהליך ההקדשה (שהחל עוד בימיו של יוחנן פאולוס השני ובתמיכתו) נבלם. בנדיקטוס הצליח לתמרן בין השמרנים בכנסייה שדרשו את הפיכת פיוס לקדוש לבין אלה שהיו רואים בכך עלבון עצום לעם היהודי.

החלטתו להחזיר לשימוש את המיסה הטרידנטינית ובה הקריאה לאל "להאיר" את עיני היהודים שיכירו בישו כמושיעם, הייתה גם כן הגשמה של מדיניות שהונחה במקור על ידי יוחנן פאולוס השני. בנדיקטוס ה-16 היה זה שנאלץ להתמודד עם המחלוקת שנוצרה ולהבהיר לרבנים הראשיים שלא התכוון לעלוב ביהודים או לקרוא להמרת דתם. גם החלטתו להחזיר לשורות הכנסייה בישופים שהוחרמו בשל התנגדותם לחידושי מועצת הוותיקאן השנייה, נתפסה כפגיעה ברגשות היהודים מכיוון שביניהם היה ריצ'ארד וויליאמסון, הבישוף מכחיש השואה.

החזרתו של וויליאמסון היתה תוצאה של פוליטיקה פנימית בוותיקאן ואת הפאשלה הזאת ניתן למנוע אם לבנדיקטוס היו יועצים מוכשרים יותר. כשנודעו דעותיו של וויליאמסון נאסר עליו למלא כל תפקיד דתי רשמי. היו כאלה שהיו מעדיפים שיוחרם שוב, אבל הכחשת השואה אינה נחשבת לכפירה בעיני הכנסייה.

"רצינגר היה ידיד של העם היהודי ודאג להדגיש זאת בכהונתו הקצרה יחסית באמצעות ביקור בבית כנסת ברומא ולאחר מכן בביקור בישראל בשלב מוקדם יחסית של כהונתו", אומר הרב דוד רוזן, ראש מכון היילברון להבנה בין דתית, המכיר את בנדיקטוס ה-16 יותר משני עשורים. "בכך הוא המשיך את המורשת של קודמו, שפרץ דרך ביחסים בין הוותיקאן לבין היהודים ומדינת ישראל. הוא נפל מקודמו בעיקר בתחום יחסי הציבור וביכולת לשוות להחלטותיו השמרניות פנים ידידותיות יותר למשתמש. זה מה שהיה בעוכריו".

בתקופת כהונתו של בנדיקטוס נעשו מאמצים לרענן את תדמיתו. לפני שלושה חודשים החל לצייץ בטוויטר, אבל גם המהלך הזה לא הצליח לשנות את התדמית של הוותיקאן בעיני רבים כמוקד של שחיתות, מקום שבו אפילו המשרת האישי של האפיפיור נעצר ומוחזק בבידוד לאחר שהתגלה שהדליף תכתובות פנימיות על מעילות ענק בקרנות ההשקעה של הכס הקדוש. ב-28 בפברואר, בעוד שבועיים וחצי, יפרוש בנדיקטוס רשמית מתפקידו ומועצת הקרדינלים תתכנס לטקס נבואת האפיפיורים (קונקלבה), שבו ייבחר ממשיכו. בנדיקטוס, שיחזור לשמו המקורי, צפוי להשתתף בטקס – דבר שעלול להעיב על תחילת כהונתו של האפיפיור הבא.

ב-24 השעות האחרונות נפוצו כמה שמות של קרדינלים הנחשבים למועמדים מובילים לתפקיד האפיפיור הבא. הפעם, ככל הנראה, יגבר הצורך במנהיג צעיר יחסית, רהוט ופוטוגני, על פני הדרישה לתיאולוג מובהק. אחת האפשרויות המדוברות היא מינוי ראשון בהיסטוריה של אפיפיור שחור, אולי פיטר טורקסון מגאנה או פרנסיס ארינזה מניגריה, איתות למאות מיליוני הקתולים במדינות מתפתחות שהוותיקאן פתוח גם להם. בכל מקרה, האפיפיור החדש יצטרך לגשר בין האגף השמרן בכנסייה לכוחות הליברליים המתגברים, שידרשו גמישות מסוימת בנושאים בוערים כמו תכנון משפחה, מיקום נשים בצמרת הכנסייה ועבירות מין בקרב אנשי כמורה, ולא יסתפקו בהעברת כמרים חוטאים ממקום למקום. אם אכן ייבחר לראשונה אפיפיור מיבשת אפריקה, תהיה זו גם הפעם הראשונה שמנהיג הכנסייה לא יהיה אדם שקשור למאבקים ולדו-שיח הדתי בין הנצרות ליהדות.
 

העולם מצייץ על התפטרות האפיפיור Tweets about "#poperesigns"